פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1565/00
ע"פ 1669/00
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
המערער בע"פ 1565/00: חאלד דראושה
המערערת בע"פ 1669/00: מדינת ישראל
נגד
המשיבה בע"פ 1565/00: מדינת ישראל
המשיב בע"פ 1669/00: חאלד דראושה
ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בנצרת (כב' השופט ח' השאם) בת"פ 426/98 מיום 18.1.2000
תאריך הישיבה: י"ג ניסן, תש"ס (18.4.00)
בשם המערער בע"פ 1565/00: עו"ד עאטף עילאבוני
בשם המערערת בע"פ 1669/00: עו"ד אפרת ברזילי
פסק דין
השופט י' טירקל:
1. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ח' האשם), בהכרעת דין מיום 7.11.99, הרשיע את המערער בע"פ 1565/00 (להלן - "המערער") בעבירות של הריגה, מעשי פזיזות ורשלנות, נהיגה מעל המהירות המירבית המותרת, אי עצירה לפני כניסה לצומת במקום בו מוצב תמרור עצור, עקיפה בדרך לא פנויה ותוך חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה בחוסר זהירות ובקלות ראש, ואי ציות לאיתות שוטר. לפי גרסת המדינה - שהיא המערערת בע"פ 1669/00 (להלן - "המשיבה") - שאותה אימץ בית המשפט, נהג המערער ביום 9.1.97, סמוך אחרי השעה 09:00, במכונית מרצדס מספר 52-658-15 (להלן - "המרצדס"), בכביש 85 בצפון הארץ, פנה ימינה בצומת עמיעד לכביש 90, בלי לעצור בתמרור עצור, ובמהלך נסיעתו בכביש 90 ביצע מספר עקיפות, עד שהגיע לשיירה של חמישה כלי רכב שנסעו לפניו בכיוון נסיעתו בקירבת צומת כרי דשא. בהיותו במרחק עשרות מטרים ספורים דרומית מן הצומת, במקום שבו מסומן על הכביש קו הפרדה רצוף, עקף המערער את השיירה ואת הקו הרצוף והתנגש חזיתית במכונית רנו אקספרס לבנה (להלן - "הרנו") שנסעה במסלול הנסיעה מולו. כתוצאה מן ההתנגשות נהרג נהגה של הרנו, איתן קירשנר ז"ל (להלן - "המנוח"), המערער נפצע ונגרמו נזקים חמורים לשני כלי הרכב. בשל הרשעתו בעבירות אלה גזר בית המשפט על המערער, בגזר דין מיום 18.1.00, מאסר לתקופה של 3 שנים לריצוי בפועל, מאסר לתקופה של 3 שנים על תנאי, פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לצמיתות וקנס בסך 10,000 ש"ח.
בערעורו שלפנינו מערער המערער על הרשעתו ועל חומרת עונשו. כנגדו מערערת המשיבה על קולת העונש. שני הערעורים נדונו כאחד.
2. במשפט הודה המערער בכך שנהג במרצדס, התנגש ברנו וכתוצאה מכך נהרג המנוח. לטענתו, נעברו העבירות עד אותו שלב על ידי נהגה של מכונית מרצדס אחרת (להלן - "המרצדס השחורה"), הדומה להפליא למכונית המרצדס שלו, שנסעה באותו כביש. התאונה ארעה בשל כך שעקב סטייתה של הרנו למסלול נסיעתו, נאלץ לסטות שמאלה, ובעקבות חזרתה של הרנו ימינה, במסלול נסיעתה, ניסה ללא הצלחה לחזור למסלול הימני בכוון נסיעתו, וכך ארעה ההתנגשות בין המרצדס לבין הרנו. משנדחו טענות אלה על ידי בית המשפט המחוזי חזר עליהן בא כוחו לפנינו.
3. בהכרעת דינו המפורטת והמנומקת היטב סקר בית המשפט את מסכת העדויות שעל פיהן הגיע למסקנותיו המרשיעות.
העדות הראשונה והעיקרית שעליה סמך היתה עדותו של השוטר גיל אנטלר, שהפעיל מכשיר ממל"ז בכביש 85 וקלט את המרצדס במכשיר כשהיא נוסעת במהירות 116 קמ"ש. השוטר רדף אחריה - תוך ששמר על קשר עין תמידי איתה - ותוך כדי כך הגיעה מהירותה של המרצדס ל - 150 עד 160 קמ"ש. בהמשך הדרך פנתה המרצדס ימינה לכביש 90, בלי לעצור בתמרור עצור, ובהמשך נסיעתה, תוך העקיפה שתוארה לעיל, התנגשה ברנו. השוטר זיהה את המרצדס שהיתה מעורבת בתאונה כמרצדס שאותה קלט במכשיר ואחריה עקב לאורך כל הדרך. כמו כן זיהה את הנהג שנהג בה בזמן התאונה כנהג של אותה מרצדס, שאותו ראה במרחק 4 מטרים, כאשר חלף על פניו וסרב לעצור.
מלבד השוטר אנטלר העידו ארבעה עדי תביעה נוספים שנסעו במכוניותיהם בקטע כביש 90, מצומת עמיעד ועד מקום ארוע התאונה, ואישרו בוודאות כי באותו זמן לא נסעה שם מכונית מרצדס אחרת, זולת המרצדס. על פי עדויות אלה, שהיו מהימנות עליו, קבע בית המשפט את ממצאיו בדבר אופן הנסיעה של המרצדס סמוך להתנגשות ובעת ההתנגשות. חיזוק לעדויות מצא בדוח של בוחן התנועה רס"ר יצחק דדון ובעדותו בבית המשפט, בדבר מיקום ארוע התאונה, מקומות המגע בין שני כלי הרכב והסימנים שנותרו על הכביש.
בית המשפט לא האמין לגרסתו של הנאשם בדבר נסיבות התאונה. כמו כן דחה מכל וכל את הסברה כי מכונית המרצדס שנהגה ביצע את מעשי העבירה שתוארו לעיל לא היתה המרצדס, אלא מכונית אחרת, היא המרצדס השחורה. באמירה נחרצת קבע כי "זוהי סברה שתאורתית יכולה אמנם להתרחש, אולם במקרה הספציפי שבפני ולאור חומר הראיות שהובא בפני, אפשרות זו הינה כה רחוקה עד כדי שיש לדחותה בשתי ידיים; לא יעלה על הדעת כי אף אחד מחמשת עדי התביעה שנסעו בכביש 90 והתייחסו למרצדס של הנאשם לא יבחין ולא יראה את המרצדס הנוספת, לה טוען הנאשם, באף שלב משלבי הנסיעה בכביש 90; זאת ועוד, הנאשם עצמו, העיד כי הוא לא ראה מרצדס נוספת נוסעת באותו קטע כביש.". לענין זה הוסיף כי האפשרות שאותה מרצדס התחמקה מן המקום אחרי התאונה, בלי שאיש הבחין בה, "נראית השערה רחוקה ביותר, הגובלת בהערה דמיונית, ובוודאי שאין בה כדי לבסס, לא ספק סביר ואף לא ספק שבספיקא, בדבר היות המרצדס הנהוגה בידי הנאשם" אותה מרצדס שעלילותיה תוארו לעיל. עוד דחה את טענתו של המערער כי מאחוריו נסעה משאית - שאף היא נעלמה - שהסתירה את המרצדס השחורה, שנהגה היה יכול להעיד על המרצדס השחורה. לענין זה ציין כי זכרה של אותה משאית לא בא בהודעתו של המערער במשטרה יום לאחר הארוע.
4. כאמור, חזר בא כוח המערער לפנינו על כל הטענות ששטח בשעתן לפני בית המשפט המחוזי. בעיקר עמד על אי דיוקים שונים בעדויותיהם של העדים ועל כך שבעיניהם היתה המרצדס שראו שחורה ולא אפורה. כמו כן הדגיש את העובדה שנהגה של אותה משאית שהוזכרה לא הובא כעד. עיינו בטענות בכובד ראש ולא מצאנו טעם כלשהו שיצדיק התערבות בממצאים המבוססים היטב שמצא בית המשפט המחוזי, שרובם ככולם ממצאי מהימנות מובהקים שבהם, כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב.
לפיכך דינו של הערעור על ההרשעה להידחות.
5. כאמור ערערה המשיבה על קולת עונשו של המערער. אנו סבורים כי בערעור זה יש ממש. סדרת העבירות שעבר המערער היא חמורה ביותר - כולה יחד וכל אחד ממרכיביה לחוד - ובצדק ראתה באת כוח המדינה בהריגתו של המנוח מעשה שניתן להגדירו ,בשל נסיבותיו, כהריגה בדרגת חומרה יתירה. עוד יש להביא בחשבון לחובתו של המערער כי בעברו 122 הרשעות קודמות בעבירות תנועה. במצב דברים זה אין טעמים לקולא, כמו גילו של המערער - 55 שנים - ומשפחתו הגדולה - המונה 11 ילדים - יכולים לעמוד לו. יש להחמיר בעונשו. עם זאת, לא נמצה עימו את הדין ולא נטיל עליו את העונשים המירביים שניתן היה להטיל בשל כל מעשיו.
אנו גוזרים, אפוא, על המערער, תחת עונש המאסר של 3 שנים שהשית עליו בית המשפט המחוזי לריצוי בפועל, עונש מאסר של 4 שנים לריצוי בפועל. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.
המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 30.4.00 עד שעה 12:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת. הערבויות הקיימות יעמדו בעינן.
ניתן היום, י"ג ניסן, תש"ס (18.4.00).
שופט שופט שופט
00015650.M04