פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 660/98
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: יחזקאל אבוזווילי
נגד
המשיב: יהושע ראובני
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בירושלים בת.א. 1035/97, שניתנה
על ידי כבוד השופט י' עדיאל
בשם המערער: עו"ד מרדכי שורר
פסק-דין
1. ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל) מיום 19.1.98, בה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלישב בדין בעניינו.
2. בין הצדדים מתנהלת תובענה בבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 24.11.97 התקיים דיון בתובענה. הוצע הסדר דיוני על ידי בית המשפט. עם סיום הדיון הודיע בית המשפט לצדדים, "כי הוא מכיר את התובע [המשיב] משירות מילואים משותף בעבר הרחוק". בא כוח המערער [התובע] הודיע לבית המשפט, כי אין לו כל טענה בעקבות זאת. מאידך, המשיב עצמו ביקש מבא כוחו כי יגיש בקשה לפסילת השופט מלישב בדין. הבקשה הוגשה.
3. בבקשה חזר וציין בא כוח המערער, כי הוא מגיש את בקשת הפסילה לאור הפצרותיו של שולחו. לגוף הבקשה צויין, כי לאור העובדה כי הצדדים להליך - אחים המה, לא יכול המערער להבין כיצד ישמר הצדק שעה שקיימת היכרות בין בית המשפט לבין המשיב. עוד הוסיף בא כוח המערער, כי:
"בנסיבות אלה, בהן המבקש נתון לחרדה שלאחיו תהא השפעה ולו אף בתת מודע על כב' בית המשפט ובהיות הח"מ נתון למתקפת אמון מצד הלקוח כלפי בית המשפט - לא ראיתי עוד מנוס אלא בהגשת הבקשה כפי משאת נפשו של המבקש".
הוסיף עוד המבקש וציין, כי:
"... המחלוקת שבין הצדדים כבר משתרעת על פני שנים רבות ובפני ערכאות משפטיות וגם בוררות, ולרבות תלונות במשטרה... כל אלה יצרו משקעים קשים במיוחד על הרקע המשפחתי והעדתי של הצדדים... ואולי מן הטעם הזה יש הצדקה... כי כב' בית המשפט יפסול עצמו מהמשך הדיון".
המשיב ציין בתגובתו כי כבר בדיון קודם שנערך בין הצדדים ציין השופט את ההיכרות האמורה. לטענה זו, לא נמצאו תימוכין בחומר שבפנינו.
4. בהחלטת בית המשפט מיום 19.1.98, נדחתה הבקשה לפסילה. בית המשפט ציין, כי אין למעשה כיום כל היכרות בינו לבין המשיב, וכי הנושא הועלה רק למען הסר ספק ולא משום שסבור הוא, כי יש בהיכרות מסוג זה כדי לפסול שופט מלישב בדין. בית המשפט הדגיש, כי אין הצדקה לבקשה - לא מן הבחינה האובייקטיבית ולא מן הבחינה הסובייקטיבית וכי ממילא, הבקשה הוגשה באיחור. על כן נדחתה הבקשה.
5. בערעור שבפני טוען המערער, כי ברור שאמירת בית המשפט באה להסיר ספק - שקיים במקרה דנן. אליבא דמערער, שירות משותף במילואים הינו בדרך כלל יותר מהיכרות סתם ועל כן, מן הבחינה האובייקטיבית מוצדק כי בית המשפט יפסול עצמו מלישב בדין. כן טען המערער, כי שגה בית המשפט משקבע, כי הבקשה לפסילה הוגשה באיחור. כן נטען, כי גם אם הבקשה הוגשה באיחור אין לדחותה מטעם זה, זאת לאור המימד האובייקטיבי החזק שבפסלות השופט במקרה דנן. מטעם זה נתבקש לפסול את השופט מלישב בדין.
6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן, קשה להשתחרר מן הרושם העולה מקריאת הערעור ונספחיו, לפיו אף בא כוחו של המערער אינו סבור כי קיימת עילה לפסילתו של כב' השופט עדיאל מלישב בדין. דומה, כי הערעור הוגש, למעשה, אך כדי לרצות את שולחו כאשר לגופו, אין בו ממש. כפי שציין השופט עדיאל בהחלטתו, אין כל חשש ממשי למשוא פנים מן הבחינה האובייקטיבית, בעובדה כי שירת הוא לפני שנים רבות במילואים עם המשיב, כאשר אין ביניהם כל היכרות כיום. כל עוד לא בוססה תשתית ראייתית מספקת לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, אין במקרה דנן כל עילה לפסילתו של השופט (השווה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' וועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 595-596). קיומה של היכרות כשלעצמה אינה צריכה ליצור אצל השופט הממוצע והסביר כל נטיה לחומרה או לקולה ואף אינה צריכה להצביע על אפשרות ממשית כאמור בפני ערכאת הערעור (ראה: ע"א 6204/96 גל-עזר נ' גולדבליט, פ"ד נ(2) 745). כך בייחוד לאור מאפייניה של ההיכרות ומשך הזמן שחלף למן היכרות זו. על כן ברי, כי אין די בעצם ההיכרות במקרה דנן כדי להקים עילה לפסילת השופט. אכן, ההליך דנן הינו הליך סרק, ומוטב היה עושה בא כוחו של המערער אילו לא היה מגישו כלל. אין הליך של פסלות שופט - ובוודאי לא פסילתו של שופט מלישב בדין - הליך של מה בכך. אין לפסול שופט מלישב בדין אך בשל העובדה כי צד להליך סבור כי אולי ישנה עילה לפסילתו. במקרה דנן, גם אם היה חשש סובייקטיבי של המערער למשוא פנים, הרי שמשוא פנים אובייקטיבי לא מצאנו ועל כן דין הערעור להידחות. ממילא לא נמצא הצורך לדון בטענת השיהוי בהגשת הבקשה.
ניתנה היום, י"ז באדר התשנ"ח (15.3.98).
ה נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98006600.A01/דז/