פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4063/97
ע"פ 4286/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופט מ' אילן
המערערת בע"פ 4063/97: מדינת ישראל
והמשיבה בע"פ 4286/97:
נגד
המשיב בע"פ 4063/97
והמערער בע"פ 4286/97: עבדאלחאלק עומן בן יאסר
ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 28.5.97 בת.פ. 61/94 שניתנו
על ידי כבוד השופט מ' בן דוד
תאריך הישיבה: ב' באייר התשנ"ט (18.4.99)
בשם המערערת בע"פ 4063/97:
והמשיבה בע"פ 4286/97: עו"ד אלון אינפלד
בשם המשיב בע"פ 4063/97:
והמערער בע"פ 4286/97: עו"ד כמאל זכי
בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור
פסק-דין
השופט י' קדמי:
הנאשם בפרשה זו הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ 61/94) בביצוע מספר רב על עבירות מין - ובהן מעשי סדום - במשך כשש שנים, במתלונן קטין מאז היותו כבן תשע; ונדון בשל כך לעונש כולל של שמונה שנים מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל ושלוש שנים על תנאי.
הנאשם מערער בע"פ 4286/97 כנגד חומרת העונש; ואילו המדינה מערערת בע"פ 4063/97 כנגד קולתו.
את עיקר טיעונו סומך ב"כ הנאשם (להלן: המערער) על האמור בתסקיר שהוגש לנו על ידי שירות המבחן, לפיו: המערער עלה על דרך השיקום; והמאמץ שעשה בהקשר זה כבר מניב פירות ראשונים. על רקע זה, אמרה לנו קצינת המבחן: כי החמרה בעונש שהוטל על המערער תביא לנסיגה בדרכו לקראת שיקומו הכולל; וכי לנוכח המאמצים שעשה עד כה לשינוי דפוסי התנהגותו, מן הראוי הוא לעודדו על ידי קיצור כלשהו בתקופת המאסר שעליו לרצות בפועל. בקשת ב"כ של המערער היא לאמץ את עמדתה של קצינת המבחן.
לעומתו טען ב"כ המדינה: כי אין בעונש שנגזר על המערער כדי ליתן ביטוי הולם לחומרה היתירה המאפיינת את המעשים שבגינם הורשע; וכי קביעה של חומרה זו בהכרתם של עבריינים בכח מחייבת החמרה ממשית בעונשו.
מסכימים אנו עם ב"כ המדינה, כי המעשים החמורים שבהם הורשע המערער - שהתעלל מינית בקטין במשך שנים ארוכות - חייבו הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה ארוכה במידה ניכרת מזו שנגזרה עליו; ואם החלטנו שלא לעשות כן, הרי זה רק בשל המאמצים המיוחדים שעשה המערער על מנת להתנתק מעברו ולפתוח דף חדש בחייו. כאמור, מאמצים אלה מניבים פירות; והלכה למעשה כבר ניכרים ניצניו של מהפך חיובי באישיותו של המערער לקראת השתקמות כוללת.
בנסיבות מיוחדות אלו ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע את רף הענישה ההולם מעשים מן הסוג שבהם הורשע המערער - החלטנו שלא להחמיר בענשו של המערער, על מנת שלא לפגוע בתהליך השיקום שהוא מצוי בעיצומו.
שקלנו אם להיעתר להמלצת קצינת המבחן להקל קמעה בעונשו של המערער על מנת לעודדו להמשיך במאמץ השיקומי שבו החל; והגענו לכלל מסקנה, כי לנוכח חומרת המעשים העומדים בבסיס הרשעתו של המערער אין מקום לעשות כן.
שכרו של המערער בשל מאמצי השיקום יוצאי הדופן שנעשו על ידו יהיה בשיקומו ובדחיית ערעורה של המדינה.
סיכומם של דברים, החלטנו לדחות את שני הערעורים.
ניתן היום, ב' באייר תשנ"ט (18.4.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97040630.H03