פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6575/97
ע"פ 6674/97
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
המערער בע"פ 6575/97: אשרף ברכאת
המערערת בע"פ 6674/97: בדרה נעראני
נגד
המשיבה בע"פ 6575/97
ובע"פ 6674/97: מדינת ישראל
תאריך הישיבה: כ"ד באייר התש"ס (29.5.2000)
בשם המערער בע"פ 6575/97: עו"ד אינאס סלאמה
בשם המערערת בע"פ 6674/97: עו"ד זאיד פלאח
בשם המשיבה בעפ 6575/97
ובע"פ 6674/97: עו"ד אורי כרמל
קצינת מבחן: גב' רבקה פרייברג
ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי
בחיפה מיום 29.9.97 בת"פ 68/96 שניתן
על-ידי כב' השופטים מ' לינדנשטראוס,
ב' גילאור וס' ג'ובראן
פסק-דין
השופט מ' חשין:
שני ערעורים אלה עניינם במסכת עובדות אחת ועל-כן שמענום בצוותא-חדא. המערער בע.פ. 6575/97 (להלן נכנה אותו - אשרף), הורשע בבית-המשפט המחוזי, על-פי הודאתו, בעבירות של הריגה וקשירת קשר לביצוע פשע של חבלה בכוונה מחמירה, ונדון ל17- שנות מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו). המערערת בע.פ. 6674/97, בדרה נעראני (להלן נכנה אותה - בדרה), הורשעה בבית-המשפט המחוזי, על-פי הודאתה, בעבירות של סיוע להריגה וקשירת קשר לביצוע פשע של חבלה בכוונה מחמירה, ונדונה ל13- שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר).
הערעורים שלפנינו הם על גזר-הדין.
מסכת העובדות המתוארת בכתב-האישום הינה זו, שבין בדרה לבין בעלה נתעוררו סיכסוכים וחילוקי-דיעות, בין השאר על רקע זה שהבעל נהג להכות את בדרה מעת לעת. בדרה החליטה לעשות מעשה, ולשם כך קשרה קשר עם אשרף, אחיינה, לגרום לבעלה חבלה בכוונה מחמירה. אמרו השניים ועשו. בדרה השאירה בלילה את דלת הבית לא נעולה, ואשרף הגיע אל הבית לאחר חצות וסכין בידו. בבואו למקום, ובכוונה לגרום לבעלה של בדרה חבלה בכוונה מחמירה - כך בלשון כתב האישום - דקר אשרף את הבעל בסכין בצווארו, בבית החזה ובגבו, ולאחר מכן עזב את הדירה. הבעל שכב בדירה מדמם, אך בדרה לא הזעיקה עזרה אלא לאחר כשעתיים וחצי. כתוצאה מאיבוד דם ומפצעי הדקירה שנדקר נפטר הבעל לבית-עולמו. עד כאן מסכת העובדות, ועליה אין חולקים.
נעבור ונדון עתה בערעוריהם של אשרף ובדרה, כל אחד מהם לעצמו, ונפתח בערעורה של בדרה.
טענתו הראשה של בא-כוח בדרה היא זו, שבית-משפט קמא חרג מסמכותו ומההלכה הפסוקה בהטילו על בדרה עונש של 13 שנות מאסר. בית-משפט קמא כותב בגזר-הדין כי גוזר הוא על בדרה עונש שהוא גוזר "לאחר שהשתכנענו שיש להטיל עונש נפרד ומצטבר, על כל אחת משתי העבירות בהן הורשעה הנאשמת ...". פירוש הדברים: בגין העבירה של סיוע להריגה צפויה היתה בדרה לעונש של 10 שנות מאסר, והיא מחצית העונש בגין עבירה של הריגה כהוראת סעיף 32(2) לחוק העונשין התשל"ז1977-; בגין העבירה של קשר שהורשעה בה צפויה היתה בדרה לעונש מאסר בן 7 שנים, והוא כהוראת סעיף 499(א)(1)ו-(ב) לחוק העונשין בצירוף לסעיף 329 לחוק העונשין. וכך, בצרפו עונשים אלה - בחלקם - האחד למשנהו, ראה בית-משפט היתר לעצמו להטיל על בדרה עונש מאסר בן 13 שנים. טוען בא-כוחה של בדרה כי בעשותו כך שגה בית-משפט קמא, שכן על-פי ההלכה הפסוקה נבלע עונש המאסר בגין קשר בעונש המאסר בגין העבירה המושלמת המתבצעת בעקבות הקשר. ראו, לאחרונה, ע"פ 1820/98 ו2536/98- - אנג'ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5)97, והאסמכתאות הנזכרות בו. מכאן, כך טוען בא-כוחה של בדרה, העונש המירבי אשר ניתן להטיל עליה אינו אלא 10 שנות מאסר וממילא יש לבטל את גזר-הדין שגזר בית-משפט קמא.
בא-כוח המדינה הודה כי לא נמצאה לו דרך לאבחן את העניין שבפנינו מן ההלכה הפסוקה ומפרשת אנג'ל, ועל כן הסכים כי העונש המירבי שבדרה צפויה לו הוא עונש בן 10 שנות מאסר בלבד. גם אנו סבורים כן, והרי ההלכה ברורה היא וחד-משמעית.
ואולם בא-כוחה של בדרה אינו מסתפק בכך, ומוסיף הוא וטוען כי ראוי שנוסיף ונקל בעונשה של מרשתו, וכי לא נטיל עליה את העונש המירבי בן 10 שנות מאסר. לעניין זה הצביע עורך-דין פאלח לפנינו על-כך שהמערערת היתה אשה מוכה וכי הותירה מאחוריה שני ילדים רכים בשנים. כן הוסיף וטען, כי אשרף לא הוטל עליו העונש המירבי הקבוע בגין הריגה, ומכאן - כך הסיק - לא יהא זה ראוי אם על בדרה יוטל העונש המירבי הקבוע למסייע למעשה הריגה.
טענות אלו אינן מקובלות עלינו מכל-וכל. סקירת הפרשה בכללותה תלמדנו כי המערערת היתה הרוח החיה - אם ניתן להתבטא כך - במעשה קטילתו של בעלה, וכי אשרף - אשר העריץ את דודתו בדרה - שימש כלי בידה לביצוע זממה. חסד נעשה עם בדרה לעת שהורשעה אך בסיוע לקטילתו של בעלה, ולדעתנו עונש של 10 שנות מאסר הולם את מעשיה הרעים. אם-כך-ככלל, לא-כל-שכן שבדרה צפתה בבעלה גוסס ושותת דם ובמשך שעות לא הזעיקה עזרה להחיותו.
אנו מחליטים, איפוא, לקבל את ערעורה של בדרה על גזר-הדין שנגזר עליה ותחת העונש שגזר בית-משפט קמא אנו גוזרים עליה 10 שנות מאסר.
אשר לאשרף: בא-כוחו של אשרף הדגיש בטיעונו את העובדה שבדרה היתה מי שיזמה את מעשה הקטילה וכי מרשו שימש אך כלי בידה. טענה זה אין בה ולא כלום, והרי אשרף בדם קר ובאכזריות חתך בגופו של המנוח בפוגעו באברים חיוניים אשר פגיעה בהם גוררת מוות. בהביאנו במניין את סוג המעשים שעשה אשרף, עונש המאסר שהוטל עליו אין בו חומרה יתירה.
יחד-עם-זאת, לא נוכל להעלים עין מהחלטתנו להקל בעונשה של בדרה. בסוף-כל-הסופות, חייב שיהיה תואם בין העונש המוטל על בדרה לבין העונש המוטל על אשרף, ובתיתנו דעתנו להקלה בעונשה של בדרה, סבורים אנו שראוי להקל בעונשו של אשרף אף-הוא. בא-כוח המדינה מודיענו כי ביני לביני הורשע אשרף בעבירה נוספת של חבלה חמורה - עבירה שעבר קודם העבירה נושא הדיון - וכי בגין אותה עבירה נדון לשתי שנות מאסר החופפות את 17 שנות המאסר שהוטלו עליו בתיק הנדון. בתיתנו דעתנו לכלל הנסיבות ולעונש חופף זה, אנו מחליטים להקל בעונשו של אשרף ולהעמידו על 15 שנות מאסר תחת העונש שגזר עליו בית-משפט קמא.
סוף דבר: אנו מחליטים לקבל את ערעורה של בדרה ולגזור עליה עונש מאסר בן 10 שנים תחת עונש המאסר שגזר בית-משפט קמא, ולקבל את ערעורו של אשרף ולגזור עליו עונש בן 15 שנות מאסר תחת עונש המאסר שגזר בית-משפט קמא.
היום, כ"ד באייר התש"ס (29.5.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97065750.G01