פואד עוואדללה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 14848-07-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ העותר: פואד עוואדללה נגד המשיבה: מדינת ישראל – עיריית ירושלים – מחלקת תכנון ובניה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רפי אבוטבול פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו "עתירה למניעת הריסה מטעמי הגנה מן הצדק" בה מבוקש כי נורה על ביטול צו הריסה שהוצא נגד העותר בהליך פלילי. העתירה אינה פורשת כל מסד עובדתי או משפטי. עם זאת, צורף לה פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן, ס.נ.) מיום 18.6.2026 ברעפמ"ק 55046-06-26, ממנו ניתן לדלות את הרקע להגשתה. מפסק הדין עולה כי נגד העותר הוגש כתב אישום בגין אי-קיום צווי הריסה שניתנו ביחס למבנה שהקים בשכונת צור-באחר בירושלים, בו הוא מתגורר עם משפחתו. לימים העותר הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 17.4.2024, בעקבות הסכמת הצדדים, ניתן גזר דין בו הוצא צו הריסה שביצועו נדחה ליום 17.4.2025. בהמשך, לבקשת העותר, בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את מועד ביצועו של הצו ליום 17.4.2026, תוך שציין כי בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) לא ניתן לדחותו מעבר לכך. בקשה לביטול ההחלטה האמורה נדחתה, וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה עליה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתאם לסעיפים 254ד ו-254ט לחוק, לא ניתן לדחות את ביצוע צו ההריסה לתקופה שתעלה על שנתיים ממועד מתן גזר הדין, כך שלא ניתן לדחותו פעם נוספת. מכאן העתירה שלפנינו בה מבקש כעת העותר כי נורה על ביטול צו ההריסה. דין העתירה להידחות. ראשית ייאמר, כי הגם שהעתירה ממוקדת בביטול צו ההריסה בשל "שיקולי צדק" ולא בדחיית ביצועו, הלכה למעשה מדובר בניסיון להרהר אחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולמצער "להרוויח זמן" טרם ביצוע צו ההריסה. אלא שכידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש אכסניה לעקיפת החלטות שניתנו על ידי הערכאות השיפוטיות המוסמכות (ראו לדוגמה: בג"ץ 50196-10-24‏ אטיב נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (29.10.2024); בג"ץ 6267/23 אררט נ' שר המשפטים, פסקה 15 (25.10.2023); בג"ץ 1430/21 עוה"ד עודד הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פסקה 8 (11.4.2021)). מעבר לכך, העתירה כאמור אינה מניחה כל תשתית המאפשרת את בירורה. העותר מעלה בעתירתו טענות שונות, כדוגמת שיהוי ואכיפה בררנית מצד המשיבה ביישום צו ההריסה נגדו, המצדיקות לשיטתו את ביטולו. טענות אלה מחייבות העמדת תשתית עובדתית מספקת שיש בה כדי לבסס אותן. ברם תשתית כאמור לא הונחה וטענות העותר נטענו בעלמא וללא כל ביסוס, באופן שאינו מאפשר להידרש אליהן לגופן. כמו כן, העותר מבקש כי נורה על ביטול צו ההריסה שהוצא נגדו מטעמים כגון "הגנה מן הצדק" ו"השכל הישר". ואולם, העותר גם לא הניח תשתית משפטית ולוּ מינימלית המקימה עילה להתערבות בית משפט זה ולמתן סעד כאמור. גם מטעם זה יש לדחות את העתירה (וראו מיני רבים: בג"ץ 43375-09-25 חוקתי – חרדים למדינה ולשלטון הציבורי נ' השר לשירותי דת, פסקה 6 (21.10.2025); בג"ץ 57906-12-24 תנועת בני הר המוריה נ' משטרת ישראל – מחוז ירושלים, פסקה 2 (23.12.2024); בג"ץ 65175-02-26 עבאס נ' המנהל האזרחי באיו"ש (12.3.2026)). העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"ו (09 יולי 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט