עפ"ס 36794-03-26 — פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 36794-03-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ע' אביטל) בתמ"ש 54879-07-23 מיום 4.3.2026 בשם המערער: עו"ד רוני יצחקי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ע' אביטל) בתמ"ש 54879-07-23 מיום 4.3.2026 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער והמשיבים 2-1 הם ילדיה של המשיבה 3 ושל בעלה המנוח (להלן: המנוח). בתמצית יתואר כי בהליך מושא הערעור המשיבה 3 טוענת, בין היתר, כי שני מסמכים שעליהם חתמו לכאורה המשיבה 3 והמנוח בנוגע לנכס מקרקעין בירושלים (להלן: המקרקעין) הם חסרי תוקף – תצהיר העברה ללא תמורה של זכויות בו; וייפוי כוח בלתי חוזר לקיום עסקאות (להלן: ייפוי הכוח). בהמשך לכך, המשיבה 3 תובעת לבטלות הסכם עקרונות לביצוע עסקת קומבינציה במקרקעין, עליו לפי הנטען חתם המערער (באמצעות ייפוי הכוח) עם חברת בנייה בשם א.י.ז.י אבו אחזקות בע"מ (להלן: חברת א.י.ז.י). החברה, אשר צורפה כנתבעת להליך, נמצאת בשליטתו ובניהולו של עו"ד צחי אבו (להלן: עו"ד אבו). למשיבה 3 ולמנוח בת נוספת, שהיא הנתבעת 2 בהליך קשור המתנהל אף הוא בפני המותב (ת"ע (משפחה י-ם) 19940-06-23; להלן: האחות ו-ההליך הקשור, בהתאמה). 2. ביום 6.11.2025 התקיים קדם המשפט השני בהליך מושא הערעור, ובתחילתו ציין המותב כי עו"ד אבו והוא למדו יחד משפטים (להלן: הדיון או קדם המשפט השני). בהמשך הדיון, הוחלט בהיעדר התנגדות על פירוק השיתוף במקרקעין, ונקבע כי על הצדדים לעדכן את בית המשפט בדרך שבה הוא יבוצע. כמו כן ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין המשיבים 3-1 לחברת א.י.ז.י (להלן: הסכם הפשרה). עוד נקבע כי הסכם הפשרה לא ייצור חיוב למערער; כי האחרון ישמור על טענותיו, אך אינו מתנגד לפירוק השיתוף; וכי מכיוון שחלקו הרעיוני של המערער טרם הוכרע, זכויותיו באשר לתמורה יישמרו בנאמנות. עוד הורה בית המשפט על הסרת חברת א.י.ז.י כבעלת דין בהליכים. 3. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על דרך ביצוע הפירוק, ובשל כך הוגשה בקשה מטעם המשיבה 3 לחתימה על פסיקתה הקובעת את פירוק השיתוף בהתאם להסכם הפשרה, תוך מינוי עו"ד זיו לב לכונס נכסים (להלן: הפסיקתה ו-הכונס, בהתאמה). ביום 6.1.2026 חתם המותב על הפסיקתה ודחה את התנגדות המערער, תוך ציון העובדה שהכונס הוא צד שלישי "בלתי מעורב" שאינו נמנה עם באי-כוח הצדדים. לשלמות התמונה יצוין כי המערער הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ש 24135-01-26). הצדדים הסכימו בפני בית המשפט המחוזי על כך שהפסיקתה לא מכתיבה את האופן בו יפעל הכונס, וכי מינויו לא סותם את הגולל על עסקת קומבינציה. 4. ביני לביני נעתר המותב ביום 6.1.2026 לבקשת המשיבים 3-1 למתן צו לאיכון הטלפון הסלולרי של הנוטריון שנטען כי בפניו נחתם ייפוי הכוח (להלן: צו האיכון), וזאת משהנוטריון הודיע כי אינו מתנגד לבקשה. לצד זאת, ובמקביל לפנייתו לבית המשפט המחוזי, הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לתיקון תמליל קדם המשפט השני. בקשתו נדחתה ביום 15.2.2026, לאחר שבית המשפט מצא שלא הושלמו כלל הפרטים אותם התבקש המערער להשלים באשר לבקשתו. המותב הוסיף כי ככל שהמערער יבקש לרפא פגמים אלו במסגרת בקשה נוספת לתיקון, יהא עליו לשאת בהוצאות בסך 1,500 ש"ח. בהמשך, הגיש המערער לבית משפט קמא גם בקשה לביטול מינויו של הכונס, שעיקרה בטענה כי לאחרון קשרים עסקיים ואישיים ארוכי שנים עם המשיב 1 ועם עו"ד אבו. