פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 82776-06-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1451819/40 מיום 28.5.2026 בשם העותרת: עו"ד רמי רובין פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו עתירה המופנית כנגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) בתיק 1451819/40, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים שעניינה אופן חלוקת התמורה שהתקבלה ממכירת רכוש משותף. הרקע לעתירה העותרת והמשיב 3 (להלן: בני הזוג) נישאו זה לזו בשנת 2003. ביום 4.4.2023 הגישה העותרת תביעת גירושין לבית הדין האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי), וכרכה אליה ענייני רכוש. רכושם המשותף של בני הזוג כלל, בין היתר, דירה משותפת (להלן: הדירה). על מנת לבחון את מצב החובות והנכסים של כל אחד מבני הזוג, מינה בית הדין האזורי רואה חשבון מטעמו (להלן: רואה החשבון). לאחר שרואה החשבון הגיש חוות דעת מטעמו, הוגשו עליה השגות. בית הדין האזורי דחה חלק מההשגות וקיבל את חלקן ועל רקע זאת הורה לרואה החשבון להגיש חוות דעת עדכנית. ביום 18.9.2025 חתמו בני הזוג על הסכם גירושין ולפיו הצדדים יתחלקו בחלקים שווים בתמורה ממכירת הדירה, לאחר קיזוז כל החובות הרובצים עליה "והחיובים שחייב ביה"ד את מי מהצדדים לצד השני". עוד צוין כי בכל מקרה העותרת תזכה לתמורה עבור מכירת הדירה שלא תפחת מסך של 600,000 ש"ח, ואם התמורה תהיה נמוכה יותר – המשיב 3 (להלן: המשיב) ישלים את הנותר מחלקו בתמורת הדירה. בו ביום, 18.9.2025, הוגשה חוות הדעת הנוספת של רואה החשבון (להלן: חוות הדעת הנוספת), בה נקבע כי נכון לאותו מועד, חבה העותרת למשיב סך של 604,795 ש"ח (להלן: החוב). בית הדין האזורי אימץ את מסקנותיה של חוות הדעת וקבע כי לאור האמור בהסכם הגירושין – יש להעביר למשיב את סכום החוב מתוך התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה. על החלטה זו הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול). לאחר שביקש בית הדין הרבני הגדול מבית הדין האזורי שיבהיר את מקור החוב ואת נימוקיו להחלטה, דחה בית הדין הרבני הגדול ביום 28.5.2026 את בקשת רשות הערעור. בהחלטתו אימץ בית הדין הרבני הגדול את פרשנותו של בית הדין האזורי להסכם הגירושין; וקבע כי אין מקום לערער אחר מסקנות חוות הדעת הנוספת של רואה החשבון, משום שהן מבוססות על החלטות קודמות של בית הדין האזורי – שהן חלוטות. באשר לבקשת העותרת לחקור את רואה החשבון – הבהיר בית הדין הרבני הגדול בין היתר בהתבסס על תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, כי אין מדובר בזכות קנויה, ומכל מקום ניתנה לעותרת אפשרות להגיש לרואה החשבון שאלות הבהרה אולם היא לא עשתה כן. על כך הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירתה טוענת העותרת כי טרם הסתיימה חלוקת הרכוש הסופית ועל כן אין מקום להורות על העברת סכום החוב. עוד טוענת העותרת כי בית הדין האזורי שגה בפרשנותו את הסכם הגירושין, וכי היה מקום להתייחס לכלל החובות של הצדדים – ולא רק לחובה של העותרת כלפי המשיב. העותרת מוסיפה בעניין זה כי חוות הדעת הנוספת של רואה החשבון הייתה חלקית ורשלנית, משום שהיא לא לקחה בחשבון הברחת נכסים שביצע המשיב וחובות שהוא חב לעותרת. כדי לבסס את טענותיה בעניין זה, העותרת מצרפת לעתירתה חוות דעת של רואה חשבון וכן ראיות נוספות. העותרת מוסיפה וטוענת כי בית הדין האזורי הוא שניהל את המשא ומתן בין הצדדים לצורך חתימה על הסכם גירושין, ובמסגרת זו הוא הבטיח לעותרת כי כל טענותיה בעניין הרכוש יידונו בהמשך – הבטחה שלא קוימה. עוד נטען כי כאשר העותרת חתמה על ההסכם, היא לא ידעה על אודות חוות הדעת הנוספת, ועל כן נקלעה לטעות הפוגמת בטיב הסכמתה. עוד מוסיפה העותרת כי שגה בית הדין הגדול כשהסתמך על תקנות סדרי דין חיצוניות לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא תגובת המשיבים. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים – ובהתאם כי התערבותו בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים בלבד כגון חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או פגיעה בכללי הצדק הטבעי (בג"ץ 57336-03-25 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (2.4.2025); בג"ץ 29243-09-25 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (19.9.2025); בג"ץ 6126-04-26 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב, פסקה 7 (13.4.2026)). לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. כך, החלטתו של בית הדין הרבני לאמץ את חוות הדעת הנוספת של רואה החשבון שמונה מטעמו היא החלטה המצויה בליבת שיקול דעתו כערכאה מבררת, ואינה נופלת לגדר החריגים המצדיקים התערבות שיפוטית (ראו והשוו בג"ץ 5507/22 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פסקה 19 (9.11.2022)). גם הטענות בעניין פרשנותו של הסכם הגירושין ותוקפו הן טענות ערעוריות מובהקות שאין מקום להידרש אליהן במסגרת עתירה לבג"ץ (בג"ץ 8712/22 פלוני נ' הנהלת בתי הדין הרבניים, פסקה 6 (26.12.2022); בג"ץ 18072-03-26 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (14.4.2026)). אף דינן טענותיה של העותרת כנגד הכרעתו של בית הדין הגדול בעניין חקירת רואה החשבון להידחות. בית הדין האזורי איפשר לעותרת להגיש לרואה החשבון שאלות הבהרה – אך העותרת לא עשתה כן. במצב דברים זה – ובפרט כאשר לעותרת אין זכות קנויה לחקור את רואה החשבון שמונה מטעם בית הדין (ראו והשוו בג"ץ 5352/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ירושלים לרבות הנהלת ביה"ד, פסקה 5 (13.8.2018)) – אין עילה להתערב בהכרעתו של בית הדין הגדול בעניין זה. סוף דבר: דין העתירה להידחות. מאחר שלא התבקשה תגובת המשיבים – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בתמוז התשפ"ו (‏30.6.2026). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת