ע"א 3323/22 — פלוני נ. מדינת ישראל - משרד הבריאות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3323/22 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר המערערים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית נגד המשיבים: מדינת ישראל - משרד הבריאות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי), מיום 28.3.2022 בת"א 46063-03-21 תאריך ישיבה: י"א אייר תשפ"ד (19.5.2024) בשם המערערים: עו"ד עמליה כהן פרנק בשם המשיבה 1: עו"ד שרון מן אורין פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי) בת"א 46063-03-21 מיום 28.3.2022, במסגרתו סולקה על הסף תביעת המערערים נגד המשיבה 1 לפיצוי בגין "עוולה חוקתית ללא אשם" בעקבות נזקי הגוף מהם סובלת המערערת 1, כך נטען, בשל קבלת חיסון ילדות. תביעת המערערים סולקה על הסף בהיעדר עילה. למען שלמות תמונה יצוין כי תביעת המערערים הוגשה גם נגד קופת חולים מאוחדת (המשיבה 2 להלן: קופת החולים), וזאת בטענה כי היא התרשלה בטיפול במערערת 1, וחייבת בשל כך בפיצויי נזיקין למערערים. ההחלטה מושא הערעור בדבר סילוק על הסף אינה מתייחסת לחלק זה של תביעת המערערים, אולם הדיון בה לא קודם בשלב זה בערכאה הדיונית בשל הערעור שלפנינו (ראו הודעת ב"כ התובעים לביהמ"ש קמא מיום 30.5.2022). 2. לאחר שעיינו בכתובים שהונחו לפנינו, ושמענו את טענות הצדדים בדיון שנערך, מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; כי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות של פסק הדין; וכי אין בפסק הדין כל טעות בחוק או ביישומו (ראו: תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)). 3. כפי שהטעים בית המשפט המחוזי וכפי שנזדמן לי לציין בעניין אחר – ועם כל ההבנה למצבה של המערערת 1 והוריה – "כבר נקבע בעבר כי אין מקום לחייב את המדינה בתשלום פיצויים מכוח עוולה חוקתית במקרים בהם קיים הסדר חקיקתי או מינהלי המעניק לניזוק סעד סביר ואפקטיבי בגין נזקיו" (רע"א 2015/20 פלוני נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, פס' 13 לפסק דיני (25.10.2020); לשיקולים השונים בעניין זה ראו: שם, בפסקאות 15-10 לפסק דיני; וכן ראו: ע"א 7703/10 ישועה נ' מדינת ישראל - מנהלת סל"ע, פ"ד סז(1) 25, 57-54 (2014)). כך, בענייננו, סוגיית הפיצוי של נפגעי חיסון הוסדרה בחוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989 (להלן: חוק נפגעי חיסון או החוק), אשר מעניק לנפגעים אלו פיצוי מסוים עבור נזקיהם. בהקשר זה, טענו המערערים כי הוועדה הפועלת מכוח החוק אינה פועלת כשורה; כי תקרת הפיצוי הקבועה בחוק אינה הולמת את נזקיהם של נפגעי החיסון הסובלים מ"מקרים קשים"; וכי הסדר "ייחוד העילה" הקבוע בסעיף 7 לחוק אף הוא פוגע בזכויות נפגעי החיסון. אולם, אף בשים לב לטענות אלו, לא שוכנענו כי ההסדר הקבוע בחוק נפגעי חיסון אינו מקנה לכלל נפגעי החיסון "סעד סביר ואפקטיבי". בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שהמערערים לא טענו להתרשלות המשיבה במקרה דנן, צדק בית המשפט המחוזי כשסילק את תביעתם על הסף בהיעדר עילה המאפשרת מתן פיצוי בגין "עוולה חוקתית ללא אשם", כל אימת שקיים הסדר פיצוי סטטוטורי בנדון. 4. ויובהר, טענתם העיקרית של המערערים נגד חוק נפגעי חיסון היא שלשיטתם הפיצוי שהוא מעניק אינו מספק, כאשר מדובר במקרים "קשים", כדוגמת המערערת 1, בהם הנזק שנגרם הוא נרחב, ועולה באופן ניכר על התקרה שנקבעה בחוק. אולם, הסדר חוק נפגעי חיסון הוא הסדר פיצוי סטטוטורי בעל אופי ביטוחי, וממילא אין לצפות כי ההטבה שהוא יקנה תהיה לכיסוי בלתי מוגבל בהיקפו, באופן שימנע פיצוי מלא מקבוצת הזכאים שנזקיה חמורים במיוחד (והשוו סעיף 4 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975). לפיכך, בהעדר ראשית ראיה לכך שסכום התקרה שנקבע בחוק, המתווסף לזכאות מכוח ביטוח הסוציאלי הקיים בישראל, הוא בלתי סביר ביחס לנפגע המצוי (להבדיל מהנפגע שנזקו חריג), אין לומר כי הסדר החוק הוא "בלתי סביר ואפקטיבי". זאת ועוד, חוק נפגעי חיסון אינו חוסם את דרכו של ניזוק אשר עומדת לו עילה נזיקית לתבוע את מלוא הפיצוי המגיע לו, ובלבד שיבחר מלכתחילה במסלול הנזיקי, ויוותר על מסלול הפיצוי שהוסדר בחוק (ראו סעיף 7 לחוק, ואבחנו מסעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). חלופה זו נותרה אפוא פתוחה בפני ניזוק שהנזק שנגרם לו חמור במיוחד, ואכן בדרך זו פסעו גם המערערים, כשהגישו תביעה בגין רשלנות רפואית נגד קופת החולים (ואיננו נוקטים עמדה בשאלה אם עצם הגשת תביעה זו שוללת את זכותו להגיש תביעה מכוח החוק). 5. המערערים מוסיפים ומלינים על פסיקת ההוצאות לחובתם בבית המשפט המחוזי. כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת הוצאות – אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם, אף לא בקירוב (ראו, מיני רבים: רע"א 2930/23 פלד נ' בגדדישבילי, פס' 16 (31.7.2023)). 6. סוף דבר: לנוכח האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולאמץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוח הסמכות הנתונה לנו בתקנה 148(ב) לתקנות. בנסיבות העניין, ובשים לב לנסיבותיהם האישיות של המערערים, אציע כי לא ייעשה צו להוצאות. יעל וילנר שופטת השופט עופר גרוסקופף: אני מסכים. עופר גרוסקופף שופט השופט יחיאל כשר: אני מסכים. יחיאל כשר שופט הוחלט לדחות את הערעור כאמור בפסק דינה של השופטת יעל וילנר. ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ה (26 נובמבר 2024). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט