פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5515/19
בג"ץ 5518/19
בג"ץ 5520/19
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט א' שטיין
העותר בבג"ץ 5515/19:
אברהים יחיא
העותר בבג"ץ 5518/19:
מוחמד רדואן יחיא
העותר בבג"ץ 5520/19:
רדואן רדא יחיא
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד האזור באיו"ש
2. ראש המנהל האזרחי
3. מתאם פעולות הממשלה בשטחים
4. משטרת ישראל
עתירות למתן צו תנאי
בשם העותרים בבג"ץ 5515/19; בג"ץ 5518/19 ובג"ץ 5520/19:
עו"ד שנאן וליד
בשם המשיבים:
עו"ד שי כהן; עו"ד רותם סלמה
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. שלוש העתירות שבכותרת עוסקות באי חידוש מעמד ה-BMC (Business Man Card) של העותרים – אב (העותר בבג"ץ 5520/19) ושני בניו. כל אחד מן העותרים מבקש להורות למשיבים "לחדש לו כרטיס BMC שישמש אותו לכניסה ויציאה מישראל לצורכי עבודתו כאיש עסקים ידוע בתחום עסקיו, כולל אישור כניסת רכב", ולהסיר את המניעה המשטרתית שגרמה, כביכול, להקפאת ההיתר.
2. עם הגשת העתירות, הוריתי לעותרים להתייחס לסוגיית קיומו של סעד חלופי – ואלה טענו בתגובה כי החלטת המשיבים אינה מצטמצמת לסוגיית הכניסה לישראל, ומכאן שהדיון בה אינו בא בגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. על כן, הוריתי למשיבים להגיב לעתירות, ולהידרש גם לסוגיה מקדמית זו.
מתגובות המשיבים עולה כי מעמד ה-BMC – המוסדר בנוהל ייעודי מטעם מתאם פעולות הממשלה בשטחים – אכן מכיל מספר רבדים: הוא מעניק לאנשי עסקים "בכירים" היתר כניסה לישראל, לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה) – ולצד זאת, מקנה להם "הקלות ניכרות" בתנועה "לישראל ובין האזורים", בהתאם לסמכות המפקד הצבאי. אף על פי כן, המשיבים מסיקים מפסק הדין הקצר בבג"ץ 873/13 קנואתי נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (19.6.2017) כי יש לברר את טענות העותרים בבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, שכן "פועלו המרכזי" של מעמד ה-BMC הוא "בהקלת הכניסה" לישראל. לטעמם, סעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, ופריט 3(ו) לתוספת הרביעית לו – אשר התווספו לחוק בשנת 2018 – "מחזקים" מסקנה זו. המשיבים סבורים, אפוא, כי יש לדחות את העתירות על הסף בשל קיום סעד חלופי, ומבקשים לשמור על יתר טענותיהם – למעט טענת סף של שיהוי, שהם מתחייבים שלא להעלות אם העותרים יפנו לערכאה המתאימה בתוך 30 יום.
3. עיון ב"נוהל מתן מעמד BMC לאנשי עסקים פלס'", שצורף כנספח 1 לתגובות המשיבים, מלמד כי הוא נועד להקל על תנועת אנשי עסקים מהאזור ומרצועת עזה לישראל (סעיף 1). מן הבחינה המעשית, הדבר מתבטא במתן היתר כניסה לישראל, לצד ההקלות הבאות: (א) "אופציה לקבל היתר יציאה לחו"ל דרך נתב"ג ללא צורך בביצוע אבחון פרטני"; (ב) "מעבר לישראל דרך מעברים המיועדים למעבר ישראלים באופן רכוב" (באמצעות רכב הנושא לוחית זיהוי ישראלית ונהג שברשותו תעודת זהות ישראלית; סעיף 4 לנוהל).
בנסיבות אלה, דין העתירות להידחות על הסף נוכח קיום סעד חלופי. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, יחד עם פרט 12(3) לתוספת הראשונה לו, מסמיכים ערכאה זו לדון בעתירה נגד החלטה של רשות לפי "חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003". הואיל ורכיב היתר הכניסה שבמעמד ה-BMC נשען, כאמור, על חוק הוראת השעה, התוצאה היא כי ניתן לעתור בעניינו לבית המשפט לעניינים מינהליים – ולמעשה, אף העותרים אינם חולקים על כך. ההקלות הנוספות שמקנה המעמד – קרי, אופן הכניסה לישראל, והאפשרות לצאת ממנה דרך נתב"ג – טפלות לרכיב העיקרי של היתר הכניסה ונבלעות בו, כך שגם הדיון בהן בא בגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו והשוו, בנוגע ליחס בין עיקר לטפל, בג"ץ 8856/18 פלונית נ' שר הביטחון (20.1.2019)).
4. הנה כי כן, אף שהעתירות מעלות תשתית עובדתית שונה, בכולן עומד לעותרים סעד חלופי זהה. לפיכך, החלטתי לאחד את ההכרעה בהן – ולדחות אותן במשותף על הסף. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ח' בתשרי התש"ף (7.10.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
19055150_Z05.docx מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il