ע"פ 523/05 — ויאם סלמה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 523/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 523/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: ויאם סלמה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ. 40161/03 מיום 8.12.04, שניתן על-ידי כבוד השופט א' שהם תאריך הישיבה: כ"ז בכסלו תשס"ו (28.12.05) בשם המערער: עו"ד חיים שורצברג בשם המשיבה: עו"ד אלעד פרסקי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ונדון לעונש של שש שנות מאסר, מתוכם ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור כל עבירת אלימות שהיא פשע. כמו-כן, חויב המערער בפיצויים למתלונן, בשיעור של 5,000 ש"ח. נסיבות האירוע היו אלו, שהמערער תקף את המתלונן, זוהיר עבדל-חי, באמצעות מכשיר חד, ופגע בו בראשו, בפניו ולאחר מכן בחזהו. למתלונן נגרם חתך עמוק שהגיע עד לשריר בחזהו, דבר אשר הצריך ניתוח. כל זאת, רק בשל רצונו של המתלונן לברר את זהותו של האדם אשר לתחושתו הוא שהטריד את רעייתו זמן קצר קודם לכן. המתלונן לא עשה כל שימוש באלימות ולא איים על המערער באלימות. בהכרעת הדין נשללה הטענה, לפיה ביקש המערער להגן על עצמו מפני המתלונן או כי חש מאוים על ידו. עוד צוין, כי רק פסע היה בין הפגיעה שתוצאתה חמורה בהרבה לבין החבלה שנגרמה בסופו של דבר למתלונן. בא-כוח המשיבה ציין, כי המתלונן נפגע בליבו ויד המקרה היא שהביאה לכך, כי אין מדובר בעבירת רצח. מעשיו של המערער הינם חמורים מאוד. תקיפתו מלמדת עד כמה הפכה האלימות לתופעה נפוצה ומדאיגה בחברתנו. ברם, תופעה זו יש למדר וכפי שכבר נאמר על-ידי בית-משפט זה, הגיעה השעה להחמיר בענישתם של עבריינים בתחום זה ויפה שעה אחת קודם. החומרה היתרה שמעשי אלימות אכזריים כגון אלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות. מי שנוטל סכין בידיו ונועץ אותו בגופו של הזולת מהווה סכנה לציבור ויש להחמיר בענישתו. וכך קבע בית-המשפט המחוזי בגזר-דינו: "במקרה דנן, תקף הנאשם את המתלונן על לא עוול בכפו, בכך שפגע בו באמצעות מכשיר חד בפניו ובחזהו, ואך בנס לא הסתיימה התקיפה בתוצאה חמורה בהרבה. אין להשלים עם התנהגותו זו של הנאשם, ועברו הפלילי מעיד על אופיו העברייני." המערער לא היסס להשתמש בסכין אותה הוא נושא בכדי לתקוף ולפגוע בזולת. מדובר במערער שבחר לקחת חלק ב"תת-תרבות הסכין", שלחומרתה התייחס לא פעם בית-משפט זה, בקובעו, כי על הנוטל בה חלק לשאת בשל כך בענישה משמעותית, לא פעם חרף גילו הצעיר. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ 6881/97 מדינת ישראל נ' מגל מולנור, (לא פורסם): "כפי שהתריע בית משפט זה לא אחת הפכה תופעת ה"סכינאות" בקרב בני נוער לתופעה נפוצה, והיות הדוקר נמנה על בני הנוער היא כשלעצמה אינה יכולה לשמש צידוק לענישה שאינה הולמת את חומרת העבירה. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, כבכל מקרה אחר, לא רק את הנאשם העומד לדין אלא גם את קורבן העבירה ותוצאותיה כלפיו, ואת האינטרס הציבורי. האיזון בין כל השיקולים מחייב במקרה זה הטלת עונש מאסר לתקופה ממשית". וראו גם ע"פ 3231/04 רונן סבג נ' מדינת ישראל, (לא פורסם); ע"פ 4280/99 מדינת ישראל נ' אחמד חמזה, (לא פורסם). לכך יש להוסיף, כי מגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער עולה, כי הלה נתן את הדין בשש הזדמנויות בפני ערכאות שיפוטיות שונות, כשהורשע בעבירות אלימות, גניבת רכב, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובעבירה של איומים. בנסיבות אלה, העונש שהוטל על המערער אינו חמור באופן המצדיק את התערבותנו. החבלה בה נחבל המתלונן הינה קשה. כמו-כן, למערער, כאמור, הרשעות קודמות, ביניהן עבירות אלימות. נראה, כי המקרה הנוכחי ממחיש היטב את הסכנה הנשקפת מהמערער. בנסיבות אלה, אנו סבורים, כי העונש שנגזר על המערער אינו חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת והוא אף משקף את מדיניותו של בית-משפט זה להחמיר בעונשיהם של החוטאים באלימות. לפיכך, לא מצאנו מקום להתערבותנו בעונש. אשר-על-כן, דינו של הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ח בכסלו תשס"ו (29.12.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05005230_H02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il