ע"פ 5839/02 — שרון זרח נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5839/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5839/02 ע"פ 5841/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער בע"פ 5839/02: שרון בן מאיר זרח נ ג ד המשיבה בע"פ 5839/02: מדינת ישראל המערער בע"פ 5841/02: מוסא בן סלאם אלעמרנה נ ג ד המשיבה בע"פ 5841/02: מדינת ישראל ערעורים על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.6.02 בת"פ 1069/01 שניתן על-ידי כב' השופט ח' גלפז תאריך הישיבה: י"ד בכסלו התשס"ג (19.11.02) בשם המערער בע"פ 5839/02 ובע"פ 5841/02: עו"ד ערן אביטל בשם המשיבה בע"פ 5839/02 וע"פ 5841/02: בשם שירות המיבחן: עו"ד אורי כרמל גב' ג'ודית באומץ פסק-דין השופט מ' חשין: שמענו שני ערעורים אלה במאוחד ואף פסק-הדין אחד הוא. לאחר שמיעת טיעוניו של בא-כוח המערערים החלטנו לדחות את הערעורים בלא שבא-כוח המדינה נדרש להשיב. המערערים הורשעו, על-פי הודאתם, בעבירות של שותפות לניסיון לסחר בסם מסוכן ובהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. משהורשעו כך בדינם גזר בית-המשפט המחוזי את עונשו של המערער בערעור פלילי 5839/02 לשמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי התקופה ששהה בה במעצר ול-12 חודשי מאסר על-תנאי. כן הוטל עליו קנס בסך 5,000 ₪. אשר למערער בע"פ 5841/02, עונשו נגזר ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ל-12 חודשי מאסר על-תנאי, לקנס בסך 5,000 ₪ ולפסילה מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנתיים מתום ריצוי עונש המאסר. הערעורים שלפנינו ערעורים הם על גזר-הדין. כתיאור הדברים בכתב-האישום - אשר המערערים הודו באמור בו, כמפורט לעיל – חברו המערערים ושניים אחרים לקנות סם מסוכן מסוג קנביס במשקל של 30 ק"ג תמורת 30,000 ₪. המערערים ושני אחרים נתפסו ושקי הקנביס על תכולתם נתפסו בידי המשטרה. כסבורים היינו לתומנו כי העונשים שנגזרו על המערערים עונשים קלים הם ביתר. גזר-דין מאסר לתקופות קצרות כפי שנגזרו על המערערים אינו משקף את חומרת המעשה שעשו ומכאן תמיהתנו על הערעורים. אמרנו זאת לבא-כוח המערערים, ותשובתו העיקרית היתה כי עונשים אלה אינם ראויים באשר העונש שהוטל על נאשם אחר מאותה חבורה היה עונש בן שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות הגם שחלקו בעבירות, לטענתו של בא-כוח המערערים, לא היה פחות מחלקם של המערערים. יתר-על-כן: אותו שלישי הורשע בעבירות נוספות על אלו שהמערערים הורשעו בהן. מכאן הטענה כי ראויים הם המערערים שעונשם יושווה לעונש שהוטל על אותו אחר. טענה זו אינה מקובלת עלינו. בית-משפט קמא היה ער להפרשי העונשים שהוא גוזר על המערערים מזה ועל אותו שלישי מזה, וכפי שפסק יש להבחין את עניינם של המערערים מעניינו של אותו שלישי הואיל וזה האחרון היה קטין בן כ-17 וחצי בעת ביצוע העבירות בעוד אשר המערערים היו בגירים. נימוק זה שנתן בית-המשפט נימוק ראוי הוא, ובתיתנו דעתנו לחומרת העבירות שהמערערים הורשעו בהן ולעברם הפלילי, לא נמצא לנו טעם להקל בעונשם. בא-כוח המערערים טען טענות נוספות לזכותם של מרשיו אך לא מצאנו באותן טענות טעם ראוי להקל בעונשם. אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעורים. המערערים יתייצבו לריצוי עונשם במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום ראשון, 15.12.02 עד השעה 12:00 בצהריים. הערובות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף עד להתייצבותם של המערערים לריצוי עונשם כאמור. היום, י"ד בכסלו תשס"ג (19.11.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 02058390_G05.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il