פסק הדין המלא
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6372/20
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
5. פלוני
6. פלוני
7. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד דני אליגון; עו"ד ליאור דוקרקר
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1. עתירה לביטול פסק דין שניתן בבית משפט זה ביום 6.12.2018 ב-בע"מ 2943/18 פלונית נ' פלוני (השופטים נ' הנדל, מ' מזוז ו-א' שטיין), והחלטות שהתקבלו בהמשך לפסק דין זה שעניינן חיוב בהוצאות שנפסקו בהליכים קודמים (להלן: פסק הדין ו-ההחלטות, בהתאמה).
2. במוקד ההליכים סכסוך ירושה בין המשיבה 2, מי שהייתה בת הזוג של מר יעקב כהן ז"ל החל משנת 1992 ועד לפטירתו בשנת 2010 (להלן: בת הזוג ו-המנוח), ובין ארבעת ילדיו של המנוח (שהוגדרו כיורשיו החוקיים) ואמו (העותרת) (להלן: היורשים ו-האם) – כאשר עיקר המחלוקת נסבה על חלקו של המנוח בדירה שבה התגורר עם בת הזוג. בתמצית ייאמר כי בת הזוג והיורשים הגישו תביעות הדדיות לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בעניין הדירה ורכוש נוסף, כאשר תביעת בת הזוג הוגשה גם כלפי האם בטענה כי המנוח "הגניב" כספים משותפים לחשבונות בנק שבבעלותה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את מרבית טענות בת הזוג בפסק דין מנומק מיום 20.5.2017, וקבע כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות לעיזבון המנוח. בהתאם, ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה על ידי מכירתה לכל המרבה במחיר, ונקבע כי התמורה תחולק בין בת הזוג ליורשים, בכפוף להתחשבנות שפורטה. טענות בת הזוג כלפי האם נדחו כולן, ובהתאם לתוצאה נפסקו הוצאות לטובת היורשים והאם (תמ"ש 49918-09-11 ו-תמ"ש 22517-11-11, כבוד השופטת ג' לוין). ערעור שהגישה בת הזוג על פסק דין זה נדחה ביום 31.1.2018 על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, והיא חויבה פעם נוספת בתשלום הוצאות לטובת היורשים והאם (עמ"ש 18691-07-17, כבוד השופטים ש' דברת, א' ואגו ו-ג' גדעון); ויצוין כי היורשים חזרו בהם מערעור שהגישו בהמלצת בית המשפט (עמ"ש 12132-07-17).
בת הזוג מיאנה להשלים עם הכרעות אלה, והגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה התקבלה, נדונה כערעור והערעור התקבל בפסק הדין כהגדרתו לעיל, כך שנקבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל וממילא מבוטל גם פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. לאחר שניתן פסק הדין, הגישה בת הזוג בקשה להבהרה בהתייחס להוצאות שהושתו עליה בהליכים הקודמים – ובהחלטה מיום 4.8.2020 הובהר כי משנקבע שפסקי הדין בטלים זהו אף דינם של החיובים בהוצאות שנקבעו בגדרם, וככל שההוצאות שולמו זה מכבר יש להשיבן כדין. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו שהוגשה מטעם אמו של המנוח, היא העותרת דכאן, נדחתה בהחלטה מיום 24.8.2020. מכאן העתירה שלפנינו.
3. במסגרת העתירה, העותרת טוענת כי לא היה מקום לבטל את ההוצאות שנפסקו לזכותה בפסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי; ולדבריה, מאחר שלא נתבקש כל סעד ביחס אליה בגדר בקשת רשות הערעור, ובהינתן שהיא כלל לא נטלה חלק בהליך זה – לא ניתן היה לשנות מקביעות חלוטות, כלשונה, הנוגעות אליה. לשיטת העותרת, ביטול החיוב בהוצאות נעשה בחוסר סמכות, בלא שהוגש ערעור בנדון ומבלי שניתנה לה זכות טיעון בנושא – ומכאן לטענתה ההצדקה להתערב בפסק הדין ובהחלטות.
בד בבד עם העתירה, נתבקש צו ביניים שיורה לבת הזוג להימנע מנקיטה בכל אמצעי לגביית ההוצאות ששולמו עד כה לידי העותרת. ויצוין בנקודה זו, כי לדברי העותרת בת הזוג טרם שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית המשפט לענייני משפחה (15,000 ש"ח), ורק ההוצאות שנקבעו בבית המשפט המחוזי הועברו לידיה (12,000 ש"ח) – וזאת מתוך כספי הפיקדון שהופקדו במועד הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי.
4. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו לכלל דעה שדינה להידחות על הסף, אף בלא להידרש לתגובה מאת המשיבים. כידוע, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידי הערכאות המוסמכות, לא כל שכן על הכרעות שהתקבלו בבית משפט זה (בג"ץ 4352/20 יום טוב כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 2 והאסמכתאות שם (28.6.2020)). והדברים אמורים במיוחד, בהינתן שהעתירה אינה אלא בקשה נוספת ל"עיון חוזר" בהחלטות כהגדרתן לעיל, ולכך אין הצדקה (ראו והשוו: בג"ץ 4894/20 אדם טבע ודין נ' דוד מינץ בית המשפט העליון, פסקה 2 (19.7.2020)).
למעלה מן הצורך ייאמר כי חיוב בהוצאות הוא נושא הנתון לשיקול הדעת הרחב של בית המשפט, ולכן הטענה כי ההחלטות ניתנו בחוסר סמכות אין לה על מה להישען – ודומה כי אין זאת אלא שמדובר בנגזרת של פסק הדין שהורה על ביטול הכרעות קודמות בנדון. על כל פנים, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בהחלטות בענייני הוצאות, וודאי לא בגדר עתירה לבג"ץ (ראו והשוו: בג"ץ 5183/11 איל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 11 (20.12.2011)) – ואף מטעם זה דין העתירה להידחות.
5. התוצאה היא שהעתירה נדחית, וכך גם הבקשה למתן צו ביניים שצורפה לה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג בתשרי התשפ"א (1.10.2020).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
20063720_G01.docx שו
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il