פסק הדין המלא
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8391/99
ע"פ 8402/99
ע"פ 5955/00
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
המערערים בע"פ 8391/99
והמשיבים 2-1 בע"פ 8402/99: 1. מנשה לוי
2. דוד אזולאי
המערער בע"פ 5955/00
והמשיב 3 בע"פ 8402/99: שלמה לריה
נגד
המשיבה בע"פ 8391/99
ו5955/00- והמערערת
בע"פ 8402/99: מדינת ישראל
ערעורים על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.10.99 בת"פ 4134/98 שניתן על-ידי כבוד השופטים נ' עמית, ד"ר ע' קפלן-הגלר וי' שמעוני
תאריך הישיבה: ו' בטבת תשס"א (1.1.01)
בשם המערערים בע"פ 8391/99
והמשיבים 2-1 בע"פ 8402/99: עו"ד אורי בר-עוז
בשם המערער בע"פ 5955/00
והמשיב 3 בע"פ 8402/99: עו"ד יוסי זילברברג
בשם המשיבה בע"פ 8391/99
ו5955/00- והמערערת
בע"פ 8402/99: עו"ד רבקה לוי-גולדברג
בשם שירות-המבחן: גב' זהבה מור
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
המערער 1 בע"פ 8391/99 (המשיב 1 בע"פ 8402/99) (להלן: לוי) והמערער 2 בע"פ 8391/99 (המשיב 2 בע"פ 8402/99) (להלן: אזולאי), נמצאו אשמים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשני אישומים. המערער בע"פ 5955/00 (המשיב 3 בע"פ 8402/99) (להלן: לריה) נמצא אשם באישום השני בלבד.
על-פי האישום הראשון - שבשלו הורשעו לוי ואזולאי בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא-כדין ואיומים - תקפו השניים את המתלונן, בעליה של פיצריה שבה אכלו, וזאת בשל עלבון שהוטח לעברם. אזולאי דקר את המתלונן בסכין וכן נפצעו מן הסכין שניים שניסו להפריד בין המתלונן לבין תוקפיו. לאחר התקיפה, ניפץ אחד מעובדיו של המתלונן את חלונות מכוניתו של לוי. על-פי האישום השני - שבשלו הורשעו לוי, אזולאי ולריה (להלן גם: השלושה) בעבירות של ניסיון לרצח, החזקת נשק שלא כדין, נשיאת נשק שלא כדין, קשירת קשר לפשע ונהיגה בקלות ראש - החליטו השלושה, כנקמה על ניפוץ שמשות רכבו של לוי, לפגוע במתלונן. לוי ולריה אף הצטיידו באקדחים.
ביום שישי, בתאריך 23.10.98, כארבעים דקות לפני כניסת השבת, כאשר המתלונן טייל עם בתו בת ה13- ברחוב בלפור בבת-ים, חלפו השלושה לידו כשהם ישובים במכונית שבבעלות אזולאי ונהוגה על-ידי לריה. לוי ירה מתוך המכונית באקדח חמישה כדורים לעבר המתלונן. הלה נפצע קלות באצבע יד ימינו ובברכיו. מיד לאחר-מכן נמלטו השלושה מן המקום, תוך שלריה נוהג ברכב בפראות.
בית-המשפט המחוזי, בהתחשבו בשיקולי שיקום, גזר על לוי - שהוא נשוי, אב לילדה ובעל עבר נקי - שבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. על אזולאי - צעיר כבן 21, בעל רקע משפחתי קשה ומספר הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות וסמים שביצע בהיותו קטין - גזר בית-המשפט המחוזי חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הפעיל בית-המשפט המחוזי מאסר על-תנאי בן שישה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד אזולאי, מחציתו באורח מצטבר, כך שעל אזולאי הוטל לרצות 45 חודשי מאסר. על לריה - צעיר כבן 24, בעל רקע משפחתי קשה והרשעה אחת בעבירת תקיפה שביצע בהיותו קטין - נגזרו שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
כן חייב בית-המשפט המחוזי כל אחד מן השלושה לשלם למתלונן פיצויים בסך 2,000 ש"ח, ופסל את לריה מנהיגה ברכב למשך שש שנים.
השלושה ערערו כנגד ההרשעה. לריה טען כי לא הוכח שהיה מעורב בירי, וכי על-כל-פנים לא הוכחה כוונת הקטילה שיוחסה לו. ואילו לוי ואזולאי, שבמהלך הטיעון לעונש הודו בביצוע המעשים המיוחסים להם, טענו כי, למצער, לא הוכחה כוונת הקטילה. לחלופין ערערו השלושה על גזר-הדין.
המדינה מצידה ערערה על קולת העונשים שנגזרו על השלושה, וטענה כי עונשים אלה קלים מדיי, גם אם תומר ההרשעה בעבירה של ניסיון לרצח בהרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.
במהלך הדיון חזרו בהם הסניגורים מן הערעורים כנגד ההרשעות וכנגד העונשים, ותקפו אך את ההרשעה בעבירה של ניסיון לרצח, וזאת בהתבסס על הטענה שלא הוכחה כוונת השלושה לקטול את המתלונן.
הגענו לכלל-דעה כי יש לקבל את הערעור כנגד ההרשעה בעבירה של ניסיון לרצח.
את כוונת הקטילה הסיק בית-המשפט המחוזי מדברי לוי - שסבר כי המתלונן עלב בו - כי יהרוג את המתלונן, מן ההצטיידות בכלים קטלניים, ומן הירי מטווח קרוב של מספר יריות באקדח. עוד הסתמך בית-המשפט המחוזי על עדות מומחה מטעם התביעה, שחיווה דעתו כי ניתן להחטיא אף כאשר הירי נעשה מטווח קרוב, וגם כאשר הירי מכוון להרוג.
באת-כוח המדינה, עורכת-הדין רבקה לוי-גולדברג, חזרה על נימוקים אלה ותמכה בהכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי.
דא עקא, נימוקיו של בית-המשפט המחוזי אינם מספיקים להסרת הספק הסביר העולה מן העובדה שהפציעות שנגרמו למתלונן היו קלות, ומכך שהשלושה לא המשיכו בירי גם לאחר שהיה ברור כי המתלונן לא נורה למוות.
בעניין זה ראוי לזכור כי איש לא עצר בעד השלושה מלהמשיך בירי. שכן, אירוע הירי התרחש באזור מסחרי, ביום שישי, בשעה הסמוכה לכניסת השבת, שאז סביר להניח כי האזור התרוקן מאנשים.
אשר לערעור המדינה, הרי שהעונשים שנגזרו על-ידי בית-המשפט המחוזי נוטים לקולא, גם לאחר קבלת הערעורים שהגישו השלושה. ברם, אין הם מצדיקים את התערבותנו. שכן, כידוע, בית-המשפט הדן בערעור על קולת העונש יקבל את הערעור ויחמיר בעונש רק במקרים שבהם אמות-המידה, שעל-פיהן נגזר הדין, חרגו באופן מהותי מן הראוי.
במקרה שלפנינו נגזרו על השלושה - שלכל אחד מהם נסיבות אישיות ומשפחתיות קשות - עונשי מאסר לתקופות לא-קצרות. בהתחשבנו גם בביטול הרשעת השלושה בעבירה של ניסיון לרצח, נראה לנו כי אין מקום להחמיר בעונשים אלה.
אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור כנגד הרשעת השלושה בעבירה של ניסיון לרצח, מבטלים אותה ומרשיעים אותם חלף עבירה זו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-.
ערעור המדינה על חומרת העונש נדחה.
ניתן היום, ו' בטבת תשס"א (1.1.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99083910.L01