ע"פ 1822/08 — משה יצחק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1822/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1822/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: משה יצחק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ביום 21/02/2008 בתיק פ 3387/07 על-ידי השופטת ר' גרינברג תאריך הישיבה: י' באייר התשס"ח (15.05.08) בשם המערער: עו"ד זוהר ברזילי בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ר' גרינברג) מיום 21.2.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 3387/07. 1. נגד המערער הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה בפומבי בשני מועדים שונים, וכן עבירה של הכשלת שוטר, עבירה של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו ועבירה של איומים. ביום 21.2.2008 התקיים דיון הוכחות בתיק. במסגרת עדותו של המערער בפרשת ההגנה, חקר אותו התובע בחקירה נגדית. בהתייחסו לעבירות של מעשה מגונה בפומבי, שאל התובע את המערער על אודות דחפיו המיניים. תחילה שאל התובע את המערער האם הוא טופל בעבר בהקשר לדחפיו המיניים. בא-כוחו של המערער התנגד לשאלה. הוא נימק את התנגדותו בכך, שהטיפוליים הרפואיים של המערער, ככל שהיו כאלה, חסויים בחיסיון רפואי. בית המשפט דחה את ההתנגדות. לפי המצוין בפרוטוקול, העיר בית המשפט למערער ולבא-כוחו, כי "אי מתן תשובות בנושא דחפיו המיניים בשני אישומים של מעשה מגונה בפומבי, עלול להשפיע על הערכת אמינותו". התובע המשיך לחקור את המערער, ושאל אותו על אודות ויתור סודיות רפואית שעליו חתם. בא-כוח המערער טען, כי המסמך האמור נועד לאפשר לו לקבל תיעוד רפואי, ולא היה בו משום ויתור על סודיות רפואית לצורך ההליך כולו. התובע המשיך בחקירתו, ושאל את המערער על אודות חוות דעת פסיכודיאגנוסטית שצורפה לתיקו עוד בהליכי המעצר (להלן: חוות הדעת הרפואית). בא-כוח המערער שב וטען לחיסיונה של חוות הדעת הרפואית. אולם בית המשפט קבע, כי אין יסוד לטענת החיסיון, במיוחד נוכח העובדה שחוות הדעת הרפואית הוגשה במסגרת הדיון המשפטי במעצרו של המערער, והוצגה לצדדים שלישיים. החקירה נמשכה, ובמהלכה ציטט התובע מתוך חוות הדעת הרפואית את דבריה של הפסיכולוגית, לפיהם "(המערער) מודה כי אונן בציבור, וחשף את איבר מינו; מודע למעשה הלא ראוי שעשה". בשלב זה, טען בא-כוח המערער, כי בית המשפט נחשף לראיות בלתי קבילות, שבהן הודאה לכאורה של המערער, ולפיכך טען, כי על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו חזר על קביעתו, לפיה המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי המערער וביוזמתו במהלך הדיון במעצרו אינם חסויים, וממילא אינם בגדר ראיות בלתי קבילות. לפיכך, דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 2. בערעור טוען המערער, כי אמנם חוות הדעת הרפואית הוגשה לשופט המעצרים בזמן הדיון במעצרו של המערער עד תום ההליכים, אולם היא הוגשה תחת מעטה של חיסיון. להשקפתו, לא היה בהגשתה של חוות הדעת הרפואית לשופט המעצרים משום וויתור על חיסיונה לצורך ההליך העיקרי, ולכן לא יכול היה בית המשפט לקבלה כראיה בהליך העיקרי. נוכח תוכנה של חוות הדעת הרפואית, ובמיוחד נוכח הציטוט הנזכר מתוכה, טוען המערער, כי חוות הדעת הרפואית מהווה "מסה קריטית" של חומר בלתי קביל, שיש בה כדי לפסול את בית המשפט. לטענתו, חשיפתו של בית המשפט לחוות הדעת הרפואית מקימה חשש ממשי לנעילת דעתו של בית המשפט, באופן שמונע ממנו לדון אותו ללא משוא פנים. מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, ראשית, כי משעה שהוגשה חוות הדעת הרפואית לבית המשפט, לא יכול היה המערער לטעון עוד לחיסיונה. שנית ועיקר, טוען בא-כוח המשיבה, כי מכל מקום שאלת תחולתו של החיסיון הרפואי על חוות הדעת הרפואית היא שאלה לערעור, ואין מקומה במסגרת בקשת פסלות וערעור פסלות. 3. דין הערעור להידחות. החלטתו של בית המשפט קמא בשאלת חיסיונה של חוות הדעת הרפואית הינה החלטה דיונית. הדרך להתמודד עמה הינה באמצעות הגשת ערעור בהתאם לסדרי הדין, ולא באמצעות בקשת פסלות וערעור פסלות (ראו, למשל: ע"פ 9519/00 תורק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 72, 77-76 (2001); ע"פ 10584/07 מוגילנר נ' עיריית נס ציונה (לא פורסם, 27.1.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174‑178 (2006)). זאת ועוד, בהחלטתו של בית המשפט קמא, לפיה התיר לתביעה לחקור את המערער על חוות הדעת הרפואית, אין כדי להקים עילת פסלות. על מנת לפסול אותו מלדון בעניינו של בעל דין, יש להראות כי יש בהחלטותיו משום "משחק מכור" המעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע. במקרה שלפניי, החלטתו של בית המשפט קמא לאפשר לחקור את המערער על אודות חוות הדעת הרפואית – במיוחד בהתחשב בכך שחוות הדעת הוגשה על ידי המערער עצמו לשופט המעצרים בשלב המקדמי של ההליך – אינה מעוררת חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ג' בתמוז תשס"ח (6.7.08). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08018220_N03.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il