פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים
עע"ם 19487-05-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט חאלד כבוב
המערער:
איאד מצלח מחמד אעמר
נגד
המשיבים:
1. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית
2. ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית
3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית
4. ועדת המשנה לפיקוח בגדה המערבית
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא א' דראל) מיום 22.3.2026 בעת"מ 1597-01-26
בשם המערער:
עו"ד צבי אבני
בשם המשיבים:
עו"ד גיא יעקב
פסק-דין
הנשיא יצחק עמית:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (סגן הנשיא א' דראל) מיום 22.3.2026 בעת"מ 1597-01-26, בגדרו נדחתה עתירת המערער נגד החלטות המשיבים שלא ליתן לו היתר בנייה, ולהורות על הריסת מבנה שבנה.
1. במוקד הערעור מבנה שבנה המערער ללא היתר כדין שממוקם בנפת חברון (להלן: המבנה). ביום 15.6.2022 נמסר למערער צו הפסקת עבודה ביחס למבנה, אשר באותה עת טרם הושלמה בנייתו. ביום 6.7.2022, לאחר דיון בוועדת המשנה לפיקוח שאליו לא התייצב המערער, נתנה הוועדה צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנה. ביני לביני, הגיש המערער בקשה להיתר בנייה ביום 30.6.2022 אך חרף צו הפסקת העבודה, עשה דין לעצמו, המשיך בעבודות הבנייה עד להשלמתן, הרחיב את המבנה ואף אכלס אותו.
הבקשה להיתר בנייה נדחתה על ידי ועדת המשנה לפיקוח ביום 19.9.2023, וצו ההריסה נותר בתוקפו. המערער הגיש ערר על החלטה זו לוועדת המשנה לתכנון ורישוי. ביום 2.12.2025 דחתה ועדת המשנה לתכנון ורישוי את הערר נוכח שורת פגמים תכנוניים ובהם העובדה כי נמדד רק חלק מהחלקה; כי שטח החלקה ורוחב החזית שלה קטנים מהגודל המינימלי הקבוע בתוכנית שחלה על השטח (RJ5); כי המבנה הוקם ללא תוכנית מפורטת תוך ביצוע חלוקה בפועל; כי נעשתה חריגה משטח הבנייה המותר (נבנו 396 מ"ר במקום 150 מ"ר); כי הבינוי מרוחק מריכוזי בנייה מוסדרים; וכי הבינוי מצוי בתחום צו איסור בנייה צבאי (אב/1/80). על כן, נקבע כי צו ההריסה יעמוד בתוקפו.
2. המערער לא השלים עם החלטה זו, והגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט קמא דחה את העתירה על הסף ולגופה. נקבע כי התנהלות המערער, שכאמור המשיך בבניית המבנה חרף צו ההפסקה, עולה כדי חוסר ניקיון כפיים שמצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה על הסף. לגופם של דברים, קבע בית המשפט קמא כי החלטות המשיבים מבוססות על שיקולים תכנוניים מובהקים, וכי לא נפל בהן כל פגם המקים עילה להתערבות שיפוטית בשיקול דעתן המקצועי. טענות המערער לאפליה ולמחדל תכנוני מצד המשיבים נדחו אף הן, תוך שנקבע כי ממילא אין בהן כדי להכשיר בנייה בלתי חוקית ועשיית דין עצמי (להלן: פסק הדין).
3. לאחר מתן פסק הדין, המערער ביקש לעכב את ביצועו לשם הגשת הערעור דנן. משלא הוגשה התנגדות מטעם המשיבים, בית המשפט קמא הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו עד ליום 10.5.2026.
4. מכאן הערעור, שבצדו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המערער, המשיבים מפרשים באופן מחמיר ו"מעוות" את התוכנית החלה באזור, באופן שהצדיק את התערבותו של בית המשפט קמא. בנוסף, טוען המערער כי החלטות המשיבים אינן סבירות וניתנו בחוסר תום לב. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא עת דחה את העתירה מחמת חוסר ניקיון כפיים, שכן לשיטתו השינויים שביצע במבנה לאחר מתן הצו היו "מינוריים" בלבד. בנוסף, מלין המערער על גובה הוצאות המשפט שהושתו עליו.
