ע"א 1934/16 — הדר חברה לביטוח נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 1934/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1934/16 ע"א 2757/16 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערערת בע"א 1934/16 והמשיבה בע"א 2757/16: הדר חברה לביטוח נ ג ד המשיבים 7-1 בע"א 1934/16 1. פלוני והמערערים בע"א 2757/16: 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני משיב פורמלי: 8. המוסד לביטוח לאומי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק א -000320/04 שניתן ביום 22.02.2016 על ידי כבוד השופטת ב' בר זיו בשם המערערת בע"א 1934/16 והמשיבה בע"א 2757/16: עו"ד משה עבדי ועו"ד אסנת לויטה בשם המשיבים 7-1 בע"א 1934/16 והמערערים בע"א 2757/16: עו"ד מראם אגבאריה מסאלחה פסק-דין השופט י' עמית: 1. המנוח זכריה אסעד ג'בארין ז"ל (להלן: המנוח), יליד 6.12.1965, נפגע ביום 9.7.2002 בתאונת עבודה שהוכרה לבסוף גם כתאונת דרכים (רע"א 7254/12 תאופיק ג'בארין נ' נחמני ויקטור בניין והשקעות בע"מ (21.8.2014)). המנוח נפטר ביום 17.10.2008, כשש שנים לאחר התאונה ובעקבות התאונה, והותיר אחריו אלמנה וחמישה ילדים קטינים. 2. בית משפט קמא העמיד את הנזקים שנגרמו לעיזבון המנוח ולתלויים כלהלן: בגין הפסדי שכר לעבר ולשנים האבודות – סכום גלובלי של 1,800,000 ₪ (כולל הפסדי פנסיה); בגין עזרת צד ג' – 530,000 ₪ (תוך שבית המשפט לוקח בחשבון את החיסכון בצורכי המחייה של המנוח משך התקופה של כשנתיים בה היה מאושפז); הוצאות נסיעה וניידות – קוזזו מול קיצבת ניידות של כ-129,000 ₪ ששולמה על ידי המל"ל, ובנוסף נפסק הסך של 75,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה של התלויים; הוצאות רפואיות ותרופות – 5,000 ₪; כביסה וטיטולים – 2,000 ₪; מדור – 120,000 ₪ בגין התאמות שבוצעו בדירה; אובדן שירותי בעל ואב – 600,000 ₪; כאב וסבל –62,000 ₪; הוצאות קבורה – 40,000 ₪. סך הכל נפסק לזכות התלויים והעזבון 3,234,000 ₪ (במעוגל), בניכוי דמי פגיעה וקיצבת נכות מעבודה, קיצבה מיוחדת וגימלת שארים ותלויים בסכום כולל של 1,714,000 ₪ (במעוגל). על כך נסבים שני הערעורים המאוחדים שבפנינו. 3. המבטחת, שהיא המערערת בע"א 1934/16, הלינה כמעט על כל אחד מראשי הנזק שנפסקו לזכות התלויים והעזבון. חלק הארי של הערעור נסב על הסכומים שנפסקו בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד; אובדן שירותי אב ובעל ועזרת צד ג'. התלויים והעיזבון, שהם המערערים בע"א 2757/16, הלינו, בין היתר, על כך שבית המשפט לא פסק בגין קיצבת זקנה לעתיד (סכום העומד לשיטתם על 53,000 ₪), ועל מיעוט הסכומים שנפסקו לזכותם בגין עזרת צד ג', ניידות והוצאות רפואיות. כן נטען כי טעה בית משפט קמא משפסק ברכיב הנזק הלא ממוני 25% מהסכום המכסימלי. 4. אומר בקצרה, כי לא מצאתי ממש בערעור התלויים והעיזבון (ע"א 2756/16). המערערים לא הציגו חישוב לגבי הסכום של 53,000 ₪ הנטען על ידם בראש הנזק של אובדן קצבת זקנה, הגם שעל דרך העקרון, הכירה הפסיקה באבדן קצבת זקנה כחלק מהנזק שהינו בר פיצוי בגדר תביעת התלויים (ע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ פס' 13-10 (16.11.2008)). הסכום שנפסק בגין כאב וסבל, לא חושב על פי 608 ימי האשפוז של המנוח בצירוף אחוז הנכות, אלא על פי 25% מהפיצוי המכסימלי. זאת, באשר מותו של המנוח, הגם שחלפו כשש שנים מאז התאונה, נגרם בעקבות התאונה, וחלה אפוא תקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 הקובעת פיצוי זה מקום בו "נגרם מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה" (ע"א 116/81‏ ‎עיזבון המנוח אהרון קנאפו‎ ‎נ' כהן, פ"ד לו(4) 580, 585 (1982)). משכך, נקבע בפסיקה כי גם אם חלף זמן רב מהתאונה ועד לפטירה הרי ש"תקנה 4 חלה בתביעות עיזבון" (רע"א 2032/07 עזבון המנוח מיכאל מולדבסקי ז"ל נ' חזן (25.4.2007). לביקורת על ההסדר הקבוע בתקנות ראו דן מור "פיצוי נפגעי תאונות דרכים בגין נזקי גוף לא ממוניים" עיוני משפט ו 397, 410-409 (תשל"ח-תשל"ט)). 5. מנגד, מצאתי ממש בערעור המבטחת (ע"א 1934/16) בנוגע לשני ראשי הנזק של הפסד השתכרות ואובדן שירותי אב ובעל. כפי שעולה מדוח רציפות בעבודה של המנוח במוסד לביטוח לאומי, כפי שנזכר בפסק דינו של בית משפט קמא, המנוח עבד רק מספר חודשים בשנה משך שנים רבות לפני התאונה. החל משנת 1999 ועד לסוף חודש יוני 2002, משך שלוש שנים וחצי, המנוח לא עבד וקיבל הבטחת הכנסה. המנוח החל לעבוד אך יומיים-שלושה לפני התאונה, ועל פי תלוש השכר שהונפק לו השתכר 180 ₪ ליום עבודה. מחוות הדעת האקטוארית שהוגשה על פי שיטת הידות, ולגביה אין חולק, עולה שבית משפט קמא חישב את שכרו של המנוח על פי 6,000 ₪ לעבר וסכום של למעלה מ-9,000 ₪ לעתיד. בהתחשב בעברו התעסוקתי הדל של המנוח ושכרו עובר לתאונה, נראה כי יש להפחית מהסכום הכולל שנפסק בראש נזק זה. גם הסכום של 600,000 ₪ שנפסק לזכות התלויים בגין אבדן שרותי אב ובעל חורג במידה רבה מהמקובל, ולא ראיתי סיבה לכך (השוו ע"א 9788/07 עזבון המנוח מרמש ז"ל נ' ד"ר שלזינגר, פ"ד סד(1) 54, 84 (2010); ע"א 4574/11 עיזבון ויורשי המנוח אג'וד נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ פס' 7 (19.5.2013)). 6. אשר על כן, אמליץ לחבריי להפחית מהסכום הכולל שנפסק, ואף זאת על הצד המתון, הסך של 500,000 ₪ כולל (כך שמתוך הסכום של 800,000 ₪ שעוכב יש להעביר הסך של 300,000 ₪ למשיבים בע"א 1934/16). לא מצאתי להתערב ביתר ראשי הנזק להם נטען בשני הערעורים. בכפוף לאמור לעיל, יתר הוראות פסק הדין ישארו על כנן. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בחשון התשע"ז (‏10.11.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16019340_E07.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il