ע"פ 9620/02 — מדינת ישראל נ. בהא עיסא עבידי

פסק-דין בתיק ע"פ 9620/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9620/02 ע"פ 9895/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת א' חיות המערערת בע"פ 9620/02 והמשיבה בע"פ 9895/02: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 9620/02 והמערער בע"פ 9895/02: בהא בן אחמד עיסא עבידי ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בת.פ. 1222/01 ו-1221/01 מיום 7.10.02 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' מוניץ תאריך הישיבה: ה' בניסן תשס"ג (7.4.2003) בשם המערערת בע"פ 9620/02 והמשיבה בע"פ 9895/02: עו"ד דפנה ברלינר בשם המשיב בע"פ 9620/02 והמערער בע"פ 9895/02: עו"ד מראם יונס פסק-דין המערער בע"פ 9895/02 (להלן: המערער) הוא תושב הכפר זבובה שבשטח הרשות הפלסטינית. בשש הזדמנויות שונות במהלך שנת 2001 חדר המערער שלא כדין לשטח ישראל במטרה לבצע עבירות פליליות. בשלושה מן המקרים גנב בישובים חקלאיים כלי רכב כבדים (שני טרקטורים ועגלה), שלאחר מכן מכרם לתושבי שטחים. בשני מקרים אחרים ניסה לגנוב כלי רכב דומים מישובים חקלאיים, אך לא הצליח להשלים את ביצוע העבירות. במקרה נוסף התפרץ לתחומי בית-ספר באום-אל-פחם וגנב מתוך הבניין ציוד מגוון, שכלל מחשבים. המערער נלכד על-ידי המשטרה והובא לחקירה, בגדרה הודה בכל המעשים שפורטו. בגין הפרשיות הללו הוגש נגדו לבית-המשפט המחוזי כתב אישום. במסגרת חקירתו סיפר המערער, מיוזמתו, על מעורבותו בפרשה אחרת שבגדרה השתתף עם אחיו, אמג'אד, בקבלת 31 רובי סער מסוג M-16 מאנשים מסוימים (בני משפחת אבו-באכר) בכפר סאלם. 28 מרובי הסער הללו נמסרו אחרי כן, לדבריו, לאחד אבו-חאווילה, תושב ג'נין. בשל הפרשה הזאת הוגש נגד המערער כתב אישום נוסף שבגדרו יוחסו לו עבירה של סחר בנשק, עבירות של הובלת ואחזקת נשק וכן עבירה של כניסה לישראל שלא כדין. המערער לא כפר בבית-המשפט המחוזי באיזה מהמעשים שיוחסו לו, אך כפר בטענת המאשימה כי בהשתתפותו בקבלת הנשק בכפר סאלם ובהובלתו לג'נין ביצע עבירה של סחר בנשק. ואולם, לאחר שמיעת ראיות וטענות החליט בית-המשפט המחוזי להרשיע את המערער גם בעבירה האמורה. בשל העבירות בהן הורשע בגדר שני כתבי האישום, כמכלול אחד, גזר בית-המשפט המחוזי על המערער שש שנות מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על-תנאי, למשך שלוש שנים. בנוסף, הפעיל נגד המערער שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי שנגזרו עליו בבית-משפט השלום בפרשה קודמת. המערער משיג לפנינו, בע"פ 9895/02, על צדקת הרשעתו בעבירה של סחר בנשק, וכן על חומרת העונש שנגזר עליו, ואילו המדינה מערערת לפנינו, בע"פ 9620/02, על קולת העונש שנגזר על המערער. העיון בטענות הפרקליטות המלומדות הביאנו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבותנו בצדקת הכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי, שלפיה הורשע המערער גם בעבירה של סחר בנשק. אכן, עולה מהראיות כי המערער לא נטל חלק בתכנון המוקדם של עבירה זו, ואפשר שגם לא כל פרטיה נמסרו לו מראש על ידי אחיו שגייס אותו לעניין. עם זאת ברי שבמהלך הביצוע היטיב המערער לדעת את פרטי המעשה ואת תכליתו והשתתף בביצועו באופן פעיל, תוך נטילת הסיכונים הקשים שמעורבות במעשה פלילי כזה גוררת. תרומת המערער לביצוע העבירה אמנם הייתה קטנה בהרבה מזו של אמג'אד, אשר יזם את המעשה הפלילי, גרר את המערער להשתתף בו ואף הפיק את רובה ועיקרה של טובת ההנאה הפסולה שהושגה במכירת הנשק לאבו-חאווילה. עם זאת, עולה מדברי המערער עצמו, כי הייתה לו מוטיבציה להשתתף במעשה בשל הציפייה לקבל תמורה כספית שתסייע לו לממן את נישואיו. ואכן, כפי שהודה בעצמו, עם השלמת הביצוע, קיבל מאחיו תמורת השתתפותו במעשה 10,000 ₪ במזומנים. אף גובה הסכום מעיד, באופן נסיבתי, על שותפותו של המערער לביצוע העבירה במעמד של מבצע עיקרי, הגם שחלקו של המערער קטן לאין ערוך מחלקו של שותפו. בערעור המדינה על קולת העונש נטען, כי בקביעת תקופת המאסר לא ייחס בית-המשפט המחוזי משקל ראוי לחומרה הרבה הכרוכה בביצוע עבירות בנשק. טענה זו מקובלת עלינו. עבירות בנשק טומנות סכנה מוחשית לשלום הרבים. כך הדבר בכלי נשק קטנים ומועטים; כך הוא, ביתר שאת, במטען המונה עשרות רובי סער, שלפי מהותם מהווים כלי נשק לתקיפה. המערער היה מודע לכך שכלי הנשק הללו מועברים לרשותו של תושב ג'נין, וזאת חודשים מעטים לאחר פרוץ האינתיפאדה האלימה הגובה קרבנות כה רבים בקרב הציבור. בקביעת עונשו של המערער לא הבחין בית-המשפט המחוזי בין עבירות הסחר בנשק לבין העבירות האחרות שבהן הורשע המערער. אסור לכן לשכוח כי גם עבירותיו האחרות של המערער, הקשורות בגניבת רכוש יקר ערך לשם מכירתו בתחומי הרשות הפלסטינית, הצדיקו את הענשתו בחומרה, הן על רקע נפיצותן הרבה של עבירות רכוש המבוצעות בישראל בידי תושבי השטחים המסתננים לישראל למטרה זו, והן על רקע עברו הפלילי של המערער הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש. התלבטנו בדבר העונש הראוי להיגזר על המערער, ובסופו של דבר, החלטנו להטות את ספקותינו לכף קולא. אף שהמעשים כלשעצמם הצדיקו הטלת עונשים חמורים בהרבה, זקפנו לזכות המערער את העובדה החשובה שעל מעורבותו בעבירה של סחר בנשק התוודה מיוזמתו בחקירת המשטרה ובמסגרת עדותו זו גם הפליל אנשים נוספים. על-יסוד כלל הנימוקים הללו, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה בע"פ 9620/02, במובן זה שתקופת המאסר לריצוי בפועל שעל המערער לרצות תעמוד על שמונה שנים תחת שש שנים. יתר חלקי גזר-הדין, לרבות לעניין הפעלת עונש המאסר המותנה במצטבר, נותרים על כנם. כפועל יוצא מן האמור הננו דוחים את ערעורו של המערער 9895/02, גם ככל שהוא מופנה כנגד חומרת העונש. ניתן היום, ה' בניסן תשס"ג (7.4.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02096200_F01.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il