פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4589/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותר:
ישעיהו גולדין
נ ג ד
המשיבים:
1. בית המשפט העליון
2. בית המשפט המחוזי בתל אביב
3. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב
4. יפה לאור
5. פנינה שלו
6. ענת בכר
7. שולמית רנן
8. עזבון המנוח ישראל ליפמן ז"ל- באמצעות מנהל עזבון ר
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד אליעד שרגא; עו"ד אדווה בן יוסף;
עו"ד נועה פסקל
פסק-דין
השופטת י' וילנר:
1. בעתירה זו, מבקש העותר לבטל את החלטת בית משפט זה ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתנו בעניינו.
רקע
2. בבית המשפט לענייני משפחה התקבלה תביעתו של העותר בה ביקש כי יוצהר שהסכמי העסקה בינו לבין המנוח ישראל ליפמן ז"ל (להלן: המנוח) תקפים, וכי מכוחם הוא זכאי לשכר שהוסכם עליו. לצד זאת, נקבע כי לצורך חישוב הריבית לה זכאי העותר (שלטענתו היא ריבית גבוהה יותר מהריבית הבנקאית הרגילה), הוא רשאי לפנות להליך נפרד. בערעורים שהגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, נקבע כי העותר לא הציג כל ראיה בדבר שיעור הריבית שלטענתו הוסכמה בינו לבין המנוח, ומשכך יש לדחות את הטענה בנדון ולפסוק לטובתו ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.
3. העותר הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובה טען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את טענותיו בעניין חישוב הריבית לה הוא זכאי. עוד נטען כי יורשי המנוח, הם המשיבים 7-4 (להלן: המשיבים), כלל לא חלקו על טענותיו של העותר בדבר הריבית, ומשכך בית המשפט המחוזי לא היה רשאי להידרש לסוגיה זו.
בית משפט זה (השופט נ' הנדל) דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בקבעו כי הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי קבלת הבקשה אף לא לנדרשת על מנת למנוע עיוות דין. עוד צוין כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (ראו: בע"ם 9172/18 פלוני נ' פלוני (16.4.2019)).
העתירה דנן
4. לטענת העותר, המקרה הנדון הוא נדיר ומיוחד במינו, אשר מצדיק את הפעלת סמכותו של בית משפט זה להעניק לעותר סעדים מן הצדק לשם מניעת עיוות דין קיצוני אשר נגרם לו, לטענתו, בשל פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי ובשל החלטת בית משפט זה. נטען כי החלטות אלה הובילו לפגיעה בזכויות החוקתיות של העותר, ובהן זכות הגישה לערכאות, זכות הטיעון וזכות הקניין, וכן נפגע עקרון חופש החוזים.
5. העותר מוסיף כי הוא מודע להלכה לפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות למעט במקרים נדירים ויוצאי דופן. ואולם, לשיטת העותר זהו בדיוק המקרה המצדיק התערבות כאמור, שכן ההחלטות בעניינו הובילו ל"עיוות דין הזועק לשמיים", והתקבלו בחוסר סמכות ובשרירות. כן נטען כי לעותר אין סעד חלופי מלבד פניה לקבלת סעד מבית משפט זה.
דיון והכרעה
6. לאחר העיון בעתירה ונספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף.
כפי שציין העותר בעתירתו, ההלכות לפיהן בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות השיפוטיות השונות, ובכלל זה – על החלטותיו שלו כערכאת ערעור, ידועות ומבוססות היטב (ראו לדוגמא: בג"ץ 6507/18 ביטון נ' בנק ירושלים בע"מ (16.9.2018)). לא מצאתי כי המקרה הנדון נופל לגדרם של המקרים החריגים ביותר לכלל זה, שהם מקרים בהן החלטות שיפוטיות ניתנו בחוסר סמכות או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא "מינהלי טהור" (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683 (1987); בג"ץ 4052/18 גיפשטיין נ' בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, (6.8.2018)).
7. העותר טוען אמנם כי קביעתו של בית המשפט המחוזי ניתנה בחוסר סמכות, מאחר שהמשיבים לא התנגדו בכתבי הטענות מצדם לטענת העותר בדבר הריבית המוסכמת בינו לבין המנוח. ואולם, עיון בסעיף 28 לכתב ההגנה שהוגש על-ידי המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה (נספח ע/5 לעתירה) מלמד כי המשיבים הכחישו מכל וכל, כלשונם, את טענת העותר המפורטת בסעיף 56 לכתב התביעה (נספח ע/4 לעתירה) לפיה הוא זכאי, בין היתר, גם לריבית הגבוהה המוסכמת לטענתו. כמו כן, כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיבים ערערו על החישוב של הסכומים המגיעים למשיב בבית המשפט לענייני משפחה (ראו: פסקה 7 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי).
מכל מקום, איני סבורה כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו, לכל היותר, הוא טעה באופן הפעלת שיקול דעתו בדבר הביקורת הערעורית (ואיני מביעה דעה בעניין זה). מעבר לכך, כידוע, תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה, או לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או ליתן החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב הענין; בית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור מתייחס רק לחלק מן ההחלטה, ורשאי להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד" (ההדגשה הוספה, י.ו.). נראה כי הדברים ברורים, ומהם עולה כי בית המשפט המחוזי מוסמך היה לקבוע כהבנתו אף לעניין סוגיית הריבית (וראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 89 (2012)).
8. לנוכח האמור, לא מצאתי לקבל את טענת העותר לפיה המקרה הנדון בא בגדר המקרים החריגים ביותר בהם בית משפט זה יתערב בהחלטות ערכאות שיפוטיות ולרבות בהחלטות בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור, ודין העתירה להידחות.
לפנים משורת הדין, ואך משום שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' בתמוז התשע"ט (9.7.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
19045890_R01.docx יכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il