5. המשיבים, מנגד, סומכים ידיהם על פסק הדין, ומבקשים לדחות את הערעור על יסוד הכתובים. המשיבים מדגישים את חוסר ניקיון כפיו של המערער ואת עשיית הדין העצמי מצדו, שעה שהמשיך בבנייה והרחיב את המבנה תוך הפרה בוטה של צו הפסקת העבודה, וכל זאת בעודו מנהל הליכים להכשרת המבנה. לגופו של עניין, נטען כי אין כל עילה להתערבות בפסק הדין שבגדרו נקבע כי החלטות מוסדות התכנון התקבלו על סמך נימוקים תכנוניים מובהקים שמצויים בליבת שיקול דעתם המקצועי שאין זה מדרכו של בית משפט להתערב בהם. בהקשר זה, מדגישים המשיבים, בין היתר, כי המבנה הוקם כמבנה מגורים בקרקע שייעודה חקלאי; כי גודל החלקה אינו עומד בדרישות התוכנית שחלה עליה; כי נעשתה בפועל חלוקה ללא תכנית מפורטת או מאושרת; וכן כי המבנה חרג משטח הבנייה המותר.
6. לאחר עיון בערעור על נספחיו ובתשובת המשיבים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על יסוד הכתובים, בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק היטב, מבוסס בדין ובעובדה, ולא מצאנו בו עילה המצדיקה את התערבותנו.
7. בראש ובראשונה יצוין, כי בצדק קבע בית המשפט קמא שדין העתירה להידחות בשל חוסר ניקיון כפיו של המערער. חרף צו הפסקת העבודה, המערער בחר לעשות דין לעצמו. המערער המשיך בעבודות הבנייה, הרחיב את שטח המבנה ואף אכלס אותו, וכל זאת בעודו מנהל הליכים מול רשויות התכנון במטרה להכשיר את הבינוי. ככלל, בית משפט זה לא יושיט סעד למי שנוהג בשיטת "בנה תחילה ובקש היתר אחר כך", קל וחומר למי שמפר צווים מינהליים ברגל גסה (עע"ם 47014-02-26 עדרה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 6 (19.2.2026); עע"ם 8739-10-25 זיד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 10 (12.1.2026)). טענתו של המערער כי הבינוי שביצע לאחר קבלת צו ההפסקה היה "מינורי" בלבד, מכוונת נגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין על בסיס תיעוד חזותי. מדובר בטענות הנוגעות לקביעות עובדתיות שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן – ולא ראינו כי טענות המערער מצדיקות חריגה מכלל זה (עע"ם 82843-02-26 החברה הטכנולוגית לגידול צמחי מרפא בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 11 (20.4.2026)).
8. אף לגופם של דברים, לא מצאנו כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא. כידוע, בית המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון, והתערבותו בהחלטותיהן שמורה למקרים חריגים בהם נפל פגם מובהק מכללי המשפט המינהלי (עע"ם 74686-12-24 חסאן נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש, פסקה 10 (2.3.2025); עע"ם 10894-02-25 מוסטפה נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, פסקה 15 (26.2.2025)). בענייננו, בית המשפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי אין בטענות המערער כדי להצביע על עילה להתערבות בהחלטות רשויות התכנון, שניתנו על סמך שיקולים תכנוניים מובהקים ובהתאם למומחיותן. טענות המערער נדונו ונדחו לגופן בפסק דין מפורט ומנומק, ולא מצאנו כי יש בטענות שהועלו בערעור שלפנינו כדי להצדיק התערבות בפסק הדין. די להזכיר כי המבנה הוקם בשטח שייעודו חקלאי, תוך חריגה משטח הבנייה המותר, ללא תוכנית מפורטת או תוכנית חלוקה מאושרת, ותוך היעדר רוחב חזית מינימלי כנדרש. לבסוף, אף אין מקום להתערב בפסיקת ההוצאות על ידי בית המשפט קמא, שמצויה בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית (עע"ם 28894-02-26 המועצה המקומית כפר יאסיף נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון, פסקה 8 (12.3.2026); עע"ם 42353-11-25 כהנא נ' מועצה אזורית לב השרון, פסקה 5 (14.12.2025)).
אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע, והצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 7.5.2026 – מבוטל.
בנסיבות העניין, המערער יישא בהוצאות המשיבים בהליך על הצד הנמוך, ובסך של 3,000 ש"ח.
ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"ו (31 מאי 2026).
יצחק עמית
נשיא
דפנה ברק-ארז
שופטת
חאלד כבוב
שופט