ע"פ 5105/02 — עאמר אבו קישק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5105/02 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 5105/02 ע"פ 5106/02 ע"פ 5156/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער בע"פ 5105/02: המערער בע"פ 5106/02: עאמר אבו קישק בורהאן ג'אבר נ ג ד המערערת בע"פ 5156/02 והמשיבה בע"פ 5105/02 ובע"פ 5106/02: המשיב בע"פ 5156/02: מדינת ישראל מחמד טורכמאן ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.5.02 בת"פ 40229/01, שניתן על-ידי כבוד השופט א' שוהם תאריך הישיבה: ט"ו בחשוון תשס"ג (21.10.02) בשם המערער בע"פ 5105/02: בשם המערער בע"פ 5106/02: בשם המשיב בע"פ 5156/02: בשם המשיבה בע"פ 5105/02 ובע"פ 5106/02 והמערערת בע"פ 5156/02: עו"ד מוטי לוי עו"ד צבי ואתורי עו"ד איתי בן-נון עו"ד נעמי כ"ץ בשם שירות-המבחן למבוגרים: הגב' ברכה וייס החלטה ע"פ 5105/02, ע"פ 5106/02 וע"פ 5156/02 מופנים כלפי אותו פסק-דין. אשר-על-כן, אנו מאחדים את הדיון בשלושת הערעורים. ניתנה היום, ט"ו בחשוון תשס"ג (21.10.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 5105/02 ע"פ 5106/02 ע"פ 5156/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער בע"פ 5105/02: המערער בע"פ 5106/02: עאמר אבו קישק בורהאן ג'אבר נ ג ד המערערת בע"פ 5156/02 והמשיבה בע"פ 5105/02 ובע"פ 5106/02: המשיב בע"פ 5156/02: מדינת ישראל מחמד טורכמאן ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.5.02 בת"פ 40229/01, שניתן על-ידי כבוד השופט א' שוהם תאריך הישיבה: ט"ו בחשוון תשס"ג (21.10.02) בשם המערער בע"פ 5105/02: בשם המערער בע"פ 5106/02: בשם המשיב בע"פ 5156/02: בשם המשיבה בע"פ 5105/02 ובע"פ 5106/02 והמערערת בע"פ 5156/02: עו"ד מוטי לוי עו"ד צבי ואתורי עו"ד איתי בן-נון עו"ד נעמי כ"ץ בשם שירות-המבחן למבוגרים: הגב' ברכה וייס פסק-דין (חלקי) מחמד טורכמאן, עאמר אבו קישק ובורהאן ג'אבר הורשעו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, כאשר ג'אבר הורשע כמסייע לביצוע השוד בלבד. טורכמאן נדון לארבע שנות מאסר, מחציתן לריצוי בפועל ומחציתן לריצוי על-תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור אחת מן העבירות בהן הורשע. אבו קישק נדון לחמש שנות מאסר, מהן שלוש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הופעל נגדו עונש מאסר על-תנאי של 24 חודשים, במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו, כך שעל אבו קישק לרצות חמש שנות מאסר בפועל. על ג'אבר הוטלו 30 חודשי מאסר, מתוכם ששה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור את אחת העבירות שבהן הורשע בתיק. כן הופעלו נגדו שלושה עונשי מאסר מותנים, האחד בן שבעה חודשים, השני בן 12 חודשים והשלישי בן 18 חודשים, בחופף ביניהם ובמצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו, כך שעליו לרצות שתי שנות מאסר בפועל. השלושה חוייבו גם בתשלום פיצויים למתלונן: טורכמאן ואבו קישק בסך 5,000 ש"ח כל אחד וג'אבר בסך של 2,000 ש"ח. טורכמאן קיבל עליו את הדין ואילו ג'אבר ואבו קישק ערערו על עצם הרשעתם, ולחילופין על חומרת העונש. המדינה מערערת כנגד קולת העונשים שהוטלו על השלושה. לבית-המשפט הוגשו תסקירים