פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 31477-10-26

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

עתירה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול שלא לדון בבקשות העותר בשל חוסר ניקיון כפיים, ביטול קנס בגין ביזיון בית הדין, וחידוש קשר עם בנו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 10/11/2026 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 31477-10-26 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה משמורת ומשמורת משותפת — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול שלא לדון בבקשות העותר בשל חוסר ניקיון כפיים, ביטול קנס בגין ביזיון בית הדין, וחידוש קשר עם בנו.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 31477-10-26 — פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

עתירה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול שלא לדון בבקשות העותר בשל חוסר ניקיון כפיים, ביטול קנס בגין ביזיון בית הדין, וחידוש קשר עם בנו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר יצא מן הארץ עם בנו הקטין באישור בית הדין הרבני, אך נמנע מלהחזירו במועד שנקבע והישאר בחו"ל. בעקבות כך הטיל עליו בית הדין האזורי קנס יומי בגין ביזיון בית הדין וקבע את משמורת הקטין הנוסף בידי האם. העותר פנה לבית הדין הרבני הגדול, אך זה סירב לדון בבקשותיו בשל עשיית דין עצמית וחוסר ניקיון כפיים חמור. בעתירתו לבג"ץ ביקש העותר לבטל את הקנס, לבטל את החלטות בית הדין ולהורות על חידוש הקשר עם בנו. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי בנושא איזון המשאבים קיים סעד חלופי (הגשת בר"ע לבית הדין הגדול), ובנושאים האחרים לא נפלה חריגה מסמכות המצדיקה התערבות, שכן עשיית הדין העצמית של העותר מוצדקת לדחיית פניותיו על הסף.

הנימוק המרכזי

בג"ץ אינו ערכאת ערעור על בתי דין רבניים ומתערב רק במקרים חריגים של חריגה מסמכות. מי שפועל בדרכי עשיית דין עצמית, מפר הוראות שיפוטיות וחוטף קטין לחו"ל, בא בחוסר ניקיון כפיים חמור ואינו זכאי לקבל סיוע מבית המשפט.

פרטי ההליך

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
שלב ההליך עתירה
הרכב השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין, רות רונן
בדעת רוב 3/3
ארכיון חודשי פסקי דין מנובמבר 2026

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת בית הדין הרבני הגדול שלא לדון בבקשות העותר לגופן מהווה חריגה מסמכות.
  • הקנס היומי שהוטל בגין ביזיון בית הדין הוטל בחוסר סמכות עקב אי-מילוי דרישות הדיווח לפי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים.
  • קביעת המשמורת וניתוקו מבנו שנותר בישראל נעשו בניגוד לדין.
  • איזון המשאבים שבוצע על ידי האקטואר סובל מפגמים שונים והתעלם מהברחת נכסים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2026 הכוללת הוראה למזכירות להביא את ההחלטה על הטלת הקנס לידיעת נשיא בית המשפט העליון.

טענות מנהליות

הטענה הועלתה ונדחתה
הטענה הועלתה ונדחתה

תגיות נושא

  • בתי דין דתיים
  • חוסר ניקיון כפיים
  • ביזיון בית הדין
  • משמורת קטינים
  • סעד חלופי

