דוד מזרחי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 193-08-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין המערער: דוד מזרחי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט העליון (השופט ע' גרוסקופף) בעפס"פ 60461-06-26 מיום 29.7.2026; בקשת פסלות מטעם המערער בשם המערער: בעצמו פסק-דין רקע והליכים קודמים לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט זה (השופט ע' גרוסקופף) מיום 29.7.2026 בעפס"פ 60461-06-26, בגדרה דחה בית המשפט את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בהליך שהגיש. בקשה זו היא המשכה של סאגה רבת הליכים. ראשיתה בכתב אישום שהוגש נגד המערער בבית משפט השלום פתח תקווה, בשל עבירת חניה (ח"נ 47243-03-24, השופט א' סלטו). תולדות ההליכים שבאו בעקבות כתב אישום זה מפורטות בפסק דינו של השופט גרוסקופף מיום 26.7.2026 בעפס"פ 60461-06-26, ולא ראיתי טעם לפרטם פעם נוספת. בתמצית ייאמר, כי ביום 26.7.2026 ניתן פסק דין בעפס"פ 60461-06-26, בגדרו דחה השופט גרוסקופף את ערעור המערער על פסק דינו של הנשיא י' עמית מיום 17.6.2026 בעפס"פ 59415-05-26, בגדרו נדחתה בקשתו של המערער כי הנשיא עמית יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. לאחר מתן פסק הדין, הגיש המערער בקשה לפסול את השופט גרוסקופף מלדון בעניינו. ביום 29.7.2026 דחה השופט גרוסקופף בקשה זו. המערער לא אמר נואש, וביום 2.8.2026 הגיש ערעור על החלטתו של השופט גרוסקופף שלא לפסול את עצמו. באותו היום הורה הנשיא עמית כי ההליך יועבר לטיפולי. מכאן הערעור שלפניי. טענות המערער המערער מעלה מספר נימוקים אשר מצדיקים, לשיטתו, את פסילתו של השופט גרוסקופף מלדון בעניינו. כך, בין היתר, טוען המערער כי השופט גרוסקופף הוא "יורש מיועד" לראשות מערכת המשפט לפי שיטת הסניוריטי; כי סמכותו לדון בהליך בטלה מעיקרא לנוכח פגמים שנפלו כביכול במינויו של הנשיא עמית; וכי הדברים מקימים חשש למשוא פנים. עוד טוען המערער כי יש להקים בעניינו הרכב אד-הוק המורכב משופטים בדימוס לשם "הכרעה אובייקטיבית", וכי הוא פנה בעניין זה לשר המשפטים. לבסוף, מבקש המערער כי אפסול את עצמי (יחד עם השופטת ר' רונן) מלדון בעניינו, וזאת "על בסיס הטענות שנטענו יד רוחצת יד בשיתוף פעולה בהליכים משפטים בסוגיית צו חוסם בניגוד לחוק" (כך במקור). כמו כן, ביום 4.8.2026 הגיש המערער בקשה נוספת בה ביקש, בין היתר, כי אפסול את עצמי מלדון בעניינו, בטענות לקיומו של "ניגוד עניינים מוסדי וקולגיאלי" ולנוכח בקשות פסילה שהגיש בעבר. עוד נטען כי החלטת הנשיא עמית מיום 2.8.2026 ניתנה בחוסר סמכות, וכי יש לדון בהרכב מורחב בשאלות המשפטיות שמקרה זה מעורר. בקשת הפסילה כמצוותו של סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), אתייחס תחילה לבקשת המערער כי אפסול עצמי מלדון בעניינו. סבורני, כי בנסיבות העניין לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים אשר מונע ממני לדון בתיק (ראו: סעיף 77א לחוק בתי המשפט; וכן מאיר שמגר "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט 87 (אהרן ברק ואח' עורכים 1987) (להלן: שמגר)). ככל שניתן להבין, הסיבה לפיה המערער מבקש את פסילתי, היא הבעת עמדתי המשפטית באשר למתן צו חוסם. לטענה זו אין כל אחיזה במציאות, שכן עבודתו של שופט קשורה בטבורה ליכולתו להביע את דעתו המשפטית על הסוגיות המובאות להכרעה בפניו. פשיטא הוא, כי הבעת עמדה בעניין משפטי אינה מקימה עילה לפסלות שופט (ראו: שמגר, בעמ' 118-117). גם יתר טענותיו של המערער בדבר קיומו של ניגוד עניינים, כביכול, נטענו ללא כל ביסוס עובדתי; ומכל מקום, אינן מקימות עילה לפסלות שופט. אשר על כן – הבקשה כי אפסול עצמי מלדון בערעור נדחית בזאת. הערעור באופן דומה לבקשת הפסילה, אף דינו של הערעור שלפניי – להידחות. ההחלטה מושא הערעור ניצבת על יסודות איתנים. המערער העלה את בקשת הפסלות באיחור ניכר – לאחר מתן פסק הדין הדוחה את ערעורו – חרף הכלל לפיו יש להעלות טענת פסלות "בהזדמנות הראשונה" (ראו: סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)), ודי בכך כדי לדחות את בקשתו. לזאת אוסיף כי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט מאפשר את פסילתו של שופט במבט הצופה פני-עתיד, באמרו: "שופט לא ישב בדין ...". הווה אומר: שופט שכבר ישב בדין וסיים את מלאכתו, לא ניתן לפסלו. הרבה מעבר לנדרש אוסיף כי טענות המערער שפורטו לעיל, אשר מחייבות, לשיטתו, את פסילת השופט גרוסקופף, חסרות כל יסוד ואינן מקימות – כשהן לעצמן – שום עילת פסלות, שכן אין בטענות אלה ולו ראשית-ראיה בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לדאבוננו, המערער בוחר להטריד את בית המשפט שוב ושוב, ולכלות את זמנו היקר בהליכי סרק, פעם אחר פעם – זאת, בניגוד גמור לחובה המוטלת על הבאים בשעריו של בית משפט לנהל את ענייניהם בתום לב (ראו: סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; פסק דיני בע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן ‏(17.11.2020‏)‏; וכן תקנות 4-3 לתקנות סדר הדין האזרחי; וע"א 3496/15 הורמוז בבלפור נ' גבעת מרום בע"מ ‏(‏17.1.2017‏))‏. עם התנהלות זו אין להשלים. כפי שנקבע בע"א 1062/20 מדינת ישראל נ' סימון ‏(11.11.2021‏)‏‏, בית המשפט מוסמך להוציא מלפניו, בנסיבות המתאימות לכך, צו החוסם מתדיין סדרתי וטורדני – העושה שימוש לרעה בהליכי משפט – מגישה לערכאות. מן הכלל אל הפרט: ראשית, ערעור זה הוא ערעור סרק ואני דוחה אותו בזאת, תוך שאני מחייב את המערער בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך כולל של 2,500 ש"ח. נוכח התנהלותו של המערער, שכאמור עולה כדי שימוש לרעה חוזר-ונשנה בהליכי משפט, הנני קובע כי עד לתשלום ההוצאות הנ"ל, לא יוכל המערער להגיש בקשות בכל הליך בבית משפט זה אשר קשור קשר כלשהו – בין ישיר ובין עקיף – להליך הנוכחי או להליך שהתנהל נגדו בבית משפט השלום פתח תקווה בח"נ 47243-03-24. כמו כן, המערער לא יוכל לפתוח כל הליך חדש הקשור להליכים האמורים בטרם ישלם לאוצר המדינה את ההוצאות שהושתו עליו בתיק זה. סוף דבר – בכפוף לאמור לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ו (06 אוגוסט 2026). אלכס שטיין שופט