בג"ץ 2689/13 — דר' יוסף צרניק נ. שרת המשפטים , ציפי לבני

פסק-דין בתיק בג"ץ 2689/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2689/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: ד"ר יוסף צרניק נ ג ד המשיבים: 1. שרת המשפטים 2. מנהל בתי המשפט עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נבטל חלקים מתקנה 5 לתקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה), התשס"ה-2004 (להלן: תקנות בתי המשפט (מזכירות) או התקנות) הקובעת כי כל הוראה מתקנות בתי המשפט (מזכירות) "יש לקיים במערכת ממוכנת של בתי המשפט ובאמצעים אלקטרוניים, בשינויים המחויבים, אם הורה כך מנהל בתי המשפט". 1. על-פי הנטען בעתירה, בדיקה שביצע העותר העלתה כי המערכות הממוכנות בבתי המשפט השונים אינן מהימנות ומאפשרות סילוף של כתבי בי-דין. עוד טוען העותר כי בבתי המשפט בישראל מתקיימות "מזכירויות למראית עין" ומתנהלים בהם "הליכים למראית עין" ולתמיכה בכך מפנה העותר למסמך פרי עטו המאגד את תוצאות הבדיקה שערך ואת מסקנותיה (נספח א' לעתירה). העותר מוסיף ומצביע על שורה של כשלים הקיימים לדבריו במערכות הממוכנות המופעלות בבתי המשפט בישראל ובכלל זה "התקנה בלתי תקינה של חתימות אלקטרוניות בלתי נראות", "ניהול ספרים כפולים ומשולשים בבתי המשפט, שונים במהותם" ו-"חתירה תחת מעמדם של המזכירים הראשיים". בהקשר זה מפנה העותר, בעתירה עצמה ובבקשות נוספות שהגיש, להחלטות שניתנו בהליכים שונים (שלחלקם הוא אינו צד) המבססות לשיטתו את הנטען בעתירה ומעידות על אותם כשלים. העותר מוסיף וטוען כי תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (מזכירות) פוגעת בזכויותיהם של תושבי מדינת ישראל ומערערת את שלטון החוק, שכן לטענתו היא עומדת בניגוד לעקרון הפרדת הרשויות - בהאצילה למנהל בתי המשפט סמכות "לשנות את התקנות", ובניגוד לעקרון פומביות החוק - בהימנעה מלהגדיר מהם אותם "שינויים מחויבים" הנזכרים בה. העותר מציין כי פנה להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבלת מידע על אודות שינויים שערך מנהל בתי המשפט בתקנות אך לדבריו זו סירבה לענות לפנייתו, ונוכח כל האמור מבקש העותר כי נורה על ביטול הסייפא של תקנה 5 האומרת "בשינויים המחויבים, אם הורה כך מנהל בתי המשפט". 2. המשיבים טוענים בתגובה כי העתירה אינה ברורה ואינה מבססת את הקשר בין הנטען בה ובין הסעד המבוקש, ולטענתם די בכך על מנת להביא למחיקתה על הסף או לדחייתה. עוד טוענים המשיבים כי העותר לא הרים את הנטל הכבד המוטל על כתפיו של הטוען לביטולה של חקיקת משנה וכן כי העתירה לוקה בשיהוי כבד, משהוגשה בחלוף למעלה משמונה שנים מאז הותקנה תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (מזכירות) ובחלוף כשלוש שנים מאז נפרשה והוטמעה בבתי המשפט המערכת הממוכנת "נט המשפט". המשיבים מוסיפים וטוענים כי תקנה 5 כלל אינה מסמיכה את מנהל בתי המשפט להתקין תקנות, כפי שנטען בעתירה, אלא היא אך מורה על אופן יישומן של התקנות הקיימות. לבסוף טוענים המשיבים כי אין מקום להתייחס לטענות העותר לגבי החלטות שניתנו בתיקים פרטניים ולטענתם קיים לעותר סעד חלופי בדרך של הגשת ערעור על אותן החלטות או הגשת עתירה לקבלת מידע לבית המשפט לעניינים מנהליים. 