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 31477-10-26 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו 3. פלונית 4. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת רות רונן: ככל שניתן להבין מהעתירה, מבקש העותר (שאינו מיוצג) כי נורה על ביטול החלטת המשיב 1 (להלן: בית הדין הגדול) מיום 5.10.2026, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש על החלטת המשיב 2 (להלן: בית הדין האזורי). בהחלטה זו סירב בית הדין האזורי לדון בבקשותיו של העותר לגופן, בשל חוסר ניקיון כפיים המיוחס לו. נוסף על כך, מבקש העותר כי נורה על ביטול הקנס היומי שהוטל עליו בגין ביזיון בית הדין; כי נורה על חידוש הקשר בינו לבין אחד מילדיו, שבהתאם להחלטת בית הדין האזורי – נמצא במשמורת מלאה של המשיבה 3 (להלן: המשיבה); וכי נורה על ביטול החלטות בית הדין האזורי בעניין איזון משאבים שנערך בינו לבין המשיבה. רקע מהעתירה על נספחיה עולה כי העותר והמשיבה נישאו בשנת 2011 ולהם שני ילדים משותפים (קטין בן 15 וקטין בן 9). בשנת 2021 פתחו בני הזוג בהליך גירושין, במסגרתו נדונו מחלוקות שונות בין הצדדים, בין היתר בעניין חלוקת הרכוש והמשמורת על ילדיהם המשותפים. במסגרת הדיונים בעניין המשמורת התיר בית הדין האזורי לעותר לקחת את בנו בן ה-15 לחו"ל. זאת, בכפוף להחזרתו ארצה עד ליום 1.9.2026 ולהפקדת ערבות על סך 50 אלף ש"ח להבטחת החזרתו עד ליום זה. המועד האמור חלף, והעותר נותר בחו"ל יחד עם בנו, וכפי שעולה מדבריו – ללא כוונה להשיבו ארצה. לנוכח זאת, ביום 9.9.2026 ניתנה החלטת בית הדין האזורי בה הוטל על העותר קנס יומי בסך 500 ש"ח בגין ביזיון בית הדין עד למתן החלטה אחרת, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק בתי דין דתיים). עוד נקבע באותה החלטה כי לנוכח היעדר כוונתו של העותר לשוב לישראל – המשמורת על הבן שנותר בישראל תהיה של המשיבה. השגותיו של העותר ביחס להחלטה זו נדחו על ידי בית הדין האזורי בהחלטה מיום 4.10.2026 בה ציין כי "בית הדין אינו חייב לתת החלטות על בקשות של מי שמצהיר בריש גלי כי הוא אינו מכיר בסמכות בית הדין, מזלזל בבית הדין, מפר החלטות בין הדין ומתבטא נגד בית הדין ברגל גסה, ואין לו לאב אלא להלין על עצמו". ביום 5.10.2026 נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הגדול, תוך שנקבע כי "עסקינן במערער עז פנים, שמתבטא באופן בוטה כנגד ביה"ד, התחייב להחזיר את הבן ארצה, וכעת מפר את התחייבותו. לא יעלה על הדעת שמי שמבצע חטיפה של קטין, מבזה את ביה"ד, יבקש סיוע מביה"ד דנן". במקביל להליכים המתוארים, הגיש העותר לבית הדין האזורי בקשה הנוגעת לאיזון המשאבים בין הצדדים כפי שנערך על ידי אקטואר. במסגרת הבקשה טען בין היתר כי האקטואר התעלם מטענותיו להברחת נכסים שביצעה לכאורה המשיבה. בהחלטה מיום 1.11.2026 דחה בית הדין האזורי את טענותיו בעניין זה. מכאן העתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי החלטת בית הדין הגדול שלא לדון בבקשותיו לגופן מהווה חריגה מסמכות; כי גם הקנס היומי שהוטל עליו ניתן בחוסר סמכות שעה שלא מולאו דרישות סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים; כי ניתוקו של העותר מבנו אשר נמצא בישראל נעשה בניגוד לדין; וכי איזון המשאבים שנערך בינו לבין המשיבה לוקה בפגמים שונים. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטות בית הדין הגדול. ראשית, דינן של הטענות ביחס לאיזון המשאבים להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. כפי שעולה מהעתירה על נספחיה, טענות העותר בהקשר זה הובאו בפני בית הדין האזורי וזה נתן החלטתו בעניין ביום 1.11.2026. ואולם, על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור לערכאה המוסמכת – בית הדין הגדול. לפיכך, קיים לעותר סעד חלופי בעניין, ואין מקום להידרש לטענותיו בעתירה שלפנינו (בג"ץ 5320/20 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי בנתניה, פסקה 4 ‏(‏30.7.2020‏)‏; בג"ץ 4963/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 4 (‏3.8.2023‏)‏). למעלה מן הצורך, יצוין כי על פני הדברים מדובר בטענות ערעוריות באופיין שככלל בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יתערב בהן (בג"ץ 82776-06-26 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 ‏(‏30.6.2026‏); בג"ץ 64647-08-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 12 (‏18.11.2024‏)‏). גם דינן של טענות העותר ביחס להחלטת בית הדין הגדול מיום 5.10.2026 שלא לדון בבקשותיו בעניין חידוש הקשר עם בנו הנמצא בישראל ובנוגע להטלת הקנס היומי – להידחות. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, ובהתאם לכך התערבותו בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים בלבד של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי (בג"ץ 57336-03-25 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (2.4.2025); בג"ץ 29243-09-25 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (19.9.2025); בג"ץ 6126-04-26 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב, פסקה 7 (13.4.2026)). לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. החלטת בית הדין הגדול שלא להידרש לגופן של בקשות העותר ניתנה על רקע חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי מצידו. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שמי שפונה לערכאות לקבלת סעד נדרש לבוא כשידיו נקיות, ותוך כיבוד החלטות שיפוטיות; וכי בית המשפט עשוי לדחות על הסף את טענותיו של בעל דין שלא ינהג כאמור (בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ‏(‏28.10.2004‏)‏). בעע"מ 57761-07-25 אבו עליא נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש, פסקה 1 לפסק דיני ‏(‏13.11.2025‏)‏‏ עמדתי על כך שככל שמידת חומרת מעשיו של בעל הדין גדולה יותר, כך תגבר הנטייה לדחות את טענותיו מבלי להידרש לגופן; ולהיפך. דוגמה למקרה של עשיית דין עצמי חמורה ביותר תוך הפרת צווים שיפוטיים ניתן למצוא בעניינם של גברים המסרבים לתת גט לבת זוגם שאינה מעוניינת עוד בנישואיהם. במקרים אלה עמדה הפסיקה על כך שמדובר בחוסר ניקיון כפיים חריף ומקומם ביותר אשר מצדיק שלא להידרש לטענות הגבר לגופן, וזאת אף אם יש בהן ממש (בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקאות 4-1 לפסק דינה של השופטת א' חיות (‏28.2.2017‏)‏‏; בג"ץ 4686/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקאות 5-4 ‏(‏20.8.2015‏)‏). דברים דומים נקבעו ביחס לעותר שעזב את ישראל בניגוד לצו עיכוב יציאה מהארץ שניתן בעניינו על ידי בית הדין הרבני (בג"ץ 1889/92 בניאן נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים ‏(‏27.4.1992‏)‏). עיון בהחלטות בתי הדין בעניינו של העותר מעורר תמונה מדאיגה בכל הנוגע להתנהלותו בהליכים אלה, ומלמד כי גם במקרה דנן מדובר בעשיית דין עצמי ברף חומרה גבוה ביותר, המביא לפגיעה חריפה ובלתי מתקבלת הן במשיבה ובילדיהם המשותפים, והן בשלטון החוק. לנוכח האמור, ובשים לב לגישה הקיימת בפסיקה כמפורט לעיל – אין מקום להתערבות בהחלטת בית הדין הגדול שלא להידרש לבקשותיו של העותר לגופן. ויודגש, אין ללמוד מהחלטת בית הדין הגדול כי הוא נמנע מלדון בבקשות העותר בכל נושא שהוא. כך, בקשת העותר בעניין איזון המשאבים – אשר הוגשה לאחר החלטת בית הדין הגדול בעניין הקנס והמשמרות על הבן שנותר בישראל – נדונה לגופה. יש בנתון זה כדי למתן את עוצמת הפגיעה הנטענת בזכויותיו הדיוניות של העותר, ולתמוך במסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין הגדול בנושא. למעלה מן הצורך, נציין כי אין ממש גם בטענת העותר לפיה הטלת הקנס היומי נעשתה בחוסר סמכות, בהיעדר דיווח על כך לנשיא בית המשפט העליון כפי שמורה סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים. עיון בהחלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2026 מלמד כי בית הדין האזורי הורה למזכירות להביא את ההחלטה על הטלת הקנס לידיעת נשיא בית המשפט העליון. בנסיבות אלה, העותר לא הצליח לבסס את טענתו לפגם שנפל בהפעלת הסמכות על ידי בית הדין. העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ז (10 נובמבר 2026). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת