בג"ץ 4895/11 — פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב

פסק-דין בתיק בג"ץ 4895/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4895/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עוה"ד מ. י אוסדיטשר פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי משיב 1 (להלן: בית הדין הרבני האזורי בתל אביב); משיב 2 (להלן: בית הדין הרבני הגדול) ובעלה של העותרת (להלן: משיב 3), לבוא וליתן טעם מדוע לא תינתן החלטה לאלתר בטענת פסלות שהעלתה העותרת נגד הרכב הדיינים. בית הדין הרבני האזורי קבע מועד לניהול הוכחות בעניין הבקשה לפסלות שופט, מבלי ליתן החלטה בבקשה. נטען כי בכך פעל בית הדין הרבני האזורי בניגוד לתקנה 19א(ה) לחוק הדיינים, תשט"ו -1955 (להלן: חוק הדיינים) המורה כי משנטענה טענת פסלות נגד דיין, יחליט אותו דיין לאלתר ולפני שייתן כל החלטה אחרת. 2. על פי העובדות שהציגה העותרת, משיב 3 נהג לעשות באחותה הקטינה מעשים מגונים במשך תקופה ארוכה. במסגרת הליכי הגירושים המתקיימים בבית הדין הרבני האזורי, החל "מסע לחצים", כלשונה, עליה ועל בני משפחתה בידי אב"ד של הרכב הדיינים הדן בתיק, לבטל את התלונה שהוגשה למשטרת ישראל בנדון. לטענתה, מאותו יום בו לא הסכימה אחותה לסגור את התלונה במשטרה, החל אב"ד לפעול במשוא פנים כלפיה ולנהל את הדיון תוך סיוע למשיב 3 ו"הענשתה" במקביל. העותרת פורשת שורה של פגמים שלדעתה נפלו בניהול הדיון תחת ניצוחו של הדיין. לגישתה, האב"ד פעל בניגוד לכללי האתיקה לדיינים, התשס"ח -2008. כך למשל, החובה שלא לגלות משוא פנים ולנהוג בבעלי הדין בשיוויון (ראו סעיפים 6, 12 (א) (ב) ו-15 (א)(ב)(1) לתקנות). היא מדגישה כי "ישנו קשר אישי מוכח בין האב"ד של ההרכב בעבר ובהווה" לרב שהוא דודו של משיב 3. על כן, פנתה לבית הדין האזורי בבקשה לפסילת ההרכב. בהחלטתו מיום 9.5.2011, קבע בית הדין הרבני האזורי מועד לדיון בבקשה, תוך שהוא מורה לעותרת להביא את ראיותיה לעובדות שטענה במסגרת בקשת הפסלות על מנת לתמוך בבקשתה. המשיבה התנגדה להחלטה זו ועתרה למתן החלטה מיידית ללא ניהול דיון. ביום 11.5.2011, דחה בית הדין האזורי את בקשתה בנימוק שהואיל וזו הגישה מסמכים הקשורים לפסילת הרכב ואמיתות הדברים צריכה להתברר, יש לנהל דיון בסוגיה. בית הדין הרבני הדגיש כי לא ייתן כל החלטה בתיק לגופו של עניין עד שתינתן החלטה בעניין הפסילה. עוד הבהיר, כי לא קיים כל קשר בין ויתור על תביעותיה של אחות העותרת לבין הסכם הגירושין שנערך בבית הדין אשר העניק בשעתו תוקף להסכמת הצדדים, במסגרתו הסכים משיב 3 ליתן גט לעותרת. בית הדין חזר על בקשתו מהעותרת להביא את ראיותיה על מנת לתמוך בבקשתה לפסילת ההרכב. על החלטה זו הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול ביום 17.5.2011. ביום 30.6.2011 הוגשה העתירה דנא. ביום 4.8.2011, הגיש משיב 3 את תגובתו לעתירה, במסגרתה ביקש לדחותה. לטענתו, העותרת הזדרזה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בטרם ניתנה החלטתו בעניין הפסלות על ידי ההרכב שנתבקשה פסילתו. באופן דומה נקטה כך גם בהליך דנא. על כן, עסקינן בעתירה מוקדמת שהוגשה טרם זמנה. 3. בעתירה שלפנינו טוענת העותרת כי בית הדין הרבני האזורי דחה ללא כל נימוקים את בקשת הפסלות שהגישה, תוך קביעת מועד הוכחות. זאת, בניגוד להוראת סעיפים 19א (ה), (ז) ו-(ח) לחוק הדיינים. בית הדין הרבני הגדול "בחר שלא להחליט" ואף לא הורה על עיכוב ההליכים המתנהלים בתיק בפני בית הדין האזורי עד שייתן את החלטתו בערעור שהוגש על דחיית בקשת הפסלות. 4. לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה לה ובהחלטותיו של בית-הדין הרבני האזורי, הגענו למסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף. בית הדין האזורי הורה בנסיבות המקרה ולנוכח הטענות שהועלו בבקשת הפסילה לקיים בירור עובדתי בסוגיה. טרם נערך בירור שכזה. העותרת השיגה כאמור נגד החלטה זו על ידי הגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול. לגישתה, היה על בית הדין האזורי להחליט בבקשה מבלי לקיים בירור עובדתי אלא לאלתר. יצוין, כי בית הדין הרבני האזורי לא נתן כל החלטה לגופו של התיק המתנהל בפניו לאחר הגשת בקשת הפסלות מצד העותרת ולא המשיך בהליכים הדיוניים. די בתיאור הדיוני האמור כדי ללמד שאין מקום לקבל את העתירה. זאת, מכוח הכלל של אי מיצוי ההליכים בבית הדין הרבני על שתי ערכאותיו. כפי שנפסק, "אין פניה לבית משפט זה יכולה לבוא במקום מיצוי הליכים במערכת האחרת - בית הדין הרבני" (בג"ץ 3216/11 פלוני נ' בד"ר בתל אביב (8.5.2011); בג"ץ 3098/10 פלונית נ' נשיא בד"ר הגדול לערעורים, הרב הראשי לישראל שלמה עמאר (3.5.2010); בג"ץ 9642/07 פלוני נ' פלונית (13.2.2008); בג"ץ 4401/01 חג'בי נ' חג'בי (14.5.2002)). הידרשות בית משפט זה למבוקש בעתירה "תהווה 'דילוג' על מיצוי ההליכים בבתי הדין" (ראו בג"ץ 4316/11 פלוני נ' בד"ר האזורי חיפה (9.6.2011); בג"ץ 5572/07 פלוני נ' בד"ר האזורי מחוז ת"א (27.6.2007); בג"ץ 8080/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי-ירושלים (5.10.2006)). לא הובא כל טעם שיצדיק סטייה מכלל זה (ראו בג"ץ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין האזורי נתניה, פ"ד נו (5) 345, 353-351). לא נביע עמדה באשר להליך שתלוי ועומד בפני בית הדין הרבני הגדול, אך נרשה לעצמנו להוסיף, כי חזקה על בית הדין הרבני הגדול שיבחן האם ראוי לתת עדיפות לתיק הנדון, כפי שמקובל בתיקים שעניינם פסילת המותב. נדמה כי הגיעה העת לסיים את הדיון בבקשת הפסילה שלכאורה נמשך תקופה ארוכה מידי. בכל מקרה, אין לסטות מן הכלל שבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני, בין אם מקובלות הן עליו ובין אם לאו (ראו בג"ץ 1873/07 פלוני נ' בד"ר הגדול (22.3.2007); בג"צ 6124/07 פלוני נ' בד"ר הגדול (לא פורסם, 22.11.2007)). 5. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז בחשוון תשע"ב (14.11.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11048950_Z07.doc מט מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il