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 12.3.2026 (לאחר מתן החלטת הפסלות מושא הערעור שלפניי) דחה המותב את הבקשה, וקבע כי לא נמצא ניגוד עניינים המצדיק את העברת הכונס מתפקידו. 5. ביום 23.2.2026 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בבקשתו טען המערער, בין היתר, לקיומה של "מערכת קשרים ישירים ומשולבים" בין המותב, עו"ד אבו והכונס, וכי גילוי היכרותו המוקדמת של המותב עם עו"ד אבו רק בפתח קדם המשפט השני מעיד כי המותב הסתיר אותה. עוד נטען כי ההיכרות הובילה ל"שינוי קיצוני" בהתנהלות בית המשפט לטובת עו"ד אבו בהליך, שכלל התבטאות בדיון לפיה המותב רוצה "להוציא את [חברת – י"ע] א.י.ז.י מהתמונה", והחלטות שהובילו לשיטת המערער לשינוי בזכויות הקנייניות במקרקעין. כמו כן, המערער הלין על מתן צו האיכון, ועל ההחלטה על פירוק השיתוף באמצעות מינוי הכונס. נוסף על כך, נטען כי סירוב המותב לתקן את תמליל הדיון הוא ראיה נוספת לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים. 6. ביום 4.3.2026 דחה המותב את בקשת הפסלות. במסגרת ההחלטה, ציין המותב כי הסכם הפשרה אושר בהסכמת הצדדים בדיון; וכי ההתבטאות בדיון נובעת מכך שסבר שחברת א.י.ז.י לא צריכה להיות צד לסכסוך המשפחתי ושניהול ההליך בהיותה צד יוביל לסיבוכו. באשר לגילוי הנאות, צוין כי המותב זיהה במעמד הדיון את עו"ד אבו, שלמד עמו משפטים, אך אין ולא הייתה ביניהם חברות אישית, ולמעשה המותב לא החליף עם עו"ד אבו מילה מאז סיום הלימודים. עוד הבהיר המותב כי אין לו היכרות עם הכונס. בנוסף ציין המותב כי מצא לבחון את הטענות בנוגע למינוי הכונס לגופן, על אף העלאתן בשיהוי ניכר ולאחר חתימת הפסיקתה. עוד צוין כי בקשת הפסלות עצמה הוגשה למעלה משלושה חודשים לאחר הדיון. לבסוף, נקבע כי המערער לא הצליח להרים את הנטל להוכחת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב, וכי טענותיו ערעוריות במהותן או מבוססות על פרשנות סובייקטיבית לאירועים שונים. 7. מכאן הערעור שלפניי. בתמצית, המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות לפיהן היכרות המותב עם עו"ד אבו הובילה לשינוי בהתנהלות בית המשפט. לשיטת המערער, שינוי זה כולל, בין היתר, את חתימת המותב על הפסיקתה ומינוי הכונס, באופן שסיכל את האפשרות להסכם קומבינציה; את מתן צו האיכון; ואת דחיית הבקשה לתיקון תמליל הדיון. בנוסף, המערער טוען כי לא הסכים להסכם הפשרה ולא הסכים לאופן פירוק השיתוף, וכי התנהלות המותב פגעה בזכות הטיעון של האחות. נטען כי החלטת הפסלות ממוקדת במניעי המערער ובאופן ניסוח הבקשה, ולא בשאלת קיומה של עילת פסלות, וכי לא היה כל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות, שכן המערער לא היה יכול להסתפק בידיעה חלקית או ראשונית. מעבר לאלו, מלין המערער על התבטאויות בדיון שלא אוזכרו בבקשת הפסלות, ועל ההחלטה מיום 12.3.2026 בעניין דחיית בקשתו לבטל את מינוי הכונס. כל אלו מקימים לטענת המערער חשש ממשי למשוא פנים, פגיעה במראית פני הצדק ופגיעה בזכות להליך הוגן, ומלמדים כי יש לפסול את המותב. 8. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. אמת המידה לפסילת שופט קבועה בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המורה כי עילת פסלות תקום בהתקיימותן של נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. הנסיבות המתוארות לא התקיימו בענייננו (ובהמשך לבקשת המערער בכתב הערעור לפסול את המותב גם מההליך הקשור, אבהיר כי מסקנתי זו תקפה גם באשר להליך הקשור). 