ע"פ 4139/06 — סולטאן אבו חמדה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4139/06 בבית המשפט העליון ע"פ 4139/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: סולטאן אבו חמדה נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מרכזי ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בעכו (כבוד השופט מ' אלטר) מיום 15.5.06 שלא לפסול עצמו מלשבת בדין בתיק עמק 20748/05 תאריך הישיבה: כ"ט בסיון תשס"ו (25.6.06) בשם המערער: עו"ד פארס בריק בשם המשיבה 1: עו"ד יעל שרף פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית-משפט השלום בעכו (השופט מ' אלטר) שלא לפסול עצמו מלשבת בדין בתיק עמק 24748/05. 1. כנגד המערער הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיפים 205 ו-210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. המערער הודה (ביום 15.5.2006) בעובדות כתב-האישום והורשע בעבירה המיוחסת לו. באותו מעמד ביקש סניגורו לדחות את הטיעונים לעונש למועד אחר, וציין כי כנגד המערער תלוי ועומד מאסר על תנאי חב הפעלה. על-כן, הוסיף הסניגור וביקש "שבית המשפט יורה על קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות כדי לבדוק אפשרות שהמאסר שיוטל על הנאשם ירוצה בעבודות שירות". בהחלטתו, הסכים בית-המשפט לדחות את מועד הטיעונים לעונש, אך לא ראה מקום להורות על קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות. בית-המשפט נימק את החלטתו כך: "בעבר הבעתי לא פעם את דעתי כי כדי להילחם בתופעת הבנייה ללא היתר והפרת צווים של בתי המשפט, מן הראוי להטיל על נאשמים עונשי מאסר לריצוי בפועל, שלא בעבודות שירות". בגין עמדה זו אשר הובעה בהחלטתו של בית-המשפט, הגיש המערער את בקשת הפסלות נשוא ערעור זה. 2. בבקשת הפסלות טען המערער כך: "לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט שבה מציין בית המשפט עוד בטרם שמע את הטיעונים לעונש כי דינו של הנאשם למעשה להישלח למאסר מאחורי סורג ובריח, אני סבור כי בנסיבות העניין קיים חשש למשוא פנים וגם חשש שייגרם לנאשם עיוות דין במידה ובית המשפט ימשיך לשמוע תיק זה". בהחלטתו לדחות את בקשת הפסלות, קבע השופט קמא כי אין בהחלטתו כדי להעיד על משוא פנים. הוא ציין כי לא אמר שדעתו היא "כי על נאשם זה יש להטיל עונש מאסר אלא על כל הנאשמים וזה בוודאי שאיננו משוא פנים". השופט קמא הוסיף וקבע כי למרות דעתו הכללית באשר לעונש אותו ראוי להטיל על עברייני בניה, "אין זאת אומרת שזה העונש שיוטל על הנאשם, שכן, כפי שהסניגור בוודאי נוכח לדעת עת ישב היום בבית המשפט, בהרבה תיקים שנגמרו היום לא הטלתי עונשי מאסר, משום שהמאשימה לא ביקשה להטיל עונשי מאסר". בסוף החלטתו ציין השופט קמא כי הוא סבור שאין בהבעת דעה על-ידי בית-המשפט באשר לעונש אותו ראוי להטיל על סוג מסוים של עבירות, כדי להצדיק את פסילתו של בית-המשפט. כנגד החלטה זו מופנה הערעור שלפניי. 3. המערער טוען כי מנימוקי החלטת בית-המשפט לדחות את בקשת הפסלות, עולה ביתר שאת כי בית-המשפט "נעול" בעמדתו לעניין גזירת עונש מחמיר לגבי כל הנאשמים בעבירות מן הסוג המסוים שלפנינו. המערער אף מזכיר את דברי השופט בהחלטתו, לפיהם "בהרבה תיקים שנגמרו היום לא הטלתי עונשי מאסר, משום שהמאשימה לא ביקשה להטיל עונשי מאסר". מדברים אלה מסיק המערער כי לא רק שבית-המשפט "נעול" בעמדתו, אלא שהוא העביר את שיקול דעתו לעניין גזירת העונש אל התביעה. לסיכום דבריו טוען המערער כי הצהרתו של השופט באשר לעונש הצפוי, עלולה לגרום לו עיוות דין של ממש, במיוחד לאור העובדה שנראה כי עונש זה תלוי בעמדת התביעה. המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על החלטת בית-המשפט קמא. לטענתה, השופט קמא הביע עמדה כללית. הוא פתוח לשמיעת טיעונים לעונש. אין בהחלטתו כדי להעיד על משוא פנים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. דבריו של בית-המשפט קמא במקרה שלפנינו אינם מקימים חשש ממשי לקיומו של משוא פנים. אין בהם כדי להעיד כי דעתו באשר לעונש שראוי כי יגזר על המערער "ננעלה" עוד בטרם שמיעת הטיעונים לעונש. אמנם, מתוכן הדברים ניתן להתרשם כי המדובר בהבעת עמדה כללית, בתיאורה של המדיניות הראויה בעיניו, ולא בקביעה "אוטומטית" של העונש אשר עומד הוא לגזור במקרה שלפניו. אין לראות בדברי השופט משום עדות לדעה קדומה השוללת את אפשרות קיומו של הליך משפטי ללא משוא פנים (השוו: ע"פ 7720/00 מיראלי בניה והשקעות בע"מ נ' זיו (לא פורסם)). חזקה על השופט כי יהא קשוב לטיעונים לעונש, ויפעל מתוך פתיחות והפעלת שיקול דעת אובייקטיבי. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ט' בסיון תשס"ו (5.7.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06041390_A01.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il