פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 36584-11-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
שגיא יגאל
נגד
המשיבה:
רשות המסים מדינת ישראל באמצעות פ"ש ת"א 1
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 9.10.2025 בהש"א 74377-09-25
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 9.10.2025 בהש"א 74377-09-25, שבה נדחתה השגת המערער על החלטת מזכירות בית המשפט.
בתמצית, המערער הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שניתן בערעור על פסק דינו בית משפט השלום בתל אביב-יפו (רע"א 33780-05-25; להלן: בקשת רשות הערעור). ביום 30.6.2025 נדחתה בקשת רשות הערעור (השופטת ד' ברק-ארז), וביום 6.7.2025 נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה מיום 30.6.2025.
בחלוף כחודשיים, ביום 21.9.2025 הגיש המערער "תובענה לביטול החלטה [...] וקיום משפט חוזר" ביחס להחלטה מיום 30.6.2025, וזו נקלטה במסגרת תיק בקשת רשות הערעור. בעקבות זאת הגיש המערער ביום 25.9.2025 בקשה להורות כי התובענה האמורה תיקלט כתיק חדש ולא במסגרת התיק הקיים של בקשת רשות הערעור, אך עוד באותו יום נדחתה התובענה לגופה. נקבע כי הטיפול בתיק הסתיים וכי ככלל, בקשה לקיום משפט חוזר אזרחי מוגשת לערכאה הדיונית.
המערער הגיש השגה על החלטת המזכירות לקלוט את התובענה בתיק בקשת רשות הערעור, והשגתו נדחתה על ידי הרשם ביום 9.10.2025. נקבע כי למערער ניתנה האפשרות הדיונית להגיש בקשה לביטול פסק דין לערכאת הערעור, וזו טופלה בידי המותב שנתן את ההחלטה מושא אותה בקשה. העובדה שהבקשה נקלטה במסגרת תיק בקשת רשות הערעור לא הביאה לפגיעה בזכותו הדיונית, ואין מקום לאפשר לו נקיטת הליך עצמאי נוסף. מכאן הערעור שלפנַי.
המערער טוען בין היתר כי זכותו למשפט חוזר נפגעה; כי על פי הדין יש לקלוט את התובענה בתיק חדש; כי הסמכות לדון בה נתונה למוטב תלתא בלבד, ובכל מקרה למותב שדן בבקשת רשות הערעור אין סמכות לדון בה; כי טעה הרשם כשסתם את הגולל על התובענה, אשר כלל לא טופלה אלא נדחתה מבלי לדון בה לגופה; כי החלטתו ניתנה בחוסר סמכות, היא בלתי סבירה ופוגעת בזכות המערער לגישה לערכאות; וכי דווקא ההחלטה בבקשת רשות הערעור ניתנה עקב מרמה או הטעיה, ולכן בית משפט זה הוא הערכאה הדיונית בענייננו. לפיכך לא נפל פגם בכך שהמערער הגיש את תובענתו לבית משפט זה.
דין הערעור להידחות. בצדק קבע הרשם כי אין מקום לאפשר למערער נקיטת הליך עצמאי שבו מתבקש אותו סעד שכבר נדון בהחלטה מיום 25.9.2025. אכן, תקיפת פסק דין שנטען כי ניתן מחמת מרמה תהיה באמצעות הגשת תובענה חדשה ועצמאית. ככלל, בקשה לקיום "משפט חוזר אזרחי" תידון בפני אותו מותב שנתן את ההחלטה שאותה מבוקש לבטל (רע"א 4582/18 בלורן יבוא ושווק פרזול בע"מ נ' עו"ד גיא גיסין – מנהל מיוחד של החברות טופז אומנות, פסקה 15 (5.11.2018); רע"א 3778/16 גבע נ' תנו לחיות לחיות, פסקה ז' (18.8.2016)). על כן, גם אם בקשתו של המערער הייתה נקלטת בתיק חדש ולא במסגרת בקשת רשות הערעור (וראו לעניין זה: ע"א 1062/20 מדינת ישראל נ' סימון, פסקה 50 (11.11.2021); בר"ם 2582/06 פריג' נ' עיריית אילת, פסקה 6 (29.6.2006); ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ, פסקאות 18-17 (22.7.2014)), היא הייתה נדונה על ידי אותו מותב שהכריע בבקשת רשות הערעור. ואם אכן טענות המערער מצריכות בירור עובדתי, ממילא אין מקום שאלו תשמענה בערכאת הערעור, לא בהליך שבו ניתנה ההחלטה ולא בהליך אחר (ע"א 3788/10 בנין נ' הניג, פסקה 9 (3.4.2013)). לא למותר לציין כי עיקר טענות המערער בבקשתו לביטול ההחלטה וקיום משפט חוזר תוקפות הלכה למעשה קביעות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, באופן דומה לטענות שהעלה בבקשת רשות הערעור ובבקשה לעיון חוזר. בית המשפט זה נדרש לטענות אלה בהחלטתו מיום 30.6.2025 וקבע כי לא נפל פגם בקביעותיהן של הערכאות הקודמות. ספק אם ניתן לומר אפוא כי טענות אלו שחוזר עליהן המערער, מעלות צל של חשש לתרמית או הטעיה של בית משפט זה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב טבת תשפ"ו (01 ינואר 2026).
דוד מינץ
שופט