פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9922/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
בעניין: פלונית
המערער: פלוני
נגד
המשיבה: פלונית
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
לענייני משפחה בירושלים מיום 4.12.2001,
בתמ"ש 20241/01 ובתמ"ש 20242/01, שניתנה
על ידי כבוד השופט מנחם הכהן
בשם המערער: עו"ד אשר אקסלרד
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מ' הכהן) מיום 4.12.01, לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתמ"ש 20241,20242/01.
1. בין הצדדים מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה שעניינם, בין היתר, שאלת המשמורת בבתם הקטינה. בדיון מיום 28.10.01 הסב בית המשפט את תשומת לב בא כוח המשיבה לכך כי הוא מכיר את המערער ופעם סעד איתו ועם בא כוחו במסעדה לאחר שנפגשו שם באקראי. כמו כן, בעת ביקור במשרדו של ב"כ המערער שהיה באותו בניין בו היה משרדו של השופט בעת היותו עורך דין, נפגשו השלושה ושוחחו. ב"כ המשיבה השיב כי לדידו אין בעיה כי התיק יידון בפני השופט.
2. ביום 4.12.01 הגישה המשיבה בעצמה, שלא באמצעות בא כוחה, בקשה לפסילת שופט. בבקשתה טענה המשיבה כי כאשר סיפר בית המשפט בדיון מיום 28.10.01 על היכרותו עם המערער, חשה שלא בנוח, אך לא חלקה על דברי בא כוחה. אולם לטענתה, ההיכרות האמורה מפריעה לה וגורמת לה תחושה לא נוחה, ולפיכך ביקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 4.12.01, נעתר לבקשה ופסל עצמו מלהמשיך ולדון בתיק. בית המשפט קבע כי אינו חש כי היכרותו עם המערער עלולה להטות את שיקול דעתו בדונו בתיק, אך הואיל והמשיבה שהינה התובעת בתיק מבקשת את הפסילה, ביודעה כי דבר זה יאריך את ההליך, נענה לבקשתה.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. ראשית, טוען המערער כי ב"כ המשיבה הסכים להמשך ההתדיינות בפני בית המשפט, וכי המשיבה ישבה באותה עת באולם, כך שחזקה כי דברי בא כוחה היו על דעתה. שנית, טוען המערער, כי לא מתקיימת במקרה זה עילה לפסילתו של בית המשפט, שכן מפגש בדרך אגב וישיבה בצוותא, אינם מעלים חשש למשוא פנים מצדו של בית המשפט. שלישית, טוען המערער, כי העברת הדיון לשופט אחר תאריך את ההליכים, ולעובדה זו נודעת משמעות רבה במקרה זה הואיל ועניינה של בתם הקטינה של הצדדים עומד לדיון בפני בית המשפט.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. אכן, כאשר ישנה היכרות אישית ליושב בדין, יש בכך לעתים חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"א 6204/96 דרור גל עזר נ' אבי גולדבליט, פ"ד נ(2) 742). "גם כאן, אין לקבוע כלל קטיגורי של פסלות, אלא יש לבחון בכל מקרה לגופו אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים, שכן גבולותיה של ההיכרות האישית - הן נורמטיבית והן עובדתית - אינם ניתנים לתיחום וקביעה מראש ויש לבחון אותם על רקע הנסיבות והמאפיינים של כל מקרה ומקרה לגופו" (ע"א 3700/99 ניצולת הקרטל בע"מ נ' עו"ד אליעזר וולובסקי (לא פורסם); וכן ראו: ע"א 7577/97 דוד נ' פרידמן (לא פורסם); ע"א 660/98 אבוזווילי נ' ראובני (לא פורסם)).
במקרה שלפנינו, ההיכרות בין השופט לבין המערער היא היכרות שטחית ביותר, אשר התמצתה בשתי פגישות באקראי בהן היה נוכח גם בא כוחו של המערער. היכרות מעין זו אינה מקימה תשתית עובדתית לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. יפים לעניין זה דברי הנשיא שמגר:
"אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או ההווה, בלי שהדבר יהיה מעוגן ביחסי קרבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי אדם עד שיהיה בכך כדי ליצור נטיית לב המשתלטת על השופט המקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה עניינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שגרתית עקב כוחו והרגל של בעל משרה שיפוטית היודע להתעלות מעל השפעה של היכרות שגרתית".
(מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87).
6. אכן, גם בית המשפט עצמו לא סבר כי הטענה שהועלתה בפניו יוצרת עילת לפסילתו וכי יש בהיכרות עם המערער להשפיע על שיקול דעתו. החלטתו לפסול את עצמו התבססה על תחושתה הסובייקטיבית המשיבה ועל העובדה כי המשיבה - מבקשת הפסילה - היא התובעת בהליך. אך בכך אין די. החלטה בדבר פסילת שופט צריכה להראות חשש ממשי למשוא פנים המבוסס היטב בנתונים אובייקטיביים המעידים על חשש כזה - נתונים שכאמור אינם מתקיימים בענייננו (וראו: ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' דוד חן, פ"ד נא(4) 673). ובעניין אחר כבר אמרתי כי:
"בסופו של דבר, הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן (ראה ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט (1) 43 ,39; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה (3) 790). השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגע בהגינות המשפט, באמון הציבור וגורר אחריו עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו. בעיקר כך, מקום שאינטרסים ראויים להגנה של הצד האחד - זה הצד שלא ביקש את פסילת השופט - נפגעים ממעשה הפסילה (ראה בג"ץ 332/61 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד לז 1841). אין לקיום תחושה סובייקטיבית בלתי מוצקה של צד המבקש פסילה על ידי פגיעה בתחושה אובייקטיבית לצדק של צד המבקש למנוע הפסילה." (ע"א 4160/96 שחר נ' מושנוב, טרם פורסם, ראה גם: ע"א 6679/97 ברז'יק נ' ברז'יק, טרם פורסם).
מטעמים אלה, אני מורה על קבלת הערעור. התיק יוחזר לכב' השופט מ' הכהן להמשך דיון.
ניתן היום, ט"ז בטבת התשס"ב (31.12.2001).
ה נ ש י א
_________________
העתק מתאים למקור 01099220.A01 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il