ע"פ 2271/00 — רשמיל ממייב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2271/00 ע"פ 2576/00 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין המערערים בע"פ 2271/00 1. רשמיל ממייב 2. אסף פשייב 3. רחמים ניסימוב נגד המשיבה בע"פ 2271/00: מדינת ישראל המערערת בע"פ 2576/00: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 2576/00: קונסטנטין דזוטצב בע"פ 2271/00: ערעור על הכרעת הדין וגזר דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.2.2000 בת.פ. 40339/99 שניתן על ידי כבוד השופט א' לוי בע"פ 2576/00: ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.3.2000 בת.פ. 40338/99 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' משל (שהם) תאריך הישיבה: ד' באלול תש"ס (4.9.2000) בשם המערערים בע"פ 2271/00: עו"ד זאב גורדון בשם המשיבה בע"פ 2271/00: עו"ד מיכאל קרשן בשם המערערת בע"פ 2576/00: עו"ד מיכאל קרשן בשם המשיב בע"פ 2576/00: עו"ד שקלאר פסק-דין 1. המערערים בתיק ע"פ 2271/00 והמשיב בע"פ 2576/00 הורשעו בבית המשפט המחוזי, על פי הודאתם, בביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע הפשע. המערערים נדונו למאסר לתקופה של 4 שנים והוטל עליהם עונש של מאסר מותנה לתקופה של שנה אחת. על המשיב נגזר, בגין אותן עבירות, עונש של מאסר לתקופה של שלוש שנים ובית המשפט הפעיל את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו, למשך שנה אחת, מחציתו באורח חופף ומחציתו במצטבר. המערערים טענו כי הודייתם במשפט, בטעות יסודה, בשל קושי שהיה להם בהבנת התרגום. לחילופין הם טוענים כנגד חומרת העונש שנגזר עליהם. הם סבורים כי לא היה מקום להחמיר בעונשם לעומת עונשו של המשיב. לכך מסכימה המדינה והיא סבורה כי אכן ראוי היה להחמיר בעונשו של המשיב בשל שהעונש שהוטל עליו אינו משקף את חומרת העבירה, את חלקו בביצוע העבירה ואת עברו הפלילי. המדינה מבקשת, לפיכך, בערעור שהוגש מטעמה, להחמיר בעונשו של המשיב. 2. אין ממש בטענת המערערים כנגד ההרשעה. בית המשפט המחוזי שוכנע כי המערערים הבינו היטב את המיוחס להם בכתב האישום, הם נסתייעו, במשפטם, במתורגמן שהם עצמם בחרו, ובשום שלב לא ביקשו לחזור בהם מהודאתם. בקביעות אלה של בית המשפט אין כל עילה להתערב. גם העונש שנגזר על המערערים אינו חמור. המערערים חברו, יחד עם המשיב, על מנת לשדוד את כספו של חלפן כספים. את השוד תכננו יחד ומראש וסיכמו ביניהם כי שלל השוד יחולק בין כולם. במהלך השוד הוכה הקורבן הופל ארצה ונחבל עד שנזקק לטיפול רפואי. השודדים נטלו בכוח את ארנקו ובו למעלה מ29,000- דולרים של ארצות הברית. שירות המבחן למבוגרים נמנע מלהמליץ על התערבות טיפולית בעניינם של המערערים ובעניינו של המשיב לאחר שלא ראה תועלת בכך. בנסיבות אלה העונש שהוטל על המערערים אינו חמור ואין מקום להתערב בו. התוצאה היא כי יש לדחות את הערעור בתיק ע"פ 2271/00 על שני ראשיו. 3. העונש שנגזר על המשיב אינו יכול לעמוד. המשיב נטל חלק פעיל בביצוע השוד. את העבירות נשוא הערעור ביצע בעודו אסיר ברשיון ובעת שעונש של מאסר מותנה, בגין מעשה שוד קודם, היה תלוי ועומד נגדו. בכל אלה לא היה כדי להרתיע אותו מלשוב לסורו ולבצע עבירות נוספות דומות. גם לאחר שמביאים בחשבון העונש את נסיבותיו האישיות ואת העובדה שרשיון האסיר שלו הופקע לא ניתן להותיר בעינו את העונש שהושת עליו. אנו מחליטים, לפיכך, לקבל את ערעור המדינה בתיק ע"פ 2576/00. תחת העונש שהושת על המשיב בבית המשפט המחוזי אנו גוזרים עליו, בגין העבירות נשוא הערעור, עונש של מאסר לתקופה של ארבע שנים ומחצה, מיום מעצרו בתיק זה. עונש המאסר המותנה, למשך שנה אחת, שהיה תלוי ועומד נגדו, יופעל במלואו ובאורח מצטבר. התוצאה היא שעונש המאסר, אותו יהיה על המשיב לרצות, זה שהוטל וזה שהופעל, יצטבר לתקופה של חמש וחצי שנים. עונש המאסר המותנה שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי יעמוד בעינו. ניתן היום, ד' באלול תש"ס (4.9.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT/אמ