ע"א 9635/08 — הרב צבי ביאלוסטוצקי נ. בנק ירושלים בע''מ

פסק-דין בתיק ע"א 9635/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9635/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: הרב צבי ביאלוסטוצקי נ ג ד המשיבים: 1. בנק ירושלים בע''מ 2. שושנה בריכטא סאסיא 3. שמעון סרור 4. צבי אלימלך בריכטא אברהם 5. אברהם יעקב שוורץ 6. ברנה ביאליסטוצקי 7. ישראל ביאליסטוצקי 8. חיים ביאליסטוצקי 9. משה הלד 10. אברהם ביאליסטוצקי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' אביב) מיום 9.11.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בבש"א 11068/08 בתא 2194/04 ובבש"א 11069/08 בתא 1628/04 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (השופטת מ' אביב), מיום 9.11.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בבש"א 11068/08 בתא 2194/04 ובבש"א 11069/08 בתא 1628/04. 1. בין הצדדים מתנהלת תביעה שהגיש משיב 1 (להלן: הבנק) כנגד המערער ואחרים. במהלך ניהול התביעה הגיש המערער מספר בקשות פסלות שנדחו ואף ערעורים על החלטות אלה נדחו על ידי (ראו: ע"א 8844/06 מיום 26.11.2007; ע"א 1777/08 מיום 19.10.2008). 2. היסוד להגשת בקשות הפסילה על ידי המערער ואחיו, המשיב 10 (הנתבע בתיק השני), וכן ערעור זה, הוא טענת המערער לפיה שש החלטות של בית המשפט המחוזי, אשר ביטלו את החלטות בית משפט השלום מוכיחות כי "הכמות הפכה לאיכות", המהווה עילת פסילה שכן היא משקפת משוא פנים מתמשך מצד בית המשפט. 3. בית משפט השלום דחה את בקשות הפסילה בקובעו כי כל מטרתן, כבעבר, היא למנוע את המשך בירורם של התיקים ולהביא לכך שההליכים הארוכים שכבר התנהלו יתחילו מראשיתם. בית המשפט התייחס להחלטות בית המשפט המחוזי אשר ציין המערער כראיה לטענתו וקבע כי השופט ב' אוקון דחה את הבקשה שהגישו (בר"ע 925/05); כי הרכב השופטים צ' סגל, י' שפירא וי' נועם בע"א 9527/06 נתן תוקף להסכמת הצדדים אך לא ביקר את עצם ההחלטה; כי השופט צ' זילברטל אכן ביטל את הערובה שהטיל, אך קבע כי על המערער לשלם הוצאות בגין שתי הערכאות נוכח התנהלותו (בר"ע 661/05). אשר להחלטה בבר"ע 2226/06 של השופט י' ענבר, קבע בית המשפט כי אכן טעה בהחלטה נשוא הבר"ע כשהאריך במעמד צד אחד ושלא כדין צו עיכוב יציאה מן הארץ, החלטה אשר נבעה מטעות פרוצדוראלית. לבסוף, קבע כי הוא מחויב להחלטה הנשיאה מ' ארד בנוגע להוצאות הקלטת פרוטוקולים, חרף דעתו כי על המערער לשאת בהן. בית המשפט קבע כי אין כל נפקות להחלטות אלה על הליכים בתיקים אשר מתנהלים בפניו ועל המחלוקות בהם. לפיכך דחה את הבקשות. מכאן הערעור שבפניי. 4. המערער שב וטוען כי יש בהחלטות בית משפט השלום אשר נהפכו על ידי בית המשפט המחוזי כדי להוות עילת פסילה. לטענתו, טעות בית המשפט בנוגע לבר"ע 2226/06 היא שגיאה מהותית חמורה ביותר ואינה פרוצדוראלית, ואף לאחר ההחלטה בבר"ע לא נעשה דבר לשנותה על ידי בית המשפט, אלא שהצו לעיכוב היציאה מן הארץ בוטל במסגרת הסדר כולל עם הבנק. עוד טוען הוא כי חיוב בית המשפט אותו ואת אחיו בהוצאות הקלטת פרוטוקולים מראש נעשה כדי להענישם שלא כדין. המערער סבור כי גם החלטתה נשוא בר"ע 925/05 היתה שגויה ורק מסיבה טכנית נדחתה בקשת רשות הערעור עליה. המערער מסיק מהערעור שביטל בהסכמה את פסק הדין שנתן בית משפט השלום (ע"א 9527/06), כי פסק הדין ניתן בניגוד לדין. בחיוב המערער בערובה, שבוטל בבר"ע 661/05, רואה המערער שגיאה, שרירות ומשוא פנים והתעלמות מכוונת מהחוק. טוען המערער עוד כי בית המשפט הפך לתובע בתיק כשצירף את המערער כנתבע, וכי כל החלטותיו משקפות משוא פנים נגד המערער ומשפחתו. המערער מוסיף כי אחיו וגיסתו הוזמנו לעדות ארוכה כאשר בית המשפט קבע להם שכר נמוך שישולם רק לאחר פסק הדין. גם בכך רואה המערער חריצת הדין בעניינו. 5. לאחר שעיינתי בערעור ובהחלטת בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. יש להצטער על האווירה שנוצרה באולם בית משפט השלום בכל הנוגע לבירור ההליכים בעניינו של המערער ומשפחתו ועולה מהחלטת בית משפט השלום כי גם נציבת תלונות הציבור על שופטים נתנה על כך את הדעת. ואולם, אין בכל הטענות שהעלה המערער, כל אחת בנפרד, וכולן יחד, כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט. טרונייתו של המערער בדבר החלטות בית משפט שנהפכו על ידי ערכאת ערעור, אין בהן כדי להקים עילת פסלות. ההחלטות אותן מציין המערער נוגעות לניהול המשפט והדיונים ואין בהן כדי להשליך על עצם מהות הסכסוך, אפילו נהפכו חלקן על ידי ערכאת הערעור. אכן, הלכה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לבית המשפט. כאמור, השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת ערעור פסלות. כך, אמנם פעל המערער וחלק מן ההחלטות אכן נהפכו לאחר דיון לגופן (ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). יתרה מכך, אפילו מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; י' מרזל דיני פסלות שופט, בעמוד 175 (2006). כך, בוודאי שאין מקום להתייחס לסוגיית צו עיכוב היציאה מן הארץ שממילא בוטל בינתיים, לסוגית החיוב בערובה ולאופן התשלום לעדים, שהרי מדובר בהחלטות שניתנו במסגרת ניהול הדיון ובשיקול דעת בית המשפט שהמקום להשיג עליהן אינו במסגרת ערעור פסלות. אני דוחה את הטענה כי, כפי טענת המערער, "הכמות הפכה לאיכות" במקרה דנן. לא מצאתי, אפוא, יסוד לטענות המערער כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט במקרה דנן מקימות עילת פסלות ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפיו וכלפי יתר הנתבעים, בני משפחתו. לבסוף אעיר כי אכן מן הראוי כי כל הנוגעים בדבר יעשו מאמץ לאפשר ניהול ההליכים בבית המשפט בצורה מכובדת ויעילה עד לסיומם. אשר על כן, הערעור נדחה ללא צו להוצאת. ניתן היום, ד' בסיון התשס"ט (27.5.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08096350_N09.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il