3. דין העתירה להידחות על הסף. חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) מסמיך את שר המשפטים לקבוע את סדרי המינהל של בתי המשפט ולמנות את מנהל בתי המשפט כאחראי בפניו על ביצועם של סדרי המינהל. כמו כן מסמיך החוק את שר המשפטים להתקין תקנות לשם ביצועו (ראו סעיפים 82, 108 ו-109 לחוק בתי המשפט; ראו גם סעיף 43 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969). מתוקף סמכות זו התקין שר המשפטים בשנת 2004 את תקנות בתי המשפט (מזכירות), המסדירות את אופן עבודתן של המזכירויות הפועלות בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה. בתקנות אלה נקבע, בין היתר, כי על המזכירות לנהל רישום של העניינים שהובאו לפני בית המשפט ולהחזיק אצלה את תיק בית המשפט המכיל את כל המסמכים הרלוונטיים (ראו סעיפים 2 ו-3 לתקנות). תקנה 5 לתקנות קובעת כי "כל הוראה מתקנות אלה יש לקיים במערכת ממוכנת של בתי המשפט ובאמצעים אלקטרוניים, בשינויים המחויבים, אם הורה כך מנהל בתי המשפט" (להגדרת המונח "מערכת ממוכנת" ראו סעיף 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). תקנה זו עומדת במוקד העתירה דנן והעותר מבקש כי נבטל חלקים ממנה כך שמנהל בתי המשפט לא יוסמך עוד "לשנות את התקנות". ראשית, כפי שעולה מלשון התקנה, מנהל בתי המשפט אינו מוסמך לשנות את תקנות בתי המשפט (מזכירות) כי אם אך ורק להורות על כך שההוראות אשר נקבעו בהן יקוימו תוך שימוש במערכות ממוכנות ובאמצעים אלקטרוניים. אותם "שינויים מחויבים" הנזכרים בתקנה אינם שינויים שמנהל בתי המשפט רשאי לעשות בתקנות עצמן, כפי שסבור העותר, אלא התאמה של ההוראות הקבועות בתקנות לקיום באמצעים האלקטרוניים, ככל שיחליט על כך מנהל בתי המשפט. שנית, והוא עיקר, אין בפי העותר כל נימוק ממשי התומך בטענתו כאילו סמכות זו של מנהל בתי המשפט הועברה אליו באמצעות אצילת סמכויות אסורה. במובן זה העתירה על פניה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק (ראו: תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984; בג"ץ 6104/94 עמותת אמיתי אזרחים למען מינהל תקין וטוהר מידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.11.1994); בג"ץ 4415/11 שטרימר נ' שר התחבורה ובטיחות בדרכים, פיסקה 6 (22.2.2012); בג"ץ 2156/13 אסתרוביץ נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (14.4.2013); לסמכותו של שר לאצול מסמכותו ולהיעזר באחר בעניינים טכניים ראו: סעיף 33(ב) לחוק יסוד: הממשלה; יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 840-837 (מהדורה שנייה מורחבת, 2011); דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך א 181-173 (2010); בג"ץ 2303/90 פיליפוביץ נ' רשם החברות, פ"ד מו(1) 410, 424-420 (1992)). 4. העותר מוסיף ומעלה טענות ביחס לסירובה של הנהלת בתי המשפט למסור לו מידע על אודות השימוש שעושה מנהל בתי המשפט בסמכותו הקבועה בתקנה 5 לתקנות ועל אודות מינויים של מזכירים ראשיים בבתי המשפט השונים. בהקשר זה עומד לעותר סעד חלופי בדרך של פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים, לאחר מיצוי הליכים, בעתירה לקבלת המידע על-פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (ראו: פרט 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000; בג"ץ 1802/12 יונה נ' משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, פיסקה 6 (14.3.2012)). לבסוף, לא למותר לציין כי ככל שבפי העותר השגות באשר לאופן השימוש במערכות המידע הממוכנות במערכת בתי המשפט והצעות לשיפורן של מערכות אלה, פתוחה בפניו הדרך לפנות אל הגורם המוסמך במשרד המשפטים ולשטוח בפניו את טענותיו ואת הצעותיו. 5. מן הטעמים שפורטו, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז בתמוז התשע"ג (‏25.6.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13026890_V03.doc אנ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il