רק בעניינו של טורכמאן, שהוא הצעיר בחבורה (יליד 1972), ואילו אנו הגענו לכלל דעה, כי ההכרעה בעונש הראוי לאבו קישק וג'אבר מחייבת גם היא קבלת תסקיר של שירות-המבחן. אשר-על-כן, שירות-המבחן יגיש תסקירים בעניינם של השניים בתוך 45 ימים. מיד עם קבלת התסקירים ייקבע המשך הדיון, אשר יתייחס לערעורים על גזר-הדין. באשר לערעורים על ההרשעות, לא מצאנו בהם ממש. ג'אבר טען, כי היה מקום לקבל את טענתו כי אשמתו לא הוכחה לכאורה, לנוכח עדותו של המתלונן, שלא הפלילה אותו כלל. לחלופין טען, כי בתום ההליך לא הוכחה אשמתו, שכן בית-המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי היה שותף לקשר. אף טענה זו מבסס הוא על דברי המתלונן. ראיות-לכאורה על-פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש), תשמ"ב-1982, מוגבלות להיבט העיוני של העונש. קיומן מעביר אל הנאשם את נטל הבאת הראיות אך אינו מעביר על שכמו את נטל השכנוע אשר נותר תמיד על התביעה. לנוכח ההשלכה המוגבלת של ראיות-לכאורה על הכרעת-הדין, נקבע בפסיקה כי די בקיומן של ראיות דלות ובסיסיות, כי משקלן אינו רלוואנטי וכי הראיות אינן מאבדות מערכן הלכאורי גם אם בחומר שהובא בפרשת התביעה קיימות ראיות המחלישות או אף סותרות את הראיות הללו. ראו ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד 504, בע' 527-523; ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' שדמי, פ"ד לה(2) 757, בע' 760. בענייננו, ודאי שהיו בעדות המתלונן בחקירה ראשית, שבגדרה האשים את כל השלושה והמעיט בשותפותו של ג'אבר בחסימת רכבו, ראיות מספיקות להרשעת המערער. לגוף העניין מצא בית-המשפט המחוזי, על-יסוד עדותו של המתלונן, שהייתה, בעיקרה, מהימנה עליו ואשר השתלבה בראיות האובייקטיביות, כי השלושה דלקו אחר רכבו של המתלונן, אשר נשא אז עמו סכומי כסף גדולים לתשלום שכר יומי לפועלים שהסיע ואשר קיבל מחקלאי היישוב. הם הציגו את עצמם כממונים על המשמר האזרחי, הטיחו בו אשמות שווא שהוא סוחר סמים, ציוו עליו לצאת מרכבו, ערכו חיפוש במכונית ונטלו ממנו מחשבון כיס וסכין יפני. לאחר מכן, ערכו חיפוש בגופו ונטלו ממנו 11,000 ש"ח. זאת, בעוד טורכמאן מאיים עליו בסכין היפני. הנאשמים, אשר הודו במרבית עובדות אלו אך הכחישו את נטילת הכסף וכן קשירת הקשר לשוד, נמצאו בלתי מהימנים על-ידי בית-המשפט. באשר לג'אבר, מצא בית-המשפט המחוזי כי הוא השתתף בקשר ומלא את חלקו, בחוסמו ברכב שנהג בו את הרכב שנהג המתלונן. בדברים שאמר בחקירתו הראשית, שהיו מהימנים על בית-המשפט המחוזי, העיד המתלונן כי "שלושתם ירדו...". לא מצאנו בכל טענות הסניגור עילה להתערב בממצאים ברורים אלה, המעוגנים בעדות המתלונן, שחלקה הארי אינו שנוי במחלוקת. אבו קישק בערעורו תקף את האמון אשר נתן בית-המשפט המחוזי בדברי המתלונן, שכן ברור היה גם למערער זה, כי אמון זה מבסס היטב את הרשעתו. אלא שלא מצאנו בטענות סניגורו של אבו קישק עילה להתערב בקביעת מהימנות זו, שנעשתה על-סמך התרשמותו של בית-המשפט המחוזי וכן לנוכח ראיות שתומכות בעדותו של המתלונן. ערעוריהם של השניים על הרשעתם נדחים איפוא. ניתן היום, ט"ו בחשוון תשס"ג (21.10.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02051050_L02.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il