פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 20107-03-26
לפני:
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
העותרת:
צהר פיקוח מזון בע"מ
נגד
המשיבות:
1. הרבנות הראשית לישראל
2. מועצת הרבנות הראשית לישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד אסף בנמלך; עו"ד אורית לביא נשיאל
בשם המשיבות:
עו"ד דניאל מארקס; עו"ד אסתי אוחנה
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
לפנינו עתירה שהוגשה על-ידי צהר פיקוח מזון בע"מ נגד הרבנות הראשית לישראל ומועצת הרבנות הראשית לישראל, שעניינה בבקשה לחייב את המשיבות ליתן לעותרת רישיון כגוף נותן הכשר (להלן: רישיון) כהגדרתו בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 (להלן: החוק). העתירה הוגשה לאחר שורה של הליכים קודמים, ובכללם פסק דין שבו הורה בית משפט זה למשיבות "להחליט האם העותרת זכאית לרישיון כגוף נותן הכשר בהתאם לאמות המידה שנקבעו בחוק הכשרות הקיים; ואם כך הוא הדבר – להנפיק לעותרת רישיון כאמור" (בג"ץ 7059/23 צהר פיקוח מזון בע"מ נ' הרבנות הראשית לישראל, פסקה 4 (13.11.2025)). משחלף זמן רב ופניותיה של העותרת לקבלת הרישיון זכו להתעלמות מצד המשיבות, הוגשה העתירה שלפנינו.
עוד בטרם הוגשה תשובת המשיבות, הגישה העותרת ביום 1.7.2026 הודעה ולפיה קיבלה רישיון כגוף נותן הכשר. העתק הרישיון, החתום ביד מנכ"ל המשיבה 1 צורף כנספח להודעה. בנסיבות אלה, הודיעה העותרת כי עתירתה התייתרה, ולצד זאת עתרה לפסיקת הוצאות משפט משמעותיות, בגין הצורך שנכפה עליה לנקוט בהליכים משפטיים ולנוכח התנהלותן הדיונית הבלתי ראויה של המשיבות.
בתגובה להודעת העותרת, הודיעו המשיבות כי לשיטתן "נפל פגם מהותי בהליך הענקת הרישיון". צוין בהודעתן, כי מנכ"ל המשיבה 1 הוא אמנם הגורם המוסמך בחוק ליתן רישיון לגוף נותן הכשר, אולם נפלו פגמים בהליך המינהלי שקדם למתן הרישיון. המשיבות ציינו כי היועץ המשפטי של המשיבה 1 הודיע למנכ"ל כי הרישיון ניתן שלא כדין, וכי עליו לנקוט בפעולות לפי החוק לביטול הרישיון או להתלייתו. לצד זאת הודגש, כי אין באמור כדי לגרוע מחובת המשיבות לבחון את בקשת העותרת להכרה כגוף נותן הכשר – בהתאם להוראות החוק ולפסיקתו של בית משפט זה – ללא דיחוי; כי תחילתה של בחינה זו אינה מותנית בביטול הרישיון שהוצא לעותרת; וכי על המשיבות לקדמה, ללא דיחוי נוסף, לקראת קבלת החלטה בבקשה. התייחסות המשיבות נחתמה בפסקה הבאה: "היועצת המשפטית לממשלה תבקש להבהיר כי מדובר במצב חמור של אי קיום הוראות פסק הדין והוראות הדין עצמן. מוטלת על המשיבות חובה ליישם את החוק הקיים במלואו, כפי שהן נדרשו לעשות בפסק הדין, והאפשרות שיחול שינוי עתידי בחוק אינה גורעת כיום מחובתן זו". בהמשך לכך ביקשו המשיבות, כי יתאפשר להן להגיש הודעת עדכון נוספת בתוך עשרה ימים. בתגובה טענה העותרת כי אין ממש בטענות המשיבות בכל הנוגע לפגמים בהליך קבלת הרישיון, וכי דין העתירה להימחק תוך פסיקת הוצאות ו"קביעה כי הרישיון עומד בתוקפו".
לאחר עיון בעתירה ובהודעות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי העתירה התייתרה, ולפיכך דינה להימחק. הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הוא מתן רישיון לעותרת. אין מחלוקת בין הצדדים כי רישיון כאמור – ניתן. משכך, הסעד המבוקש אינו אקטואלי עוד, והעתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה (ראו מיני רבים: בג"ץ 33581-01-26 עמאש נ' משטרת ישראל (27.1.2026); בג"ץ 66454-11-25 גנסבורג נ' פרקליטות מחוז מרכז (24.6.2026)). ככל שסבורות המשיבות כי הרישיון שהוענק מעורר קשיים כלשהם, הרי שפתוחה בפניהן הדרך לנקוט בהליכים המתאימים. ואולם, פשיטא כי עתירה זו אינה האכסניה המתאימה לברר את טענות המשיבות, אלה המכוונות נגד פעולותיו של מנכ"ל המשיבה 1 או נגד הרישיון שניתן לעותרת.
אשר על כן, דין העתירה להימחק, והדיון הקבוע ליום 2.11.2026 – יבוטל. לנוכח התנהלותן, יישאו המשיבות בהוצאות העותרת בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, ו' אב תשפ"ו (20 יולי 2026).
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת