חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (התשע"ב-2012)

חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (המוכר גם כ"חוק טיבי"), מוסדר כדי להגן על זכויותיהם של נוסעים במקרים של שיבושים בלוח הטיסות.

מה החוק מסדיר ועל מי הוא חל?

החוק קובע את חובותיהן של חברות התעופה ומארגני הטיסות כלפי נוסעים שטיסתם עוכבה, בוטלה, הוקדמה, או שהעלייתם למטוס סורבה (למשל בשל רישום יתר). החוק חל על כל טיסה הממריאה מישראל או נוחתת בה, כולל טיסות שכר (צ'רטר) וטיסות המשך (קונקשן) שנרכשו ככרטיס אחד. בהתאם לחומרת השיבוש, החוק מחייב מתן סיוע (מזון, משקאות, אירוח במלון והסעות) וכן פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, שגובהו נקבע לפי מרחק הטיסה.

היבטים מרכזיים הנדונים בפסיקה:

בתי המשפט בישראל נדרשים לעיתים מזומנות לפרש את הוראות החוק, כאשר שלושה מהנושאים המרכזיים בפסיקה הם:

1. פטור מאחריות בשל "נסיבות מיוחדות": החוק פוטר חברת תעופה מתשלום פיצוי אם הביטול נבע מנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה (כגון מזג אוויר קיצוני, מלחמה או שביתה מוגנת). הפסיקה נוטה לפרש פטור זה בצמצום; כך למשל, נקבע כי תקלות טכניות שגרתיות במטוס אינן נחשבות כ"נסיבות מיוחדות" הפוטרות מפיצוי.

2. הבחנה בין עיכוב לביטול: החוק קובע כי עיכוב של שמונה שעות ומעלה נחשב כביטול טיסה. בפסיקה נדונו מקרים גבוליים, כגון פיצול טיסות או שינוי במסלול, כדי לקבוע האם מדובר בעיכוב בלבד או בביטול המזכה בפיצוי המלא.

3. חובת תום הלב והקטנת הנזק: בתי המשפט בוחנים את התנהלות שני הצדדים. נבדק האם חברת התעופה הציעה טיסה חלופית סבירה והאם הנוסעים פעלו בשיתוף פעולה או שמא סירבו להצעות הוגנות באופן בלתי סביר.

התוכן המוצג במסמך זה מוגש כמידע כללי והסברתי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות.