ע"א 9346/02 — עז' המנוח יוסף שלום נ. מינהל קרקעי ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 9346/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9346/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. עזבון המנוח יוסף שלום ז"ל 2. אסתר שלום 3. אפרים שלום נ ג ד המשיבים: 1. מינהל קרקעי ישראל 2. גילה שלום ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 2019/02, מיום 11.9.2002, שניתן על ידי כבוד הנשיא א' אברמוביץ, כב' סגן הנשיא מ' בן-דוד וכב' השופט י' כהן בשם המערערים מס' 1 ו-2: גב' אסתר שלום בשם המערער מס' 3: מר אפרים שלום בשם המשיב מס' 1: עו"ד ד"ר חיה זנדברג בשם המשיבה מס' 2: גב' גילה (שלום) קייזר פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא י' אברמוביץ, כב' סגן הנשיא מ' בן דוד וכב' השופט י' כהן) מיום 11.9.02, שלא לפסול עצמו מלדון בע"א 2019/02. 1. המערערים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן, לפיו חויבו לסלק ידם ממקרקעין הרשומים על שם המשיב 1. הערעורים נקבעו לשמיעה ליום 6.5.02. בעקבות הדיון במועד זה ולבקשת הצדדים, נדחה הדיון בערעור לתזכורת ליום 12.6.02. בישיבה מיום 12.6.02, אשר התקיימה בהרכב חסר עקב היעדרותו של כב' הנשיא אברמוביץ מסיבות בריאותיות, ביקשו המערערים לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר להם לטעון בעל-פה בפני ההרכב המלא. הדיון נדחה ונקבע בסופו של דבר ליום 11.9.02. ביום 10.9.02 הגיש המערער 3 בקשה לדחות את מועד הדיון, בה טען כי רק ביום 9.9.02 נודע לו כי הדיון נקבע לעוד יומיים, וכי אין באפשרותו להתכונן לדיון בערעור. בית המשפט דחה את בקשתו. 2. ביום הדיון הגישו המערערים בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק, וכן ביקשו להורות על העברת הדיון למחוז אחר. בבקשתם טענו המערערים כי בפתח הדיון שהתקיים ביום 6.5.02, ועוד בטרם הוחל בשמיעת הערעור, הביע כב' הנשיא י' אברמוביץ את דעתו, כי יש לדחות את הערעור ואמר כי זו דעת כל שופטי ההרכב. המערערים טענו, כי משהביע בית המשפט את דעתו כי בכוונתו לדחות את הערעור, הרי שאין טעם בשמיעת הערעור בפני הרכב זה, הנגוע בדעה קדומה. המערערים הוסיפו וטענו כי הוכחה לכך שדעתו של בית המשפט הפכה לדעה נחרצת וסופית נלמדת מהחלטתו של כב' הנשיא י' אברמוביץ מיום 10.9.02, בה דחה את בקשת המערער 3 לדחות את מועד הדיון. לטענתם, דחיית הבקשה מעידה כי בית המשפט אינו רואה כל צורך במוכנות לערעור, הואיל ודעתו בנוגע לערעור הינה סופית. עוד טענו המערערים, כי על אף שהמערער 3 הודיע לבית המשפט במכתבו מיום 24.4.02, כי לא צורפו תיקי ההמרצות הקשורות לתיק בית משפט השלום, בית המשפט לא הורה על הזמנת התיקים האמורים שהינם בעלי חשיבות לצורך בירור הערעור, ועל אף זאת הביע את דעתו כי בכוונתו לדחות את הערעור. לבסוף טענו המערערים, כי בדיון מיום 12.6.02, אשר התקיים בהרכב חסר, נכח כב' השופט ממן, אשר הוא בעל נגיעה אישית בתיק. המערערים ציינו כי אמנם השופט ממן היה במעמד של צופה בלבד, אך טענו כי לנוכחותו בדיון חייבת להיות השפעה על שופטי ההרכב. המערערים ביקשו כי הדיון יועבר למחוז אחר, הואיל ומספר שופטי שלום שדנו בתיק מכהנים היום בבית המשפט המחוזי, ולפיכך הם מנועים מלדון בו. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 11.9.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי לא היתה כל מניעה כי יבהיר לצדדים את דעתו בעניין הערעור, לאחר שבחן כהלכה את כל החומר בערעור, נוכח העובדה כי כל החומר היה בפניו, לרבות פסק דינו של בית משפט השלום, המוצגים ותיק בית משפט השלום וכן הודעות הערעור ועיקרי הטיעון של הצדדים. נקבע כי אין לראות בכך דעה קדומה וכי זו הדרך הנאותה להציג בפני הצדדים בערעור את דעתם של חברי ההרכב לגבי הערעור. בית המשפט קבע כי אין יסוד לטענת המערער 3 כי דחיית בקשתו לדחות את מועד הדיון מצביעה על כך שבית המשפט אינו רואה צורך במוכנות לדיון ובשמיעת הערעור, וציין כי אפשר למערער 3 לטעון את טענותיו בעל-פה, וכי מאז דחיית מועד הערעור היה למערער זמן ניכר להיערך לטיעון בעל-פה. המערער סרב לטעון טענותיו, ככל הנראה על מנת לגרום שוב לדחיית הדיון, ולפיכך אפשר בית המשפט למערער 3 להשלים טענותיו בכתב. כן קבע בית המשפט, כי טענתם של המערערים בעניין השפעתו של כב' השופט ממן בדיון היא חסרת שחר. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסילה ומוסיפים כי קביעתו של בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה כי כל החומר בערעור היה בפניו, בטעות יסודה, שכן טרם הוגשו סיכומים בערעור, ואף תיק בית משפט השלום הגיע רק בחלקו, מבלי שצורפו אליו כל תיקי ההמרצות הרלבנטיים. כן נטען כי ניסוח הדברים בהחלטה, לפיהם המערער סרב לטעון בע"פ על מנת להביא לדחיית מועד הדיון, הינו ניסוח לא הוגן, שכן משתמע ממנו כאילו המערערים ביקשו וקיבלו פעמים רבות דחיות של מועד הדיון, דבר שאינו נכון. עוד טוענים המערערים, כי בתום הדיון מיום 11.9.02 אמר כב' הנשיא אברמוביץ לשופטי ההרכב, בהתייחס למערער 3, "די בכל הסחבת שהוא נוקט", דברים שיש בהם להעיד כי בית המשפט ניזון מדעתו הקדומה כי המערערים הם שאחראים להימשכות הדיונים בבית משפט השלום. לבסוף טוענים המערערים, כי קביעתו של בית משפט בהחלטה בבקשת הפסילה כי המקרקעין הם של המשיב 1, וזאת בטרם שמע את הערעור, מעידה על דעה קדומה, שכן המערערים טוענים לבעלות שביושר על הקרקע. המשיבה 2 תומכת בקבלת הערעור. המשיב 1 מתנגד לערעור וטוען כי אין בהערות שהשמיע בית המשפט כדי להקים עילת פסלות, וכי המדובר הוא בחוות דעת לכאורית ביחס לסיכוייו של הערעור. בהסכמת המשיב 1, הגישו המערערים תגובה לתגובת המשיב 1 לערעור. בתגובתם חוזרים ומבהירים המערערים, כי בפתח הדיון בערעור הביע ההרכב את דעתו כי בכוונתו לדחות את הערעור, וכי כב' השופט ממן היה נוכח באולם במועד הדיון שהתקיים ביום 12.6.02. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. טענות המערערים בכל הנוגע לדבריו של בית המשפט בדיון מיום 6.5.02, דינן להידחות בשל השיהוי שבהעלאתן. הלכה היא כי מי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, היינו בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וראו גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק (לא פורסם)). מכאן שהיה על המערערים להעלות את טענותיהם בענייו זה לכל המאוחר בישיבה מיום 12.6.02, ולא להמתין עד עתה. גם לגופן של הטענות, לא מצאתי כי בנסיבות העניין בית המשפט גיבש דעה נחרצת וסופית בערעור, באופן שדעתו ננעלה ואין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך בפניו. בית המשפט הביע את דעתו הראשונית בעניין הערעור, על-פי התרשמותו מהחומר שהיה מונח בפניו, ואין לראות בדבריו אלא הבעת עמדה לכאורית בלבד, שאין בה להעיד כי לבו של בית המשפט "ננעל" בפני טענות המערערים. 6. כך גם לא מצאתי בהחלטתו של בית המשפט מיום 10.9.02 לדחות את בקשת המערער לדחיית מועד הדיון, כדי להעיד על דעה קדומה כלשהי בעניינם של המערערים. המדובר בהחלטה דיונית שהדרך לתקוף אותה היא בהליך של ערעור ולא בהליך של פסלות שופט (ראו למשל: ע"א 9208/00 חגי נ' הרפז (לא פורסם); ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 2949/96 כלל חברה לביטוח נגד מנסור אדיב (לא פורסם)). אין יסוד לטענת המערער כי הסירוב לדחות את מועד הדיון מעיד על כי בית המשפט אינו מוכן לשמוע את טענות המערערים, והראיה היא שניתנה למערערים אפשרות לטעון טענותיהם הן בעל-פה והן בכתב. אף העובדה שבית המשפט לא הזמין את תיקי ההמרצות הקשורים לערעור מבית משפט השלום אינה מהווה עילה לפסילתו, ואינה מעידה על גיבוש דעה קדומה אצל בית המשפט. אשר לטענות המערערים בעניין נוכחותו של כב' השופט ממן בדיון מיום 12.6.02, הרי שאין בעובדה זו כדי להקים עילת פסילה. המערערים לא הניחו כל תשתית עובדתית לחששם לפיו השופט ממן הוא בעל השפעה על שופטי ההרכב, וכי נוכחותו באולם השפיעה על עמדות השופטים. המדובר הוא בחשש סובייקטיבי בלבד שאין לו כל יסוד. 7. אף אופן ניסוח החלטתו של בית המשפט בבקשת הפסילה אין בו כשלעצמו כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. הלכה היא כי לא רגישותו הסובייקטיבית של המערער היא הקובעת בעניין זה אלא יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). בנסיבות העניין, לא הונחה בפני תשתית לקיומו של חשש כזה. כך גם דבריו של כב' הנשיא אברמוביץ בתום הדיון מיום 11.9.02, ככל שנאמרו, אינם מצביעים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אין בדברים הנטענים משום הבעת דעה לגופו של הערעור או הבעת דעה על תוצאות ההליך המתנהל בפניו, ואין בהם כדי למנוע מבית המשפט מלהעריך את טיעוני המערערים לגופם בערעור הנדון בפניו. מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הערעור. המערערים יישאו בהוצאות המשיב 1 בסכום כולל של 3,500 ש"ח. ניתן היום, ט"ו בכסלו התשס"ג (20.11.2002). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 02093460_A01.doc/דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il