פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4739/21
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט י' אלרון
העותר:
ליאל בן גולן קרוואני
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. משטרת ישראל - שלוחת תביעות רחובות מרכז
3. בית משפט השלום ברחובות
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד ניר יסלוביץ
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר מספר רב של צווים על תנאי שרובם ככולם עוסקים בהחלטת בית ממשפט השלום ברחובות בת"פ 12856-05-19 מיום 24.5.2021, בה נדחתה בקשת העותר לביטול כתב האישום נגדו מחמת קיומו של סייג לאחריותו הפלילית.
ביום 6.5.2019 הוגש נגד העותר כתב אישום בבית משפט השלום ברחובות המייחס לו עבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי עובדות כתב האישום, ביום 3.8.2017 בסמוך לשעה 16:00 באי היווני זקינטוס, פגע העותר, אשר רכב באותה שעה על אופנוע, במתלונן שנהג על טרקטורון. כתוצאה מהתאונה החליק האופנוע והעותר נפל ארצה. או אז, ירד המתלונן מהטרקטורון והתקדם לכיוון העותר. העותר אף הוא קם והחל להתקדם לעבר המתלונן והחל להכות אותו באגרופים לעיניו. המתלונן נפל ארצה והעותר המשיך לתקוף את המתלונן ולבעוט בגופו עד אשר הגיעו אחרים לזירת האירוע והרחיקו את העותר מהמתלונן. כתוצאה מהאירוע הקיא המתלונן מספר פעמים ונגרם לו שבר בארובת העין.
בא-כוח העותר הגיש מספר בקשות לבית משפט השלום, ביניהן בקשה מיום 29.6.2020 לביטול כתב האישום בשל כך שהוא הועמד לדין על עבירות חוץ בהיעדר חוות דעת לעניין הדין הזר. בית משפט השלום קבע ביום 9.8.2020 כי בכתב אישום שיסודו בעבירת חוץ נדרשת חוות דעת להוכחת הדין הזר, אך אִפשר לתביעה לתקן את מחדלה, להכין חוות דעת לעניין הדין הזר ולהעבירה לעותר. ביום 11.2.2021 הגיש העותר בקשה שניה לביטול כתב האישום, בטענה כי גם לאחר שניתנה לתביעה הזדמנות לתקן את הפגם בכתב האישום, היא לא עשתה כן ובשלב זה מוצדק לבטל את כתב האישום; כי הגשת כתב האישום נגדו היא בבחינת אכיפה סלקטיבית, שכן מדיניות התביעה היא לא להגיש כתבי אישום בעבירות חוץ שעניינן אלימות; כי כתב האישום הוגש בניגוד למדיניות התביעה שלא להגיש כתבי אישום ללא חוות דעת לעניין הדין הזר; כי לבית המשפט אין סמכות לשפוט אותו, נוכח קיומו של סייג לאחריות פלילית הקבוע בסעיף 308 לחוק היווני, אם המעשה נעשה מתוך "תרעומת מוצדקת מיד לאחר מעשה קודם שבוצע על ידי הקורבן".
ביום 24.5.2021 דחה בית משפט השלום את הבקשה לביטול כתב האישום. ביחס לכלל טענות העותר, מלבד טענתו לחוסר סמכות בשל קיומו של סייג לאחריות פלילית, נקבע כי אלה נדונו במסגרת החלטת בית המשפט מיום 9.8.2020 בבקשת הביטול הראשונה, ודי בכך על מנת לדחותן. באשר לטענת חוסר הסמכות נוכח קיומו של סייג לאחריות הפלילית, נקבע כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלה זו, אך היא צריכה להתברר במסגרת ניהול ההוכחות ולא בשלבים המקדמיים של ההליך. בקשר ליתר טענות ההגנה הנוגעות לחוות הדעת לצורך הוכחת הדין הזר, הן טענות הנוגעות למשקלה וקבילותה ואף הן צריכות להתברר בשלב ההוכחות ולא כטענה מקדמית. בית המשפט גם התייחס לחלוף הזמן ממועד ההחלטה בבקשת הביטול הראשונה ומצא כי אין בה ממש, שכן התמשכות ההליכים מקורה בבקשות שהוגשו על ידי העותר.
כעת שב העותר וטוען לפנינו טענות דומות לאלה שנטענו על ידו בבית משפט השלום ונגד התנהלות רשויות התביעה בתיק. לטענתו, נפל פגם בהחלטת משיב 1 בכל הנוגע לאי גיבוש חוות דעת מומחה לעניין הדין הזר, המצדיק את התערבות בית משפט זה. מה גם שבית המשפט אפשר למשיב 1 לתקן את הפגם באמצעות הגשת חוות דעת לעניין הדין הזר בצירוף תרגום מאומת, אולם הוא לא מצא לנכון לתקן את הפגם שנפל בהתנהלותו במשך זמן רב וממושך תוך פגיעה בזכות העותר למשפט הוגן.
דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובה. הלכה למעשה עתירה זו אינה אלא ערעור על החלטת בית משפט השלום בבקשתו לביטול כתב האישום. ברם, החלטה לדחות בקשה לביטול כתב אישום מחמת פגם שנפל בהתנהלות התביעה היא החלטת ביניים בהליך פלילי. עליה לא ניתן להשיג בדרך של ערר או של ערעור, למעט במקרים חריגים שנקבעו במפורש בחוק. הדרך להשיג על החלטות אלה היא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי (בג"ץ 8628/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (13.12.2020); בג"ץ 683/20 פלונית נ' פרקליטות המדינה, פסקה 10 (12.3.2020)). ודאי לא לפני בית משפט זה.
יתר על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינה יכולה לשמש כ"מסלול עוקף" לתקיפת החלטת ביניים בהליך פלילי והיא תידחה על הסף. זאת למעט במקרים חריגים ונדירים בהם ניתנה החלטה בחוסר סמכות או בשרירות קיצונית וכן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או כאשר דחיית העתירה תגרום נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת ערעור על פסק הדין (ראו: בג"ץ 7210/20 טאייב נ' בית משפט השלום קריות, פסקה 6 (28.10.2020); בג"ץ 8365/17 חלבי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסקה 6 (31.10.2017)). המקרה דנא אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. מה גם שלא ניתנה החלטה לגופן של טענות העותר וכל שנקבע הוא כי טענותיו יידונו בשלב ההוכחות במשפטו.
העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ח בתמוז התשפ"א (8.7.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
21047390_N02.docx רכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il