9. ראשית יצוין כי טענות רבות של המערער בבקשת הפסלות לוקות בשיהוי. תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי על המבקש את פסילתו של שופט להעלות את טענותיו מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות, ולפני כל טענה אחרת. בפסיקה אף נקבע כי שיהוי בהעלאת טענת פסלות עשוי להביא לדחייתה מטעם זה בלבד (עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11(ג) (10.3.2026) (להלן: עניין פלוני)). כפי שצוין בהחלטת הפסלות, המערער למד לראשונה על היכרות המותב עם עו"ד אבו בדיון מיום 6.11.2025. באותו דיון גם התבטא המותב באופן עליו המערער מלין, בדיון זה הוחלט על אישור הסכם הפשרה, ונטען כי בדיון נפגעה זכות הטיעון של האחות. למרות זאת, בקשת הפסלות הוגשה רק כשלושה חודשים וחצי לאחר הדיון, כחודש וחצי לאחר מתן צו האיכון. ודוק: הצטברות טענות אלו לא מצדיקה את השיהוי בהעלאתן. כלל ידוע הוא כי לא ניתן לשמור או לצבור טענות פסלות כ"נשק סודי" שייעשה בו שימוש בעת הצורך (עפ"ס 79056-09-25 ונדרברג נ' שבירו, פסקה 7 (12.1.2026); עפ"ס 80416-12-25 מדר נ' אזולאי, פסקה 7 (19.3.2026)). בהמשך לאמור, לא אידרש לטענות ביחס להחלטה מיום 12.3.2026 ולהתבטאויות מהדיון שלא אוזכרו בבקשת הפסלות. בפסיקה הובהר לא פעם כי ערעור פסלות אינו האכסניה לטענות שלא הועלו בבקשת הפסלות או לליבון אירועים שהתרחשו לאחר מתן החלטת הפסלות. זאת, שכן כאשר למותב עצמו לא ניתנה הזדמנות להתייחס לטענות, ככלל אין זה מקומה של ערכאת הערעור להידרש אליהן לראשונה (עפ"ס 53880-03-26 דגן נ' כהן, פסקה 3 (5.7.2026); עפ"ס 56432-01-26 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (16.4.2026)). 10. אף לגופם של דברים, דין הערעור להידחות. עצם קיומה של היכרות קודמת בין שופט לגורם רלוונטי להליך – בענייננו, בעל השליטה בחברה שהייתה צד להליך – אינו מקים עילת פסלות באופן אוטומטי, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (עניין פלוני, פסקה 11(ח)). בענייננו, לא מצאתי כי היכרות-העבר של המותב עם עו"ד אבו עולה כדי "קרבה ממשית" שמקימה עילת פסלות לפי סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט, וממילא איני סבור שמדובר בהיכרות שמבססת חשש ממשי למשוא פנים (עפ"ס 25625-01-26 צימרינג נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, פסקה 6 (11.6.2026); ע"א 7241/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (19.5.2024)). העובדה שההיכרות נחשפה במועד הדיון ולא קודם לכן, אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה. מלבד זאת, רוב טענות המערער – כגון חתימת המותב על הפסיקתה והשלכותיה על ההסכם שנחתם עם חברת א.י.ז.י; קביעת אופן פירוק השיתוף; מתן צו האיכון; ודחיית הבקשה לתיקון תמליל הדיון – הן טענות "ערעוריות" באופיין בסוגיות אשר מסורות לשיקול דעתו של המותב ונוגעות לאופן בו הוא מנהל את ההליך. טענות אלו אין מקומן להתברר במסגרת הליכי פסלות. כלל ידוע הוא כי ההתנהלות השיפוטית אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילת שופט, גם כשמדובר בהתנהלות או בהחלטות שאינן לשביעות רצונו של בעל הדין (ראו, מיני רבים: עפ"ס 62085-10-25 בן מאיר נ' וקסמן, פסקה 7 (26.4.2026); עפ"ס 30489-05-25 בן צבי נ' אביטן, פסקה 5 (15.6.2025)). 11. סוף דבר, שהערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז אב תשפ"ו (10 אוגוסט 2026). יצחק עמית נשיא