פסקי דין בית המשפט העליון

חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (התשנ"ו-1996)

חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996

חוק זה נועד להסדיר את מערכת היחסים המשולשת שבין עובד, קבלן כוח אדם (המעסיק הפורמלי) והמעסיק בפועל (המשתמש בשירותי העובד). החוק חל על קבלני כוח אדם, על המעסיקים בפועל ועל העובדים המועסקים במתכונת זו. מטרתו המרכזית היא להגן על זכויותיהם של עובדי הקבלן, למנוע את קיפוחם בהשוואה לעובדים ישירים, ולהסדיר את הרישוי והפיקוח על קבלני כוח אדם.

בתי הדין לעבודה נדרשים לעיתים מזומנות לפרש את הוראות החוק, כאשר שלושה היבטים מרכזיים בולטים במיוחד בפסיקה:

1. מעבר להעסקה ישירה ("כלל תשעת החודשים"): סעיף 12א לחוק קובע כי עובד קבלן המועסק אצל מעסיק בפועל מעל תשעה חודשים רצופים, ייחשב כעובדו הישיר של אותו מעסיק. הפסיקה דנה בהרחבה בניסיונות לעקוף מגבלה זו (למשל, באמצעות פיטורים וגיוס מחדש כדי לקטוע את הרצף) וקובעת מבחנים נוקשים לשמירה על זכויות העובד לקביעות.

2. ההבחנה בין קבלן כוח אדם לקבלן שירותים: הפסיקה מתווה הבחנה ברורה בין קבלן כוח אדם (המספק בעיקר "ידיים עובדות") לבין קבלן שירותים (המספק שירות מוגמר, כגון ניקיון, שמירה או הסעדה). הבחנה זו קריטית, שכן חובת הקליטה להעסקה ישירה לאחר תשעה חודשים אינה חלה על עובדי קבלן שירותים.

3. השוואת תנאים: החוק קובע כי תנאי העבודה של עובד קבלן יושוו לתנאיהם של עובדים רגילים אצל המעסיק בפועל המבצעים עבודה דומה. פסקי הדין עוסקים באופנים שבהם יש לבצע השוואה זו בפועל, ובאילו נסיבות ניתן לחרוג ממנה.

התוכן המוצג במסמך זה מיועד להרחבת הידע הכללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואינו מייצג פרשנות מוסמכת של החוק.

פסקי דין שאזכרו את החוק (17)

ע"א 3347/16

פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית משפט מחוזי לפצל תביעה בגין פגיעות מיניות והטרדה מינית בין בית המשפט המחוזי לבית הדין לעבודה.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ. בית הדין הארצ

עתירות נגד החלטות בית הדין הארצי לעבודה המאפשרות הגשת תובענות ייצוגיות במקומות עבודה מאורגנים כאשר ארגון העובדים אינו אוכף בפועל את זכויות העובדים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

א. דינמיקה אחזקות 2002 בע"מ נ. המינהל האזרחי לאזור יהודה ושו

העותרת ביקשה לבטל זכייה במכרז של המינהל האזרחי בטענה כי הזוכה, מעסיק פלסטיני, אינו מחויב לשלם לעובדיו שכר מינימום ישראלי, דבר המהווה פגיעה בשוויון ובתקנת הציבור.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?