פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפ"ס 22346-07-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
פלוני
נגד
המשיבה:
פלונית
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופט א' אליעזר) בתלה"ם 6030-01-24 מיום 10.6.2026
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
1. המשיבה והמערער ניהלו מערכת יחסים זוגית בעקבותיה נולד בנם הפעוט. לאחר פרידתם, הגישה המשיבה נגד המערער שלוש תביעות המתנהלות כיום בפני אותו מותב (השופט א' אליעז) בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה: תביעת משמורת, תביעה רכושית ותביעת מזונות ומדור (תלה"ם 6030-01-24, תלה"ם 46869-01-24 ותלה"ם 745-03-24, בהתאמה). כחלק מתביעת המשמורת, בית המשפט לענייני משפחה נתן ביום 26.1.2025 תוקף של החלטה לתסקיר של עובדת סוציאלית, בין היתר, לעניין הסדרי ראיה בין המערער לפעוט (להלן: העו"ס ו-התסקיר, בהתאמה). בקשות המערער לעיון חוזר בהחלטות בעניין אימוץ התסקיר, ביניהן בקשה להחלפת העו"ס לנוכח תלונה שהגיש המערער במשטרה נגדה ונגד המנהלת שלה, נדחו. על שתיים מבקשות אלו המערער אף הגיש בקשות רשות ערעור שנדחו גם כן (רמ"ש 62256-08-24 ורמ"ש 55994-04-26).
2. ביום 29.4.2026 הגיש המערער, עורך דין שמייצג את עצמו, בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין. בבקשתו הלין המערער, בין היתר, על סירובו של בית המשפט לעיון חוזר בהחלטותיו בעניין אימוץ התסקיר והסדרי הראיה, וסירובו להחליף עו"ס חרף העובדה שהמערער הגיש נגדה תלונה במשטרה. כמו כן, המערער הלין על כך שבית המשפט כינה את טענותיו "השתלחויות", ועל פסיקת הוצאות לחובתו. נטען, כי קביעת הסדרי ראיה למערער ללא קביעת הסדרים דומים למשיבה מעידים על קיומה של הפליה בין הצדדים ועל חשש כבד למשוא פנים ונעילת דעתו של המותב. בנוסף, המערער טען כי המותב מעכב את החלטותיו בעניין המזונות הזמניים הנדונים בתביעת המזונות, ואת החלטתו בבקשה למתן צו מניעה למגורי הקטין בדירה שבה גרו המערער והמשיבה.
3. לאחר קבלת תשובת המשיבה לבקשה, ותשובת המשיב לתשובתה, דחה המותב ביום 10.6.2026 את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות). תחילה ציין בית המשפט כי טענת הפסלות נוגעת למספר רב של החלטות והועלתה לא בהזדמנות הראשונה, בניגוד למצוות תקנה 173 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). לגוף הבקשה, נקבע, בין היתר, כי הטענות שהועלו הן ערעוריות באופיין ואינן "טענות רלבנטיות לפסילת שופט". מעבר לכך, ציין המותב כי טענות המערער למשוא פנים ממשי או נעילת דעת אינן מבוססות, ונובעות מחוסר שביעות רצון המערער ביחס להחלטות שניתנו. כך למשל, בהקשר אימוץ התסקיר, ציין המותב כי נהוג לקבל את המלצת המומחים שמונו על ידי בית המשפט אלא אם יש טעם שלא לעשות כן.
4. מכאן הערעור שלפניי, שבו המערער חוזר על טענותיו, בעיקרן הטענה כי קם חשש ממשי לכך שהמותב גיבש "עמדה קדומה" ושאינו פתוח לטיעוניו. לשיטת המערער, הראיות המרכזיות לכך הן אימוץ התסקיר כפי שהוא; ודחיית בקשת המערער להחליף את העו"ס. עוד נטען, כי היה על המותב להעביר את בקשת המערער להחלפת העו"ס לטיפול הגורם המוסמך, כפי שצוין לשיטת המערער בהחלטת בית המשפט המחוזי ברמ"ש 55994-04-26. לעניין קביעת המותב כי טענת הפסלות הועלתה בשיהוי, המערער טוען כי הגיש בקשות לעיון חוזר טרם הגשת בקשת הפסלות ולכן לא השתהה בהעלאת טענתו.
5. דין הערעור להידחות. ראשית, כיוון שטענת הפסלות הועלתה בשיהוי ניכר – כשנה ושלושה חודשים לאחר ההחלטה מיום 26.1.2025, וכחודשיים וחצי לאחר שניתנה ההחלטה האחרונה בבקשות המערער לעיון חוזר – זאת, בניגוד לתקנה 173(א) לתקנות (ראו והשוו: עפ"ס 69607-06-26 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (9.9.2026)). אף לגופם של דברים לא מצאתי שבנסיבות העניין קם חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). התנהלות והחלטות המותב עליהן מלין המערער נוגעות לפעילות השיפוטית עצמה. אלו, כידוע, יקימו עילת פסלות במקרים נדירים בלבד והאכסניה המתאימה להשגה עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים, כפי שהמערער אכן עשה (ראו "עשרת הדברות" בדיני הפסלות: עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026)).
6. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות לטובת המדינה בסך 2,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ז (04 נובמבר 2026).
יצחק עמית
נשיא