פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7237/00
ע"פ 7279/00
ע"פ 7431/00
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט א' ריבלין
כב' השופט א' א' לוי
המערערים: פלונים
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 28.9.00 בתיק נער 5139/99
שניתן על ידי כבוד השופטים א' משאלי,
ש' טימן, מ' סוקולוב
תאריך הישיבה: כ"ד כסלו תשס"א (21.12.2000)
בשם המערער בע"פ 7237/00: עו"ד שקלאר יעקב
בשם המערער בע"פ 7279/00: עו"ד גלית מבורך
בשם המערער בע"פ 7431/00: עו"ד רויטל סויד
בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש
בשם שירות המבחן לנוער: גב' בתיה ויינפלד
פסק-דין
1. המערערים בשלושת התיקים המאוחדים שלפנינו שהם קטינים, היו מעורבים במעשה חמור של התעללות בקטינה שבעטיו הורשעו המערערים בע"פ 7431/00 (נאשמים 1 ו3-) במעשה סדום בנסיבות של אינוס בנסיבות מחמירות והמערערים בע"פ 7237/00 (נאשם מס' 4) וע"פ 7279/00 (נאשם מס' 5) בעבירות של סיוע למעשה סדום בנסיבות אינוס. נאשם מס' 1 נדון לשש שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. נאשם מס' 3 נדון למאסר בפועל לתקופה של 4 שנים ושנתיים מאסר על תנאי. הנאשם מס' 3 נדון למאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים ושנתיים מאסר על תנאי. הנאשם מס' 4 נדון למאסר לתקופה של ארבע שנים ומחצה, מתוכן שנתיים ומחצה לריצוי בפועל. הנאשם מס' 5 נדון לעשרים חודשי מאסר, מתוך זה שמונה חדשים לריצוי בפועל. הם מערערים לפנינו על חומרת עונשם.
2. המעשים בהם הורשעו המערערים (הנאשמים 1 ו3-) חמורים הם בטיבם ובנסיבותיהם. הם ביחד עם אחר התעללו בנערה בת כ14- שנים ומחצה והנאשמים מס' 1 ו3-, השפילו אותה ובצעו בה מעשה סדום. הנאשמים מס' 4 ו5- הורשעו רק בסיוע לעבירה כאשר חלקו של הנאשם 4 במעשה פסיבי והנאשם מס' 5 ניסה אפילו להניא את הנאשם מס' 1 מלבצע את זממו.
3. רמת הענישה על עבירות מהסוג הנדון נקבעה בפסק דיננו בע"פ 7343/98, 7348/98 ו7442/98- ואין צורך לחזור על הדברים שנאמרו שם לגבי חומרתה של התופעה. היו לפנינו תסקירים של שירות המבחן שהצביעו מי בכה ומי בכה על נסיבות של חזרה בעצמה זו או אחרת למוטב. לא נוכל לתת לתסקירים אלה את המשקל אותו בקשו המערערים לייחס להם. אך בהתחשב בעובדה שנאשמים מס' 1-3 היו צעירים ביותר בעת ביצוע המעשה (הנאשם מס' 1 בגיל של כ14- ו3- חודשים והנאשם מס' 3 קצת יותר מ15-) נראה לנו שיש להפחית במידת מה מהעונשים שהושתו עליהם. עונשו של הנאשם מס' 1 יעמוד על שש שנים ומחצה מתוך זה ארבע שנים ומחצה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. עונשו של הנאשם מס' 3 יעמוד על חמש שנים מתוך זה שלוש שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והוא - לאחר שגם המדינה הסכימה שיש הבדל בחומרת המעשה לגבי השניים. התנאי לגבי השניים יהיה כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.
לענין הנאשם מס' 4 הוסכם שהדיון בערעורו בע"פ 7237/00 יופרד והדיון בו ידחה למועד שבעוד חודש ימים על מנת לברר דרכי טיפול בו, כשהמדינה שומרת על כל טענותיה בעניינו. כך אנו מחליטים.
לגבי הנאשם מס' 5 הגענו לכלל מסקנה שנוכח החלק הפסיבי שנטל במעשה יש לקבל את ערעורו. לענין זה נתנו משקל רב לעובדה שהוא ניסה להניא את הנאשם מס' 1 מלבצע את המעשה. עם זאת לא מצאנו צידוק לבטל את הרשעתו. אנו מקבלים איפוא את ערעור, מבטלים את גזר הדין ומעמידים את הנאשם מס' 5 בפיקוח שירות המבחן לתקופה של 12 חודשים והוא - על תנאי שהוא ימשיך בטיפול הפסיכולוגי שהוא מקבל בדרך שבה מבוצע הטיפול היום.
ניתן היום, כ"ד כסלו תשס"א (21.12.2000).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00072370.B03