עע"מ 44188-10-26 — תאאר נעסאן נ. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש

בבית המשפט העליון עע"ם 44188-10-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר המערער: תאאר עבד אלחי רזק נעסאן נגד המשיבים: 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש 4. ראש המנהל האזרחי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 22.9.2026 בעת"ם 39517-06-26 שניתן על-ידי כבוד השופט נ' פלקס בשם המערער: עו"ד מאלק עבידאת פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 22.9.2026 (עת"ם 39517-06-26, השופט נ' פלקס). בית המשפט המחוזי דחה על הסף עתירה מינהלית שהגיש המערער ושנסבה על החלטה בערר הנוגע לבקשה למתן היתר בניה. 2. מקורו של ההליך שבפנינו בצו הפסקת עבודה מס' 32152 שנמסר למערער ביום 22.12.2021, במסגרת תיק בב"ח 295/21 (להלן: צו ההפסקה). הצו ניתן בגין בניה ללא היתר של מבנה בגודל של כ-200 מטרים בכפר אל מוע'ייר באזור. לפי התמונות שצורפו לצו ההפסקה, באותה עת היה מדובר במבנה שעדיין היה בראשית בנייתו (להלן: הבינוי). ביום 12.1.2022, לאחר דיון בפני ועדת המשנה לפיקוח על הבניה של מועצת התכנון העליונה, המשיבה 1 (להלן: ועדת המשנה לפיקוח), הוחלט על הוצאת צו סופי להפסקת העבודה ולהריסת המבנה (להלן: צו ההריסה). לצד זאת, ניתנה למערער ארכה לצורך הריסת הבינוי או נקיטת כל צעד אחר. 3. ביום 7.2.2022 הגיש המערער בקשה להיתר בניה לצורך הסדרתו של הבינוי בדיעבד. מבלי לציין את כלל הפרטים הקשורים בכך, יצוין כי לשכת התכנון העבירה למערער ממצאים תכנוניים. לאחר מכן, ביום 14.8.2023 התקיים דיון בפני ועדת המשנה לפיקוח, שבמסגרתו ביקש המערער כי תינתן לו ארכה בת 60 ימים לצורך הגשת תכנית מפורטת בהתאם להתייחסותה של לשכת התכנון. בסופו של הדיון, נדחתה בקשתו של המערער למתן היתר בנייה. לצד זאת, ניתנה למערער ארכה של 60 ימים לצורך ביצוע צו ההריסה או לשם נקיטת הליכים נוספים. 4. בהמשך לכך, ביום 18.12.2023 המערער הגיש לוועדת המשנה לתכנון ורישוי במועצת התכנון העליונה, המשיבה 2 (להלן: ועדת המשנה לתכנון), ערר על החלטתה של ועדת המשנה לפיקוח. במסגרת הליך זה הגיש המערער תכנית מפורטת מטעמו אשר לשיטתו יש בה כדי להכשיר את הבינוי. מבלי לפרט, בסופו של דבר ביום 19.5.2026 התקבלה ההחלטה של ועדת המשנה לתכנון דחתה את הערר. ועדת המשנה לתכנון קבעה כי אין הצדקה תכנונית להיעתר לערר, תוך שעמדה על חסרים ופערים בתכניתו של המערער. 5. ביום 14.6.2026 הוגשה לבית המשפט המחוזי עתירה מינהלית כנגד החלטה זו של ועדת המשנה לתכנון, היא העתירה שביסוד ההליך דנן. בעיקרו של דבר, המערער טוען כי לא היה מקום לדחות את הערר שהגיש מאחר שעמד בדרישות התכנוניות השונות שהוצבו לו. לשיטתו, ההחלטה בערר הייתה נגועה בפגמים היורדים לשורש ההליך באופן המצדיק התערבות. בצדה של העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי שימנעו את הריסת הבינוי עד להכרעה בעתירה. 6. בו ביום ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי אשר הורה על מתן צו ארעי האוסר על הריסת הבינוי. בכפוף להפקדת ערובה כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה למערער להמציא "תמונות צבעוניות וברורות של המבנה במצבו הנוכחי" וכן הורה למשיבים להגיש תגובה לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים. ביום 21.6.2026 צירף המערער תמונות כאמור, שבהן ניתן לראות את הבינוי במצב מתקדם מאוד, לרבות קיומם של גג וקירות. 7. ביום 20.9.2026 הגישו המשיבים תגובה לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים. המשיבים טענו תחילה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמית של המערער. המשיבים הדגישו כי מן הצילומים שצירף המערער בעצמו ניכר כי בזמן שחלף מאז ניתן צו ההריסה הסופי חל שינוי משמעותי בבינוי, והמערער המשיך בו עד כדי השלמת הגג. המשיבים אף צירפו תצלום אוויר מיום 8.7.2025 המלמד אף הוא על הרחבת הבינוי. כן הדגישו המשיבים בתגובתם כי דין העתירה להידחות אף לגופה. בנוסף המשיבים טענו כי הגשת תכנית מפורטת אינה מעכבת הליכי אכיפה. 8. בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המערער על הסף. בית המשפט המחוזי הדגיש כי "העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים מובהק ובעשיית דין עצמי", מאחר שניתן ללמוד בבירור מהתמונות כי המערער המשיך בבניית המבנה גם לאחר שהומצאו לו צווי הפסקת העבודה וההריסה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי במצב כזה, אין מקום כי יינתן סעד "למי שמפר ביודעין את החוק ואת הצווים המנהליים ומעמיד את הרשויות בפני עובדות מוגמרות". בית המשפט המחוזי הוסיף למעלה מן הצורך כי אף לו היה בוחן את העתירה לגופה דינה היה להידחות. בעניין זה הוא הבהיר כי גם אם היה ממש בטענות המערער בדבר היתכנות תכנונית המצדיקה את עיכוב הליכי האכיפה, התכנית המפורטת שהוצגה אינה חפה מקשיים בשים לב להערות שניתנו מצד לשכת התכנון. 9. הערעור דנן מכוון כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, טוען המערער כי לא היה מקום לדחות את עתירתו על הסף. לשיטתו, טענות המשיבים בדבר עשיית דין עצמית נסבות על עמודים שנבנו על גבי גג הבינוי (שאותם ניתן לראות בתצלום האוויר מיום 8.7.2025 שצורף לתגובת המשיבים). אולם, המערער מדגיש כי עמודים אלו הוסרו עוד בטרם הגשת העתירה. לשיטתו, המשיבים בתגובתם לא הבהירו די הצורך מהו מצב הבינוי שאליו הם מתייחסים. לגוף הדברים, המערער חוזר על עיקר טענותיו. המערער אף מדגיש כי לאחר הגשת העתירה, ביום 8.7.2026, הוא הגיש תוכנית מפורטת מתוקנת ביחס לבינוי מושא ההליך, ואף פנה בעניין לקמ"ט ארכיאולוגיה לאחר מתן פסק הדין. 10. בצדו של הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי, על מנת למנוע את הריסת הבינוי עד להכרעה בערעור, וכן צו ארעי עד להכרעה בבקשה זו. המערער הדגיש כי סיכויי הערעור גבוהים לשיטתו וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שהריסת המבנה תגרום לו נזק בלתי הפיך המצדיק עיכוב ביצוע. ביום 15.10.2026 הורתי על מתן צו ארעי שימנע את הריסת הבינוי עד למתן החלטה אחרת, מבלי לנקוט כל עמדה. 11. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה, בהתאם להוראות תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. זאת, בשים לב לכך שככלל בית משפט זה לא מושיט סעד "למי שמפר צווים מינהליים ברגל גסה" (ראו למשל: עע"ם 19487-05-26‏‏ אעמר נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (31.5.2026)). 12. עיון בתצלומים שתוארו לעיל מעלה כי בית המשפט המחוזי קבע בצדק שמדובר במקרה מובהק של עשיית דין עצמית. המערער המשיך בהשלמת הבינוי גם לאחר שהיה מודע לצווי הפסקת העבודה וההריסה בעניינו ואף פעל לבטלם. לא מצאתי ממש בטענותיו של המערער לפיהן פעל להסיר חלק מן הבינוי בטרם הגיש את העתירה. טענה זו הועלתה בעלמא, וממילא פסק דינו של בית המשפט המחוזי התמקד בפער שבין מצב הבינוי עת הוצאו צו ההפסקה וצו ההריסה לבין התצלומים שהמערער עצמו צירף מטעמו לאחר הגשת העתירה. גם במקרה אחר התרעתי על "ההפרה הנמשכת של הצו שהוצא בעניין המבנה, במקביל לניהול הליכים לשם הסדרתו" "כך שהצו הסופי להפסקת עבודה הוצא בעת שהמבנה היה בשלבי בניה ראשוניים (כאשר המבנה כלל שלד חלקי בלבד, ללא חלונות וללא גג), אלא שמאז המערער המשיך והשלים את הבינוי..." (עע"ם 16578-08-25 כעאבנה נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש (26.2.2026)). בנסיבות אלו איני נדרשת אף לטענותיו של המערער לגוף הדברים, שגם נדחו בבית המשפט המחוזי אך בחזקת למעלה מן הצורך. ממילא אין צורך לומר כי איני נוקטת עמדה ביחס לפניות שביצע המערער למי מגורמי התכנון לאחר מתן פסק הדין. 13. סוף דבר: הערעור נדחה, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. הצו הארעי שהוצא – מבוטל. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ז (26 אוקטובר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט