פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9163/23
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט יחיאל כשר
המערער:
ראזק מצראווה
נגד
המשיבות:
1. לורין סמארה
5. עיריית טירה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש) בת"א 24649-09-22 מיום 3.8.2023
תאריכי הישיבות:
כ"ג תמוז תשפ"ו (8.7.2026)
י"ג באייר התשפ"ד (21.5.2024)
בשם המערער:
עו"ד מוחמד כבוב; עו"ד ווליד כבוב
בשם המשיבה 1:
עו"ד איילת זקן
פסק-דין
הערעור שלפנינו נסב על תוצאות רצף מחדלי בא-כוחו הקודם של המערער (להלן: בא-כוח המערער), מה שהביא למחיקת כתב הגנתו ולמתן פסק דין לזכות המשיבה.
1. נקדים ונאמר כי כתב הערעור שלפנינו בטעות יסודו, באשר הוא נסב על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 24649-09-22; השופטת ה' סילש) מיום 29.10.2023 לדחות את בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן כנגדו ביום 3.8.2023 (להלן: פסק הדין). כידוע, על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין אין ערעור בזכות ויש להגיש בקשת רשות ערעור (ע"א 61190-12-25 מזרחי נ' דוידוב, פסקה 13 (28.6.2026); ע"א 8514/23 לוי נ' פלונית, פסקה 8 והאסמכתאות שם (25.6.2024)). למרות מחדל זה של המערער, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) הקובעת כלהלן:
בקשת רשות לערער – הוראות מיוחדות
149. ההוראות האלה יחולו על בקשת רשות לערער:
[...]
(4) הוגשה בקשה לרשות ערעור במקום שהמבקש רשאי לערער בזכות, רשאי בית המשפט לדון בבקשה כבערעור, בתנאים שיורה; הוגש ערעור בזכות במקום שבו היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, רשאי בית המשפט לדון בערעור כבקשת רשות ערעור ולתת הוראות לפי העניין.
החלטנו אפוא לדון בערעור כבקשת רשות ערעור, לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור.
2. ומכאן, לגופם של דברים.
המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הגישה בחודש ספטמבר 2022 לבית משפט קמא תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת הזכויות החוזיות והקנייניות במקרקעין הידועים כגוש 7775 חלקה 50 מגרש 4 בטירה (להלן: הנכס) וכי כל רישום הנוגד קביעה זו יימחק. בתמצית, המשיבה טענה כי קיבלה את הנכס בשנת 2016 במתנה מבעלה המנוח וכי להפתעתה גילתה בשנת 2022 כי המערער נרשם בעירייה כבעלים של הנכס. מנגד, נטען על ידי המערער כי הוא רכש בשנת 2017 את הנכס מבעלה המנוח של המשיבה בתמורה ובתום לב כנגד תשלום של שלושה מיליון ש"ח, כפי שעולה מהסכם המכר שצורף לכתב ההגנה (להלן: הסכם המכר).
נציין כי אף אחד מהצדדים לא דיווח בזמן אמת על העסקה הנטענת ולא רשם הערת אזהרה לגבי העסקה – לא לגבי עסקת המתנה הנטענת בין המשיבה לבעלה המנוח ולא לגבי עסקת המכר הנטענת בין הבעל המנוח למערער. מכאן, שעל פניו יש לפנינו תחרות זכויות בין מתנה קודמת בזמן לבין מכר מאוחר. ברם, המשיבה טענה כי הסכם המכר בין בעלה המנוח ובין המערער הוא מעשה זיוף, וברי כי אם תתקבל טענה זו, הרי שאין לפנינו תחרות זכויות.
3. לאחר שנערך דיון בבית משפט קמא בבקשה למתן צו מניעה זמני שהגישה המשיבה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שבו הסכימו על מתן ארכה של 45 יום להגשת כתב הגנה מטעם המערער, ולהסכמות הצדדים ניתן תוקף של החלטה. עם זאת, המערער לא עמד במועד וניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה ביום 15.12.2022. בחלוף מספר ימים הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, ובית משפט קמא נעתר לבקשה והורה על ביטולו של פסק הדין כנגד הוצאות שנפסקו לחובת המערער.
4. לאחר שהוגש כתב הגנה, הוגשה על ידי הצדדים הודעה מוסכמת שלפיה ההסדר הדיוני שאליו הגיעו במהלך הדיון בצו המניעה הזמני יישאר על כנו; ושבמסגרתו ימונה מומחה מטעם בית המשפט לצורך עריכת חוות דעת בשאלה אם זויפה חתימתו של המנוח על הסכם המכר והמסמכים הנלווים לו.
בהתאם להסכמה זו מינה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 12.2.2023 את הגב' אנקונה כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: המומחית). ביום 23.4.2023 ניתנה הסכמת המומחית ליתן חוות דעת בתיק, ומכאן ואילך החלה מסכת של החלטות בית משפט, שרובן ככולן נסבו על בקשת המשיבה להורות למערער לשתף פעולה עם המומחית. המשיבה טענה כי למרות שדרשה מהמערער, פעם אחר פעם, להעביר לה את העתקי המסמכים המקוריים שהעביר המערער למומחית, אלו טרם הועברו אליה. מסכת זו תוארה בפירוט רב על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מושא הערעור, ואיננו רואים להידרש לכל תג ותג בפירוט האירועים. בתמצית, אין חולק כי בחודש מאי 2023 נפגע בא-כוח המערער בתאונת דרכים ואושפז למשך מספר ימים. בהמשך, ניתנו על ידי בית משפט קמא מספר החלטות שבהן נדרש המערער להעביר למשיבה העתק של המסמכים שהעביר למומחית, אך אלה לא קוימו על ידי המערער. ביום 26.7.2023 – לאחר המועד האחרון שנקבע בהחלטת בית המשפט – הגיש המערער הודעה שבמסגרתה נאמר כי "אסופת מסמכים" הומצאה למומחית, וכי בשל תאונת הדרכים שעבר בא-כוח המערער, המסמכים יומצאו למשיבה בתוך 10 ימים. בית המשפט לא נעתר לבקשה והורה למערער להמציא המסמכים תוך ארבעה ימים, עד ליום 30.7.2023.
ביום 31.7.2023 הודיעה המשיבה כי העתקי המסמכים אשר הומצאו למומחית לא הועברו לידיה, ובית המשפט הורה למערער להבהיר עד ליום 2.8.2023, האם הומצאו העתקי המסמכים על ידו לצד שכנגד. משלא הוגשה הודעה במועד, בית המשפט מחק ביום 3.8.2023 את כתב הגנתו של המערער וניתן פסק דין על בסיס הנקוב בכתב התביעה. למחרת היום, הגיב המערער וטען כי העתקי המסמכים בדרכם בדואר אל באת-כוח המשיבה. חודש לאחר מכן הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, וההחלטה הדוחה את הבקשה היא מושא הערעור שלפנינו.
5. איננו רואים להידרש לטענת המערער כי אמנם אושפז בבית החולים למספר ימים בלבד, אך התאונה השפיעה עליו גם בחודשים שלאחר מכן, וכי עד היום הוא מטופל. ספק אם טענה זו יכולה לעמוד לנוכח המידע שנמסר לבאת-כוח המשיבה בזמן אמת (באת-כוח המשיבה, בהגינותה, הציעה בשעתו סיוע לבא-כוח המערער בעקבות התאונה); והעובדה שבמהלך החודשים מאי-יולי בשנת 2023, בא-כוח המערער התכתב עמה, ואף נפגש ביום 30.5.2023 עם המומחית יחד עם המערער והמציא למומחית פיזית את המסמכים הנחוצים לדעתו לביצוע עבודתה. במצב דברים זה, וכפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, קשה להלום כי לא התאפשר לבא-כוח המערער לשלוח לבאת-כוח המשיבה את העתקי המסמכים שכבר המציא למומחית.
