בג"ץ 13844-09-26 — פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 13844-09-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי תל אביב 3. פלוני 4. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1347380/20 מיום 27.8.2026 והחלטתו של בית הדין האזורי בתיק 1064828/8 מיום 13.8.2026 בשם העותרת: עו"ד צחי לסרי פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו עתירה המופנית כנגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) מיום 27.8.2026 בתיק 1347380/20, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (להלן: בית הדין האזורי) מיום 13.8.2026 בתיק 1064828/8, שעניינו בהסדרי שהות של ילדיה הקטינים של העותרת עם סבתם (היא המשיבה 4) – אמו של המשיב 3. רקע בתמצית העותרת והמשיב 3 נישאו זה לזו בשנת 2015 והתגרשו בשנת 2021. לבני זוג שני ילדים, ילידי שנת 2016 ושנת 2019 (להלן ביחד: הקטינים). אמו של המשיב 3 היא סבתם של הקטינים (להלן: המשיבה 4). ביום 28.10.2024 הוגשה חוות דעת של "מכון שלם", שמונה כמומחה מטעם בית הדין האזורי לגבי מסוגלותם ההורית של העותרת והמשיב 3 ביחס לקטינים. בחוות הדעת, נמצא כי המשיב 3 סובל מתסמינים פסיכיאטריים לא מטופלים המהווים סיכון לקטינים. על כן, הומלץ, בין היתר, כי זמני השהות של המשיב 3 עם הקטינים ייפסקו לאלתר, ובמקומם יפגוש המשיב 3 את הקטינים פעם בשבוע במרכז קשר. בהחלטתו מיום 9.1.2025, אימץ בית הדין האזורי את ההמלצות שניתנו בחוות הדעת ונתן להן תוקף של החלטה. ביום 23.2.2026 הוגש לבית הדין האזורי תסקיר מטעם מחלקת הרווחה בעיריית תל אביב-יפו (להלן: התסקיר) בעניין מפגשי הקטינים עם סבם וסבתם – המשיבה 4 ובעלה (שנראה כי מאז הלך לעולמו – סעיף 1 בבקשת העותרת לעיון מחדש מיום 9.3.2026). בתסקיר הומלץ כי הסבים יוכלו לפגוש את הקטינים במרכז קשר אך לא בבית המשיבה 4. זאת, מאחר שהמשיב 3, שאינו פועל לפי המלצות גורמי המקצוע, מתגורר בבית המשיבה 4; וכן לאור הערכה כי הסבים משתפים פעולה עם המשיב 3 ומזדהים עם פרשנותו את האירועים. לאחר שבית הדין האזורי קיים דיון בנוכחות הצדדים, בו נשמעו טענותיהם לעניין הסדרי השהות ובית הדין הציע להם מספר הצעות, הוחלט ביום 25.2.2026 כי הקטינים יבקרו בבית המשיבה 4 אחת לשבועיים, בנוכחות אחותו של המשיב 3, ובכפוף לכך שהמשיב 3 לא ישהה בבית בזמן קיום המפגשים. העותרת הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, ובהחלטתו מיום 17.3.2026 הבהיר בית הדין האזורי כי שקל את המלצות התסקיר, שהיה לנגד עיניו בעת קבלת ההחלטה, אך הגיע להחלטה כאמור. ביום 22.3.2026 הגישה העותרת לבית הדין הגדול בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 17.3.2026. ככל שניתן להבין מהעתירה, בית הדין הגדול קבע לבסוף כי ההכרעה בשאלת הסדרי השהות של הקטינים עם המשיבה 4 תועבר לבית הדין האזורי. ביום 5.8.2026 הגישה העותרת בקשה נוספת לבית הדין האזורי, להורות כי מפגשי הקטינים עם המשיבה 4 יתקיימו רק במרכז קשר או לחלופין בבית העותרת. בין היתר, טענה העותרת שהגעת הקטינים לבית המשיבה 4 כשלעצמה פוגעת בהם נפשית, מאחר שלטענתה הם חוו התעללות בבית זה. עוד נטען כי משעה שהמשיב 3 מתגורר בבית המשיבה 4 כאשר הוא שוהה בארץ, ישנו סיכון להעמקת הפגיעה בקטינים. בהחלטתו מיום 13.8.2026, קבע בית הדין האזורי כי המפגשים של הקטינים עם המשיבה 4 ימשיכו להתקיים בביתה, בפיקוח של אחות המשיב 3. בית הדין האזורי הבהיר בהחלטתו כי בשל מתיחות בין המשיבה 4 לבין העותרת, אין לקיים את המפגשים בביתה של העותרת (להלן: החלטת בית הדין האזורי). ביום 20.8.2026 הגישה העותרת לבית הדין הגדול בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בהחלטתו מיום 27.8.2026, דחה בית הדין הגדול את הבקשה. בית הדין הגדול קבע כי בית הדין האזורי שקל את עניין טובת הילדים ודאג למנגנון פיקוח מוסכם. הוא הדגיש כי נוכחותו של המשיב 3 בשעת ביקורי הקטינים