פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6100/98
בג"ץ 1485/99
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
העותרת בבג"ץ 6100/98: מגן - למען קידום זכויות הפרט בהליך הפלילי
העותר בבג"ץ 1485/99: עו"ד בני שטיינברג
נגד
המשיבים בבג"ץ 6100/98
ובבג"ץ 1485/99: 1. השר לבטחון פנים
2. משטרת ישראל
3. היועץ המשפטי לממשלה
המשיב בבג"ץ 1485/99: שר המשפטים
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התש"ס (22.11.99)
בשם העותרת בבג"ץ 6100/98: עו"ד שלום מטלון; עו"ד יונתן גינת
בשם העותר בבג"ץ 1485/99: בעצמו
בשם המשיבים מס' 1-3 בבג"ץ
6100/98 ובבג"ץ 1485/99: עו"ד תמר בורנשטיין; עו"ד תמר פרוש
פסק-דין
העותרת (בבג"ץ 6100/98) מלינה על סעיף 28(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-. לטענתה הוראה זו אינה חוקתית, ויש להכריז על בטלותה, תוך שיש לקבוע כי חובתו של קצין משטרה, המחליט בדבר מעצרו של חשוד, הוא להודיע לו על זכותו להיוועץ בעורך דין כבר בשלב ההחלטה על המעצר. העותר (בבג"ץ 1485/99) מבקש כי נצהיר על חובתו של כל שוטר, העוצר, מעכב או מתחקר אדם החשוד בעבירה, להודיע לו כבר מרגע המגע הראשון עימו על זכותו לשמור על שתיקה ועל זכותו להיות מיוצג על ידי עורך דין ולהוועץ בו.
שתי העתירות מעוררות בעיות חשובות, שמן הראוי לדון בהן. עם זאת, המסגרת המתאימה לדיון הוא ההליך הפלילי עצמו אשר במסגרתו הבעיות הללו מתעוררות, ובמסגרתו הן נפתרות. אין זה ראוי כי נדון בעתירות אלה בעתירות מופשטות. העותרת והעותר אינם מצויים בחקירה. אין בפנינו מקרה קונקרטי. אנו מתבקשים לקיים ביקורת מופשטת. אמת, במצבים מסויימים גם ביקורת מופשטת אפשרית היא. המקרים שלפנינו אינם נופלים למסגרת זו. כאן מצויה סביבה, שהיא טבעית למצבים המתעוררים שבמסגרתה יש לעורר, וניתן לעורר את הבעיות שהתעוררו בפנינו.
מטעם זה - ובלא להכנס לגוף הענין - העתירה נדחית.
ניתן היום, י"ג בכסלו התש"ס (22.11.99), בפני באי כוח הצדדים
ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98061000.A06/דז/