הנה כי כן, כתב ההגנה של המערער נמחק בשל מחדליו-שלו, ואין מדובר במחדל אחד, אלא בהתנהלות, שלדברי בית משפט קמא "התאפיינה בזלזול משווע בהחלטות בית המשפט" (פסקה 38 להחלטה מושא הערעור).
6. לא נכחד כי המקרה שלפנינו מציב את בית המשפט על קרני הדילמה. תקנות סדר הדין האזרחי לאחר הרפורמה, הכניסו לתמונה צד נוסף והוא הציבור, כפי שעולה מתקנה 5:
איזון אינטרסים
5. בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה 'אינטרס ציבורי' – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.
בכך ביקש מחוקק המשנה להסיט את נקודת האיזון, בשונה מהמצב הקודם, כך שזכות הגישה לערכאות לא תשמש כשיקול בודד אלא כשיקול העומד לצד השיקול של המשאב השיפוטי. מסר נוסף של התקנות, הנובע מהעובדה שהציבור הוא צד סמוי בכל הליך אזרחי, הוא צמצום של הגישה הליברלית בנוגע לתיקון מחדלים. הגישה היא נוקשה יותר, ולצד הצדק הקונקרטי בתיק מסוים (ולא נידרש לשאלה הנכבדה מה הוא צדק), על בית המשפט לקחת בחשבון כי אל מול ההתחשבות במתדיין ספציפי שהתרשל, יש להכניס למשוואה גם את המתדיינים האחרים שממתינים בתור, קרי, את העלות הכללית לציבור המתדיינים. בהיבט זה, ניתן גם ניתן להבין את החלטת בית המשפט שבגדרה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין.
7. מנגד, להבדיל ממחיקת כתב תביעה, שככלל, אינה חוסמת את התובע מהגשת התביעה מחדש ואינה מהווה מעשה בית דין, מחיקת כתב הגנה היא סנקציה חמורה, מאחר שתוצאתה המיידית היא מתן פסק דין כנגד הנתבע. מכאן "הכלל הוא, שמחיקת כתב-הגנה – בשל אופייה הדראסטי – בית-משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו" (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793, 800 (1992); למקרים נוספים בפסיקה של מחיקת כתב הגנה ראו: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 107-105 (2021)). במקרה דנן, משמעות מחיקת כתב ההגנה היא כי שלושה מיליון ש"ח ששולמו על ידי המערער למנוח, לטענתו-שלו, ירדו לטמיון, בשל מחדל בא-כוחו להמציא לבאת-כוח המשיבה את העתקי המסמכים ששלח למומחית, למרות מספר החלטות של בית משפט קמא (במאמר מוסגר: בא-כוח המערער אישר במהלך הדיון בפנינו כי אין לו ביטוח אחריות מקצועית לתקופה הרלוונטית).
8. לא בלי התלבטות, ועל מנת לאפשר למערער להציג ראיותיו ולהתדיין לגופו של סכסוך, מצאנו לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין, בכפוף לתנאים הבאים:
(-) המערער יישא כבר בשלב זה בהוצאות המשיבה בסך 80,000 ש"ח בבית המשפט המחוזי, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.
(-) המערער יפקיד בקופת בית המשפט המחוזי סך של 250,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה ככל שתביעתה תתקבל.
האמור לעיל יבוצע תוך 30 יום שאם לא כן, פסק הדין יעמוד על כנו.
למען הסר ספק, אין בביטול פסק הדין כדי להביע עמדה כלשהי לגופו של סכסוך.
אין צו להוצאות בערכאה זו. פיקדון יוחזר למפקידו.
ניתן היום, ה' אב תשפ"ו (19 יולי 2026).
יצחק עמית
נשיא
דוד מינץ
שופט
יחיאל כשר
שופט