בבית המשיבה 4 אסורה, וכי הפרה של תנאי זה תוביל לביטול הסדרי השהות בבית המשיבה 4 (להלן: החלטת בית הדין הגדול). ביום 31.8.2026 הגישה העותרת לבית הדין הגדול בקשה לעיון מחדש בהחלטתו, אשר נדחתה ביום 3.9.2026. על החלטות אלה הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירתה, חוזרת העותרת על טענותיה, ומדגישה כי קיום המפגשים באותו בית שבו לטענתה חוו הקטינים התעללות מצד המשיב 3 – פוגעת בנפשם של הקטינים, וזאת בפרט כאשר ישנו חשש תמידי כי המשיב 3 יימצא בבית במהלך המפגשים. העותרת מוסיפה כי המפגשים האחרונים שהתקיימו בבית המשיבה 4 היו קשים לקטינים, ולקראת המפגש האחרון הם חוו התקפי חרדה וביקשו מהמשיבה 4 לחזור לבית העותרת. לטענת העותרת, הימצאותה של אחותו של המשיב 3 והסנקציה האפשרית של ביטול המפגשים, אינן מאיינות את הפגיעה הנגרמת לקטינים. העותרת טוענת כי התעלמות בתי הדין מהפגיעה הקשה בטובת הקטינים עולה כדי פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומעידה על חוסר סבירות קיצונית של ההחלטה, במידה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים, שיורה כי עד להכרעה סופית בעתירה מפגשי המשיבה 4 עם הקטינים ייערכו במרכז קשר או בבית העותרת. בהחלטתי מיום 8.9.2026 נדחתה בקשה זו. יצוין כי ביום 10.9.2026 הגישה העותרת בקשה נוספת ובה עדכון כי לאחר ביקור הקטינים בבית המשיבה 4 ביום 9.9.2026 התברר לה כי ישנן מצלמות בבית. לטענתה, הימצאות המצלמות מגבירה את הפגיעה הנפשית בקטינים ומחזקת את הצורך בקבלת העתירה והבקשה לצו ביניים. טענה זו לא עמדה לנגד עיניו של בית הדין הרבני ואין לתת לה לכן משקל במסגרת פסק הדין הנוכחי. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא תגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים – והתערבותו בשיקול דעתם שמורה למקרים חריגים שבהם נפל בהחלטה פגם מהותי, כגון חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או במקרים בהם מוצדק ליתן סעד מן הצדק (ראו, מיני רבים: בג"ץ 82776-06-26 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 6 ‏(‏30.6.2026‏);‏‏ בג"ץ 6126-04-26 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב, פסקה 7 ‏(13.4.2026‏)‏‏‏‏). בענייננו, בית הדין האזורי קיבל את החלטתו בעניין הסדרי השהות עם המשיבה 4 לאחר שקיבל את התסקיר ושקל את המפורט בו. לפני בית הדין האזורי עמד מלוא המידע בדבר מגורי המשיב 3 בבית המשיבה 4, וכן ההערכות השונות לעניין השפעותיה של עובדה זו על הקטינים כפי שעלו בתסקיר ובטענותיה של העותרת. לאחר ששקל את כלל הנסיבות האמורות, החליט בית הדין האזורי על קיום המפגשים בבית המשיבה 4. יחד עם זאת הוא הוסיף וקבע כי תנאי לקיום המפגשים שם הוא שהמשיב 3 לא יימצא בבית (תנאי שאם יופר – יביא ביטול הסדרי השהות בבית המשיבה 4). כן נקבע מנגנון פיקוח, לפיו המפגשים יקוימו בנוכחות אחותו של המשיב 3. כאמור, החלטה זו נבחנה גם על ידי בית הדין הגדול, שמצא כי לא נפל בה פגם המצדיק את התערבותו. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים התערבות של בית משפט זה. אף אם בית הדין האזורי יכול היה לנמק בהחלטתו ביתר הרחבה את טעמיו, בנסיבות דנן אין די בכך כדי להצדיק את התערבותו החריגה של בית משפט זה בשיקול דעתם של בתי הדין הרבניים, ששקלו כאמור את מכלול השיקולים הרלוונטיים והכריעו בהם בהתאם לשיקול דעתם (בג"ץ 5507/22 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פסקאות 19-17 (9.11.2022)). עוד יוער כי אם – כטענת העותרת – יימצא שעצם קיום המפגשים בבית המשיבה 4 מכביד על הקטינים; או אם יחול שינוי אחר בנסיבות – פתוחה בפניה הדרך לפנות לבתי הדין פעם נוספת ולהעלות את טענותיה. זאת כמובן מבלי לחוות דעה ביחס לבקשה עתידית כזו אם וכאשר תוגש. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"ו (10 ספטמבר 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט רות רונן שופטת