התנועה למען הצדק האמיתי הצדק הדתי (ע"ר) נ. מפכ"ל המשטרה דניאל לוי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 33735-07-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרת: התנועה למען הצדק האמיתי הצדק הדתי (ע"ר) נגד המשיבים: 1. מפכ"ל המשטרה 2. השר לביטחון לאומי עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: בעצמה בשם המשיבים: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד גיא ורדי; עו"ד גיא יעקב פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה "בהולה" שעניינה בטענה כי משטרת ישראל אינה מאפשרת לקיים הפגנות מול ביתו הפרטי של מפכ"ל משטרת ישראל (המשיב 2. להלן: המפכ"ל ו-בית המפכ"ל או הבית, בהתאמה). בתמצית, לפי הנטען בעתירה, ביום 30.6.2026 קבוצה של מפגינים הנמנים על הקהילה החרדית הגיעה בהסעות מאורגנות לזיכרון יעקב, על מנת להפגין מול בית המפכ"ל. ואולם, משטרת ישראל מנעה את כניסת המפגינים לאזור, ובכך מנעה את האפשרות לקיים את ההפגנה המתוכננת. על רקע זאת, נטען כי המפכ"ל מנצל את כוחו לרעה כדי למנוע קיום הפגנות מול ביתו, תוך פגיעה חמורה בזכות להפגין. בהתאם, העותרת מבקשת להסיר את כל המגבלות הנוגעות לקיום הפגנות מול בית המפכ"ל. בצד זאת, העותרת מבקשת כי נורה לשר לביטחון פנים (המשיב 1. להלן: השר) לפטר את המפכ"ל, וכן כי ניתן צו ביניים המורה על השעייתו מתפקידו. יצוין כי ביום 7.7.2026 הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה, אשר נדחתה באותו היום בגין אי מיצוי הליכים (בג"ץ 17597-07-26); ובקשה לדיון נוסף שהגישה העותרת על פסק הדין נדחתה ביום 8.7.2026 (דנג"ץ 22418-07-26). נוכח כך, ביום 7.7.2026 שלחה העותרת פניות לגורמים שונים, בהם המשרד לביטחון לאומי, השר, משטרת ישראל והמפכ"ל. בחלוף מספר ימים, ביום 12.7.2026 הגישה העותרת את העתירה דנן. ביום 15.7.2026 הוגשה תגובה מקדמית לעתירה, בה נטען כי יש לדחותה על הסף. תחילה, הודגש כי ביום 28.5.2026 פרסמה משטרת ישראל מתווה לקיום הפגנות מול בית המפכ"ל, הקובע כללים שונים בנדון, לרבות לעניין מועדים ושעות לקיום הפגנות וכן מיקומן (להלן: המתווה). בהמשך לכך, נטען כי העתירה הוגשה ללא מיצוי הליכים, שכן העותרת לא המתינה לאחר שערכה פניות לגורמים שונים ביום 7.7.2026, אלא הזדרזה להגיש את העתירה; בפניות שצורפו לא צוין מועד ספציפי לקיום מחאה, ולכן לא ברורה הדחיפות במתן מענה; ולא נערכה פנייה לגורמים הרלוונטיים לקיום הפגנות באזור בית המפכ"ל. כמו כן, אילו העותרת הייתה מקיימת מיצוי הליכים, הרי שהיא הייתה נחשפת למתווה. בכל הנוגע לאירוע מיום 30.6.2026 – המשיבים מדגישים כי התקבל מידע מודיעיני קונקרטי, שהקים חשש ממשי להפרות סדר חמורות בסביבת בית המפכ"ל. בצד זאת, המשיבים מבהירים כי "מדובר באירוע קונקרטי שחלף", וניתן לקיים מחאה בקרבת בית המפכ"ל בהתאם להוראות המתווה; וכי, במבט צופה פני עתיד, "לא קיימת הגבלה על כניסת מפגינים או אחרים" לזיכרון יעקב (סעיף 13 לתגובה המקדמית). אשר לטענות הנוגעות להדחת המפכ"ל, המשיבים גורסים כי בעניינים אלה לא מוצו ההליכים כנדרש; לא היה מקום לכרוך אותם יחד בעתירה אחת; והטענות הועלו מבלי שהונחה תשתית משפטית ועובדתית הולמת. לאור האמור בתגובה המקדמית, ביקשה העותרת להגיש תשובה, בה טענה כי לא הייתה מודעת למתווה, על אף שהיא "חיפשה בכל דרך שהייתה נראית לה האם פורסם צו כלשהו בקשר להפגנות באזור ההוא אך לא מצאה שום דבר" (סעיף 1 לתשובה). לצד זאת, הודגש כי העתירה מבקשת למנוע הישנות של מקרים בהם המשטרה מונעת כניסת מפגינים בשל "מידע מודיעיני קונקרטי", כאשר לא ברור מהו המידע המודיעיני שהצדיק את התנהלות המשטרה באותו מקרה. לבסוף, העותרת טוענת כי לא מיצתה הליכים מאחר שלא ידעה על קיומו של המתווה; וכי ממילא ביחס לטענות על התנהלות המשטרה "אין לה מה לפנות למי שה[המשיבים] טענו" (סעיף 12 לתשובה). על רקע זאת העותרת ביקשה סעדים חדשים, ובהם – חיוב המשיבים להודיע לה על כל מתווה הקשור להפגנות של הקהילה החרדית; שמירת טענותיה ביחס למתווה. לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה המקדמית ובתשובת העותרת, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף משלל טעמים. ראשית, העתירה הוגשה ללא מיצוי הליכים הולם. כידוע, החובה למצות הליכים לפני הגשת עתירה לבית משפט זה איננה חובת טכנית, אלא "חובה מהותית, שמטרתה לסייע במיקוד המחלוקות ובגיבוש התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת להכרעה בעתירה" (בג"ץ 1113/22 אמסלם נ' שר הביטחון, פסקה 5 ‏(10.3.2022‏))‏‏. במקרה דנן העותרת שלחה את פניותיה ביום ג', 7.7.2026 – וכבר ביום א', 12.7.2026, הגישה את העתירה שלפנינו. מטבע הדברים, פרק זמן קצר מעין זה – העומד על כשני ימי עבודה בלבד – איננו מספיק על מנת לבחון את טענות העותרת באופן הולם, בפרט בכל הנוגע לסעדים שהופנו כלפי השר, וממילא לא ניתן להשיב עליהן במענה ראוי בפרק הזמן האמור (ראו והשוו: בג"ץ 6159/18 אבירם נ' שר התחבורה, פסקה 3 והאסמכתאות שם (26.8.2018); בג"ץ 19872-10-24 התנועה לצדק לאומי נ' הוועדה לבחירת הרבנים הראשיים, פסקה 2 ‏(‏15.10.2024‏); בג"ץ 75390-08-25 לביא זכויות אזרח, מנהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 7-5 ‏(‏5.11.2025‏)‏‏)‏‏. אומנם על הפרק עומדת הזכות להפגין, אך משעה שלא הוזכרה הן בעתירה הן בפניות שצורפו לה קיומה של הפגנה קונקרטית ביחס למועד ספציפי שברצון העותרת לקיים (להבדיל מהתייחסות כללית לרצון להפגין מול בית המפכ"ל), איננו סבורים כי פרק הזמן הקצר שבו המתינה העותרת טרם הגישה את העתירה דנן מספיק כדי למלא את החובה למצות הליכים. זאת ועוד, אילו העותרת הייתה מקיימת מיצוי הליכים ראוי, הרי שהיא הייתה נחשפת לקיומו של המתווה (הפתוח לעיון הציבור בקישור להלן: https://www.gov.il/he/departments/dynamiccollectors/ishurmivtza?skip=0&TeurYshuv=9300), ואף מקבלת הסברים ביחס להתנהלות משטרת ישראל ביום 30.6.2026 – באופן שהיה עשוי לייתר את העתירה כפי שהוגשה במקור, ולכל הפחות להביא לחידוד הטענות שהועלו בה. שנית, אף האופן שבו הוגשה העתירה מקים קושי ממשי לדון בה לגופה. כפי שהובהר לא אחת בפסיקת בית משפט זה, "אין להידרש לעתירה המאגדת בתוכה עניינים שונים ונפרדים, אף מקום בו עלה בהן נושא בעל אופי דומה" (בג"ץ 8115/12 אלחמאדין נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש, פסקה 9 (21.11.2016). ראו גם: בג"ץ 3911/21 ק.ל.ע. חברה לניהול קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 6 ‏(16.3.2022‏)‏‏). בענייננו, העותרת כרכה יחד הן את הסעדים הנוגעים לקיום הפגנות מול בית המפכ"ל והן את הסעדים הנוגעים לפיטורי המפכ"ל. כל אחד מנושאים אלה מצריך תשתית עובדתית ונורמטיבית אחרת – באופן שאינו מאפשר לדון בהם במסגרת אותה העתירה. שלישית, ובכל הנוגע לסעדים החדשים שביקשה העותרת בתשובתה, הנוגעים בעיקרם של דברים למתווה – הרי שמדובר בנושא לעתירה נפרדת, המצריך, בין היתר, הנחת תשתית עובדתית ונורמטיבית אחרת מזו שהונחה בעתירה (והופנתה כאמור כלפי התנהלות המשטרה ביום 30.6.2026); וממילא לא מוצו הליכים ביחס לטענות הנוגעות למתווה (ראו והשוו: בג"ץ 3831/19 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הוועדה למתן היתרים, פסקה 7 (31.7.2019); בג"ץ 47365-07-26 השכל נ' יו"ר ועדת הכנסת (16.7.2026)). סיכומו של דבר, דין העתירה להידחות. בנסיבות אלה, העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ‏ניתן היום, ‏י"ד באב התשפ"ו (‏28.7.2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט