פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"ם 44633-10-26
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט יחיאל כשר
המערערים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
נגד
המשיבה:
מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.10.2026 בעת"ם 20087-07-26 שניתן על-ידי כבוד סגנית הנשיא א' כהן
בשם המערערים:
עו"ד רועי שרמן
פסק-דין
השופטת דפנה ברק-ארז:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.10.2026 (עת"ם 20087-07-26, סגנית הנשיא א' כהן). בצדו של הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני שימנע את הרחקתם של המערערים מישראל עד להכרעה בערעור.
2. בתמצית יצוין כי מקורו של ההליך בבקשה למתן היתרי שהייה זמני בישראל שהמערערים הגישו למשיבה, הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים). מבלי לפרט את כלל השתלשלות העניינים יצוין כי ביום 17.5.2026, במסגרת תחקור שהתקיים בעניינם, המערערים הגישו בקשה למתן סעד זמני שיעניק להם היתרי שהייה בישראל עד להכרעה בבקשתם. בו ביום נדחתה הבקשה מן הטעם שהיא אינה מגלה עילה המצדיקה מתן סעד זמני, וביום 24.5.2026 המערערים הגישו ערר על החלטה זו. ביום10.6.2026 המערערים הגישו עתירה מינהלית שנסבה על כך שלא ניתנה החלטה בערר, וזו נדחתה על הסף ביום 5.7.2026 מחמת היותה מוקדמת (עת"ם 30862-06-26, סגנית הנשיא כהן).
3. יומיים לאחר מכן, ביום 7.7.2026, הגישו המערערים את העתירה המינהלית שביסוד הערעור שבפנינו. העתירה כוונה לכך שיתקבלו החלטות בבקשתם למתן היתרי שהייה בישראל ובערר שהגישו על ההחלטה שלא לתת להם סעד זמני. בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים. בתמצית יצוין כי ביום 23.7.2026 הגישה ועדת המאוימים תגובה מטעמה לבקשה למתן צו ביניים וכן בקשה לסילוק העתירה על הסף בשל היותה מוקדמת. ועדת המאוימים טענה כי טרם התקבלו החלטות לגופם של דברים בעניינם של המערערים, וציינה כי לצורך קבלת החלטה בערר – המערער 1 יזומן לתחקור נוסף. עוד נטען כי אין מקום למתן צו ביניים, בשים לב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות. ביום 21.8.2026 עדכנה ועדת המאוימים כי לאחר התחקור הנוסף הוחלט לדחות את הערר בעניין הסעד הזמני, משום שנמצאו סתירות מהותיות בגרסתם של המערערים.
4. ביום 30.8.2026 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים, וביום 6.9.2026 דחה בקשות לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 11.10.2026 התקיים דיון בעתירה בפני בית המשפט המחוזי, ובו הבהיר בא-כוחם של המערערים כי הם עומדים עליה, בשים לב לכך שטרם התקבלה החלטה בבקשתם למתן היתרי שהייה. כמו כן, הוא חזר וביקש שיינתן למערערים סעד זמני עד לקבלת החלטה בבקשה זו. במענה לכך, באת-כוחה של המשיבה הצהירה כי החלטה בבקשה שהוגשה תינתן בתוך 30 ימים.
5. בו ביום ניתן פסק הדין הנזכר בפתח הדברים. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקבעו כי זו מיצתה את עצמה, בשים לב לכך שניתנה החלטה בערר בעניין הסעד הזמני ובהתחשב בהצהרה שניתנה באשר לכך שבתוך 30 ימים תינתן החלטה סופית בבקשה לקבלת היתרי שהייה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להידרש פעם נוספת לסוגיית הסעד הזמני, מאחר שלא חל שינוי נסיבות מאז ניתנו החלטות הביניים במסגרת ההליך בעניין זה. כן צוין כי דרכם של המערערים פתוחה לעתור נגד ההחלטה לדחות את הערר שהגישו. לבסוף, צוין כי, על-פי הפרפרזה שנמסרה משירות הביטחון הכללי, קיימת אינדיקציה למסוכנות מצד אחד מהמערערים.
6. בערעור שבפנינו, אשר נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המערערים שבים על עיקרי טענותיהם. בפרט, המערערים טוענים כי ההחלטה שלא לתת סעד זמני עד להכרעה בבקשתם פוגעת בהם. עוד הוטעם כי לא ניתן לשלול מהמערערים כולם סעד זמני על יסוד המסוכנות המיוחסת לאחד מהם. כמו כן, המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע שעתירתם מיצתה את עצמה חרף העובדה שטרם התקבלה החלטה בבקשתם. לשיטת המערערים, אין די בכך שוועדת המאוימים התחייבה לקבל החלטה בתוך 30 יום כדי לקבוע שהעתירה מוצתה. בצדו של הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני שימנע את הרחקתם של המערערים מישראל עד להכרעה בערעור.
7. לאחר שעיינו בערעור ובנספחיו הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה, בהתאם להוראות תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה על ההליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
8. העתירה המינהלית שביסוד הערעור שבפנינו נסבה מלכתחילה על כך שלא ניתנה החלטה בערר בעניין הסעד הזמני ובבקשה לקבלת היתרי שהייה בישראל. בשלב זה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, כבר התקבלה החלטה בערר בעניין הסעד הזמני, וועדת המאוימים הצהירה כי בתוך 30 ימים תתקבל החלטה סופית בבקשה להיתרי שהייה. בנסיבות אלה, התשתית שעמדה ביסוד העתירה השתנתה במידה רבה, כך שאין הצדקה להתערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי זו מיצתה את עצמה (ראו למשל: עע"ם 46109-09-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 5 (17.12.2024); עע"ם 32483-05-25 פלוני נ' משרד הביטחון – מתאם הפעולות בשטחים, פסקה 8 (14.9.2025). כן ראו והשוו: בג"ץ 784-05-25 מגרש ביתי – חוזרים למעגל החברתי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.9.2025); בג"ץ 41504-05-26 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 9 (24.6.2026)).
9. אין באמור כדי לגרוע מהחשיבות הנודעת לקבלת החלטות במהירות הראויה ובהתאם למועדים הקבועים בדין. למותר לציין כי המערערים רשאים להשיג על ההחלטה בערר בעניין הסעד הזמני במסגרת הליך מתאים. הוא הדין גם ביחס להחלטה שתתקבל בבקשתם לקבלת היתרי שהייה, ככל שיהיו להם טענות כלפיה בבוא העת. אין צורך לומר שאיננו נוקטים כל עמדה לגופם של דברים.
10. אשר על כן: הערעור נדחה. ממילא מתייתרת הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. משלא התבקשה תשובה, ובשים לב למאטריה שבה עסקינן – לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ז (20 אוקטובר 2026).
דפנה ברק-ארז
שופטת
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
יחיאל כשר
שופט