ברוך אליעזר גרוס נ. אדוורד (יהודה) מטקוף

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 57176-11-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: ברוך אליעזר גרוס נגד המשיבים: 1. אדוורד (יהודה) מטקוף 2. בסדנו יזמות והשקעות בע"מ 3. פרנסה ניהול בסד בע"מ 4. פרנסה ב.ש. 6 בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית; סגנית הנשיא ח' פלינר) מיום 15.9.2024 בת"א 23220-06-23 תאריך ישיבה: 20.7.2026 בשם המערער: עו"ד אפרת רנד בשם המשיב 1: עו"ד יוסי מלצר; עו"ד משה מדווד פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית; סגנית הנשיא ח' פלינר) מיום 15.9.2024 בת"א 23220-06-23. בגדרי פסק הדין חויבו המערער והמשיבות הפורמליות 3-2 לשלם למשיב 1, ביחד ולחוד, סכום של כ- 5.9 מיליון ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט. המשיב 1 (להלן: מטקוף) התקשר בשנת 2017 בהסכם השקעה עם המשיבה 2 (להלן: בסדנו) באמצעות המערער, ששימש בה דירקטור יחיד (להלן: גרוס). על פי אותו הסכם, העביר מטקוף לבסדנו סכום של 1,790,000 דולר לצורך השקעה לתקופה של שנתיים שבסיומה "הקרן תוחזר במלואה". בחודש יוני 2023 הגיש מטקוף לבית משפט המחוזי תביעה בה ביקש להורות לגרוס ולמשיבות הפורמליות (להלן ביחד: הנתבעים) להשיב לו את קרן ההלוואה ורווחיה, בניכוי סכומים ששילמו, ובסה"כ 1,390,000 דולר. הנתבעים טענו מנגד, בעיקר הדברים, כי החוב למטקוף נקצב בהסכמה לסכום של מיליון דולר "עגול", אשר נפרע במלואו. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בעיקרה וחייב את גרוס והמשיבים 3-2, ביחד ולחוד, בתשלום סכום של כ-5.9 מיליון ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי טענת הנתבעים היא למעשה טענת "הודאה והדחה". עוד קבע – בהסתמך על ניתוח הראיות והעדויות שהובאו לפניו – כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את טענותיהם, הן אלה הנוגעות לקציבת החוב בהסכמה, הן אלה הנוגעות לפירעון החוב, לרבות בדרך של ניודו להשקעות אחרות. מכאן נפנה בית המשפט המחוזי לבחון מי מן הנתבעים חב בפירעון החוב, והגיע למסקנה כי ההסכם "וכלל הנסיבות האופפות אותו" מצמיחים חיוב אישי של גרוס כלפי מטקוף. בפרט נקבע, כי עצם הזרמת הכספים לחשבונו הפרטי של גרוס, חלקם עוד בטרם חתימת ההסכם, יוצרת יריבות ישירה מולו. ולבסוף נקבע, כי גרוס עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות של בסדנו והחברות האחרות שבשליטתו ובבעלותו, תוך שהוא מערבב בין נכסיהן לנכסיו וכן בין כספי מטקוף לכספיו שלו – באופן המצדיק הרמת מסך ההתאגדות. גרוס ערער על פסק הדין. בערעורו טען כי בסדנו השיבה את קרן ההשקעה במלואה, וכי שגה בית משפט המחוזי בהטילו עליו חבות אישית להשבתה. בהקשר אחרון זה נטען כי ההסכם נערך בין מטקוף לבין בסדנו, כי גרוס לא היה צד להסכם, וכי ההסכם אף פטר אותו מאחריות אישית. עוד נטען, כי גם בעובדה שכספי ההשקעה הועברו לחשבונו של גרוס, עליה אין הוא חולק, אין כדי להקים לו אחריות אישית. כן נטען כי לא הועמדה תשתית ראייתית ראויה להרמת מסך, ולא נתקיימו התנאים הקבועים לשם כך בדין. לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא ובכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם, וכן לאחר ששמענו את הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות. זאת, בהתאם לסמכותנו הקבועה בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ומשמצאנו כהוראת התקנה כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, כי אלה תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו וכי לא נפלה בו טעות שבחוק. אציין, כי באי-כוח גרוס הקדישו חלק נרחב מטיעוניהם, בכתב ובעל-פה, לעניין החבות האישית שהוטלה עליו. בהקשר זה מקובלת עלינו מסקנת בית המשפט המחוזי שלפיה די בהעברת כספי ההשקעה לחשבונו האישי של גרוס, בצירוף העובדה כי גרוס לא סיפק כל מידע או תיעוד על העברתם מחשבונו האישי לבסדנו (וראו: סעיף 4 להסכם ההשקעה) ואף לא סיפק כל מידע או תיעוד לשימוש שנעשה בהם – כדי ללמד כי בנסיבות העניין קמה יריבות ישירה בין מטקוף לגרוס. מעבר לאמור, ובכל המתייחס למחלוקת על השבת הכספים, מדובר בהכרעות עובדתיות, אשר כידוע אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן, קל וחומר מקום בו ענייננו ב"הודאה והדחה" המעבירה את הנטל להוכחת ההשבה אל כתפי הנתבעים (ראו מיני רבים: ע"א 5075/24 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' קו מוצרי דלק בע"מ, פסקה 9 (24.6.2026)). לבסוף, גרוס טען בהרחבה כי לא היה מקום לנקוט בעניינו בסעד של "הרמת מסך". מבלי להידרש לדברים לגופם יצוין, כי משעה שנקבע שהעברות הכספים לחשבונו של גרוס, מקימות יריבות ישירה בין מטקוף לגרוס, הרי שקביעות בית משפט קמא לעניין הרמת מסך ההתאגדות הן בגדר למעלה מן הצורך, וממילא אין בטענות גרוס בעניינן כדי לשנות מתוצאות הערעור. הערעור נדחה, אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 20,000 ש"ח. ניתן היום, י"ד אב תשפ"ו (28 יולי 2026). יצחק עמית נשיא נעם סולברג משנה לנשיא גילה כנפי-שטייניץ שופטת