פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"פ 1399/24
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
משה ביטון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-עתפ"ב 18863-11-22 מיום 2.1.2024 שניתן על ידי השופט א' אינפלד; תגובת המשיבה; תשובת המבקש לתגובת המשיבה
תאריך הישיבה:
כ"ח בניסן התשפ"ד
(6.5.2024)
בשם המבקש: עו"ד ניר לזר
בשם המשיבה: עו"ד לי בר-עמי; עו"ד קרן שטרית
פסק-דין
ענייננו בקנס מינהלי שהוטל על המבקש לפי סעיף 8(א) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: חוק העבירות המינהליות) בגין ביצוע עבירה של שימוש אסור לפי סעיף 243(ד) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. במקור, מדובר היה בקנס בגובה של 300 אלף ש"ח, אשר תפח כעת, לפי הנטען, לסכום של כ-600 אלף ש"ח.
בהחלטת בית משפט השלום באשדוד ב-המ"ש 63966-05-22 (השופטת ר' שורץ; החלטה מיום 22.9.2022) נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להישפט בגין הודעת הקנס האמורה. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עתפ"ב 18863-11-22; השופט א' אינפלד), ובפסק דין מיום 2.1.2024 ערעורו נדחה.
סעיף 13(ב) לחוק העבירות המינהליות, מקנה לבית המשפט סמכות ליתן ארכה להישפט "מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". צודקת המשיבה כי גובה הקנס, כשלעצמו, אינו מהווה "נימוק מיוחד" מספק. אולם, בענייננו נלווים לגובה הקנס שיקולים נוספים, אשר הם המטים את הכף, וביניהם מצבו הבריאותי והכלכלי של המבקש. בעניין זה לא ארחיב מטעמי צנעת הפרט. בנסיבות אלו, אני מוצא כי חרף מחדליו של המבקש אשר איני מקל בהם ראש, לצורך מניעת עיוות דין נכון שיינתן לו יומו בבית המשפט.
אשר על כן, ניתנת בזאת רשות ערעור והערעור מתקבל, כך שתינתן למבקש ארכת מועד להישפט באופן שיש לראותו כמי שהגיש בזמן הודעה לפי סעיף 8(ג) לחוק העבירות המינהליות ועניינו יובא פעם נוספת בפני בית משפט השלום.
חיוב המבקש בתשלום הוצאות המשיבה במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי – יבוטל.
ניתן היום, כ"ח בניסן התשפ"ד (6.5.2024).
ש ו פ ט
_________________________
24013990_J05.docx
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il