ע"א 416/13 — פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק ע"א 416/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 416/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב מיום 06.01.2013 בתמ"ש 12041-11-12 ובתמ"ש 8204-09-12 שניתנה על ידי כבוד השופט י' שקד בשם המערערת: עו"ד קלמן קרני פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופט י' שקד), מיום 6.1.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 12041-11-12 ובתמ"ש 8204-09-12. 2. המערערת והמשיב הם בני זוג לשעבר, שהתחתנו, התגרשו, והתחתנו בשנית, ולהם חמישה ילדים. ביום 23.8.2010 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ח' ריש רוטשילד) בתביעה למזונות ולרכוש שהגישה המערערת. בפסק הדין נקבע כי המערערת זכאית למחצית מכל הזכויות אשר נצברו על שם המשיב ממועד נישואי בני הזוג בפעם השנייה ועד למועד הקרע ביניהם. במסגרת פסק הדין מינתה השופטת מומחה (אקטואר) לצורך חישוב שיעור הזכויות לו זכאית המערערת (להלן - פסק הדין). בדיון שנערך ביום 5.7.2012 קבע בית המשפט במותב הנוכחי כי מאחר שהצדדים חלוקים באשר לתוצאת פסק הדין ולגבי אופן חלוקת הרכוש בהתאם לדו"ח שהגיש המומחה, עליהם להגיש תובענה לביצוע פסק הדין בהתאם לסעיף 7 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). ואכן, הצדדים הגישו תובענותיהם, כאמור, והדיון בהן נקבע לקדם משפט ביום 6.1.2013. במהלך הדיון ביקש בא-כוח המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניין. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט הסביר כי ניסה במהלך הדיון לברר עם הצדדים ובאי-כוחם מהי גדר המחלוקת ביניהם, שכן תפקידו העיקרי של שופט בקדם משפט הוא לעמוד על המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים. השופט הוסיף כי תפקידו של בית משפט הדן בתביעה לפי סעיף 7 לחוק הוא של מעין "מוציא לפועל" של פסק הדין. לכן קבע כי הטענה שדעתו ננעלה לטובת צד מסוים, מלבד היותה מופרכת, הינה שגויה מבחינה משפטית. בית המשפט ציין שהמערערת הגישה תובענה בהיקף חריג (337 עמודים), המעידה כי חרף פסק הדין, עדיין קיימת מחלוקת בנושאים רבים בין הצדדים. בית המשפט הוסיף כי תפקידו הוא לבצע את פסק הדין ואם מתעוררת פלוגתה, לבחון האם התעוררה בפסק הדין ומה משמעות התשובה בנוגע לאותה פלוגתה. משלא מצא עילה לפסילתו, דחה, כאמור, את בקשת הפסלות. ביום 9.1.2013 דחה בית המשפט בהחלטה מפורטת את בקשת המערערת לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 6.1.2013. על החלטת השופט בבקשת הפסלות הוגש הערעור שלפניי. 4. לטענת המערערת היה על בית המשפט לפסול עצמו לאור אמירותיו בדיון לפיהן היא פועלת בחוסר תום לב וברצונה לגזול מהמשיב את הכול ולהותירו בלא כלום. לדברי המערערת, דברים חמורים אלו לא נרשמו בפרוטוקול הדיון, ובית המשפט דחה את בקשתה לתקנו. המערערת מוסיפה כי אמירותיו הפוגעניות של השופט, היורדות לגוף ההכרעות בתובענות, הטון בו נאמרו והקשרם, המייחס לה גזילה כביכול, מקימים חשש ממשי למשוא פנים עד כי אין עוד טעם להמשיך לנהל את הדיון לפניו. בדברים אלו חרץ בית המשפט, לדעתה, את גורל התביעה, שעה שכל רצונה הוא לקבל את זכויותיה על פי פסק הדין החלוט וחוות דעת המומחה שמונה על-פיו. לדעת המערערת, נימוקי השופט בהחלטתו שלא לפסול עצמו מחזקים את משוא הפנים כלפיה. המערערת מוסיפה כי לפני צאתו מהאולם נעצר השופט ואמר לה ולבא-כוחה כי הייתה מקבלת כסף בתוך שלושה חודשים, אך בא-כוחה עומד להעבירה ב"ויה דולורוזה". לבסוף טוענת המערערת כי גם אם אמירות השופט אינן מעלות חשש למשוא פנים, לא יתאפשר ניהול משפט תקין בשל האווירה העכורה והמתח הקיים, ולכן הוא מבקשת, כאמור, את פסילתו. 5. דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי אמירות בית המשפט, גם אם אינן מוצלחות, אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (למשל, ע"א 7756/12 מרצנקו נ' בוני (18.11.2012)). במקרה דנא, מדובר באמירות שנועדו לברר מהי גדר המחלוקת בין הצדדים מתוך רצון להביא לסיום הסכסוך. ממילא, אין לראות באמירות אלו משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע (למשל, ע"א 6664/12 אילן ביטון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (28.10.2012)). יתכן, אמנם, שמוטב היה לבטא את דברי ההמלצה למערערת בצורה שונה, ולוּ בגלל האופן בו ניתן היה להבינם. ואולם, יש לראות באמירות בית המשפט משום התרשמות שאינה סופית, שמטרתן הייתה לחסוך זמן יקר, הן לבעלי הדין הן לבית המשפט. אשר לאמירה המיוחסת לשופט בסיום הדיון, הרי שבית המשפט התייחס לכך בפירוט בהחלטתו מיום 9.1.2013 בקובעו כי אכן העיר כי היה ביכולתו להביא את ההליכים לסיומם לולא "התעקשות לקחת תיק זה למחוזות לא לו". בית המשפט ציין בהקשר זה שהבהיר לצדדים כי ניתן למנות שמאי מקרקעין מוסמך ולאחר שתינתן חוות דעתו ניתן יהיה לסיים חלק ניכר מהסכסוך המתמשך. לפיכך, גם באמירה זו אין כדי להקים עילה לפסילת השופט. 6. אכן, אפשר שבראייתה של המערערת נוצר הרושם כי אמירותיו של בית המשפט מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים. עם זאת, רושם זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (למשל, ע"א 2446/12 פלוני נ' פלונית (7.5.2012)). 7. אשר על כן, הערעור נדחה. מאחר שלא הוגשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"א באדר התשע"ג (3.3.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13004160_S03.doc שי + דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il