פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4280/99
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט מ' אילן
המערערת: מדינת ישראל
נגד
המשיב: אחמד חמזה
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 19.5.99 בת"פ 221/99
שניתן על ידי כבוד השופט ח' גלפז
בשם המערערת: עו"ד טובבין
בשם המשיב: עו"ד חליחל
בשם שרות המבחן: גב' מור
פסק-דין
המשיב הואשם בבית המשפט המחוזי בנצרת בביצוע עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין.
לפי המתואר בכתב האישום, אשר המשיב הודה בעובדותיו, הגיע המשיב ביום 23.1.99 סמוך לשעה 11:30 לחצר בית הספר בו למד המתלונן, שהיה תלמיד כיתה י"א. המשיב אינו תלמיד בבית הספר, והמתלונן מנע ממנו את הכניסה למקום. בעקבות הויכוח שהתפתח בין המתלונן למשיב, חיכה המשיב למתלונן בשערי בית הספר, וכשהלה הגיע, התנפל עליו המשיב ודקרו בסכין בפניו ובידו, כשהוא גורם לו לשריטות. צעיר נוסף תפס במשיב וניסה להפריד בינו לבין המתלונן, אולם המשיב השתחרר מאחיזתו, רדף אחרי המתלונן שניסה להמלט מפניו, ודקר אותו בסכין בצד הימני של גבו. הסכין חדרה לחלל בית החזה של המתלונן, ובכך נגרמה לו חבלה חמורה.
המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות הנ"ל, ובית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וכן שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח שישולם בעשרה תשלומים.
בגזר דינו ציין בית המשפט כי:
"השימוש בסכין רעה חולה היא במקומותינו ובתי המשפט מצווים לנקוט יד קשה במשתמשים כאלה".
עם זאת, נימק את העונש המקל שגזר על המשיב בנסיבות המקרה, אשר לדעתו הצדיקו התחשבות במשיב. כנימוק עיקרי להקלה בעונש ציין בית המשפט את גילו הצעיר של המשיב; בית המשפט הביא בחשבון, כי המשיב ביצע את העבירות כשלושה שבועות לאחר שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ולמעשה היה קרוב ביותר לגיל שבו היה עשוי לתת את הדין על פי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשל"א1971-. אילו כך היה - ציין בית המשפט קמא - ניתן היה גם לשקול בעניינו "תחליפי ענישה בדרך טיפולית".
עוד התחשב בית המשפט קמא בתסקיר קצין המבחן ובהמלצתו, ברקע האישי של המשיב, בכך שעברו נקי, ובכך שהודה והביע חרטה מלאה על מעשיו.
כמו כן, נתן בית המשפט דעתו לעובדה שנכבדי העדה הביאו לפיוס בין משפחת המשיב למתלונן, נערכה סולחה וניתן פיצוי כספי למתלונן.
המדינה מערערת לפנינו על קולת העונש שנגזר על המשיב. עיקר נימוקיה של המערערת מעוגנים בחומרת המעשה ובצורך להרתיע עבריינים בכוח מפני השימוש ההולך ומתפשט בסכינאות.
שקלנו את טענות הצדדים ובאנו לכלל מסקנה, כי דין ערעור המדינה להתקבל. תופעות של אלימות קשה אשר יש בהן כדי לסכן חיי אדם, הפכו לצערנו למעשי יום-יום בקרבנו, ומעשים אלה מאיימים על בטחונם ושלומם של אנשים תמימי דרך באשר הם. גילויי האלימות באים לידי ביטוי פעמים רבות בשימוש בסכינים. תופעת הסכינאות נפוצה במיוחד בקרב אנשים צעירים, ובאה לידי גילוי במקומות שונים, כך באתרי הבילוי וכך למרבה החרדה, אף הגיעה לכותלי מוסדות החינוך ובתי הספר.
בתי המשפט מצווים לתרום את חלקם לעקירת התופעה מן השורש, ובבואם להטיל את העונש, עליהם לשוות לנגד עיניהם את הצורך להגן על הקורבנות בכוח, החשופים לסכנות עקב אותה רעה חולה של סכינאות.
גילם הצעיר של העבריינים הדוקרים בסכינים אינו יכול לשמש נימוק מספיק להקלה בעונש, נוכח העובדה שעבריינות זו נפוצה דווקא בקרב הצעירים. עמד על כך בית משפט זה כבר בעבר, ודי אם נפנה לדבריו של השופט גולדברג בע"פ 6881/97 מדינת ישראל נ' מגל מולנור, תקדין-עליון, כרך 98(1) 640:
"כפי שהתריע בית משפט זה לא אחת הפכה תופעת הסכינאות בקרב בני נוער לתופעה נפוצה, והיות הדוקר נמנה על בני הנוער היא כשלעצמה אינה יכולה לשמש צידוק לענישה שאינה הולמת את חומרת העבירה. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, כבכל מקרה אחר, לא רק את הנאשם העומד לדין, אלא גם את קורבן העבירה ותוצאותיה כלפיו, ואת האינטרס הציבורי".
(ראו גם ע"פ 7061,6689/96 ווזווז נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(4) 413).
במקרה שלפנינו, מחייב האיזון הראוי בין נסיבותיו האישיות של המשיב וגילו הצעיר לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק, כי יוטל על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית.
צודקת המדינה בטענתה, כי הטלת עונש מאסר בעבודות שרות בשל דקירות בסכין, אין בו כדי להרתיע במידה הנדרשת ועלול לסכל את הצורך להעביר מסר ברור וחד משמעי באשר לחומרתן של עבירות הסכינאות, מסר הנדרש בעיצומם של ימים אלה.
אשר על כן, החלטנו לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב. כדרכנו, איננו ממצים את הדין בדוננו בערעור על מידת העונש, ומטעם זה החלטנו להסתפק בעונש של שנתיים מאסר, מהן ירצה המשיב שניים עשר חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, ה' באב התשנ"ט (18.7.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99042800.N04
חכ/