אבי חזן נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 9998/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9998/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אבי חזן נ ג ד המשיבים: 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. מס הכנסה 3. אגף המכס והמע"מ 4. בנק הפועלים 5. ביטוח לאומי 6. עו"ד עוז גדות, מנהל מיוחד 7. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק פש"ר 1746/04 שניתנה ביום 18.10.06 על-ידי סגנית הנשיא ורדה אלשיך תאריך הישיבה: כ"ז בסיון תשס"ח (30.6.08) בשם המערער: עו"ד יהושע שועלי בשם המשיב 6: בעצמו בשם המשיב 7: עו"ד אופיר פורת פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. (1) ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגנית הנשיא אלשיך) מיום 18.10.06 בפש"ר 1746/04 (ובקשות נוספות) ופש"ר 2772/99 - ופירוט יובא להלן - לפיה בוטלו הליכי פשיטת הרגל של המערער, אך בלא הפטר, בנימוק כי ההליכים נוצלו לרעה בידי המערער, ובין השאר הוערו הערות באשר להתנהלותו של בא כוח המערער. כן הוטלו על החייב - ועל הנושה בנק הפועלים (שפתח בהליך שני של פשיטת רגל לאחר שתביעתו בהליך הראשון נדחתה) - הוצאות בסך 25,000 ₪ כל אחד לטובת המנהל המיוחד בהליך. כפי שנראה בהמשך, דומה כי עיקר הערעור מוסב על הערות בית המשפט קמא כלפי בא כוח המערער וכן על פסיקת ההוצאות. (2) נראה כי אין מחלוקת ממשית על העובדות, או כמעט אין. ב-5.4.00 ניתן צו כינוס נכסים נגד המערער לבקשת בנק דיסקונט, וביום 17.5.01 הוא הוכרז כפושט רגל, ומונה לו נאמן. ב-21.12.04 ניתן צו נוסף לכינוס נכסים נגד המערער בתיק פשיטת רגל אחר שפתח בנק הפועלים, המשיב 6 (עו"ד גדות) מונה לימים - 8.6.05 - מנהל מיוחד לנכסי החייב (במסגרת התיק השני). במקביל נעשו פניות לנושים - באמצעות קרובי משפחתו של המערער כנמסר, אך גם במקרה אחד על-ידיו עצמו, ודעת לנבון נקל כי הקרובים לא הקיצו בבוקר ויצאו לפעולה מיוזמתם בלבד - והושג עמם הסדר המייתר לכאורה את הליכי פשיטת הרגל. לימים (28.8.06) הגיש המערער באמצעות בא כוחו בקשה לביטולם של שני הליכי פשיטת הרגל, בהסכמת הנושים. לבקשה זו התנגד בתוקף המנהל המיוחד, וביקש מחיקתה. כונס הנכסים הרשמי תמך בבקשה ביסודה, בשל הסכמת הנושים, והסתייג מעמדת המנהל המיוחד לגבי איסור להעברת כספים מצדדים שלישיים שלא היו חלק מנכסי החייב. הבקשה נדונה בבית המשפט המחוזי ביום 28.9.06. בעקבותיה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור, ביום 18.10.06. ההחלטה קמא ב. (1) בית המשפט קמא ציין, כי ניתנו "באורח תמוה ונוגד לכאורה את הוראות הדין שני צוי כינוס. זאת כאשר הצו השני הוגש בגין חוב עבר שהתגבש טרם הצו הראשון, בלא נוכחותו של הכונס הרשמי ביוזמת בנק הפועלים - נושה אשר הגיש תביעת- חוב בתיק הראשון אולם זו נדחתה בשל איחור בהגשתה" (עמ' 1; הדגשה במקור - א"ר). עוד ציין בית המשפט, אכן קיבלו סכומי כסף נפרדים בעקבות פניית מי שהזדהו כקרובי החייב כאמור. בא כוח החייב טען כי לא היה מעורב בתשלומים "פרטיים" אלה, ואילו המנהל המיוחד טען כי בא כוח החייב היה מעורב, וגם התקשר אליו להציע לו סכום כסף כדי שיסיר התנגדותו להסדרים שגובשו עם הנושים. לשיטת המנהל המיוחד אסורה העברת כספים מצד ג' לנושה שלא דרך קופת הפירוק, לפי סעיף 94 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"מ-1980, הקובע: "שולם כסף במישרין לנושה או לשלוחו, ינהגו בו, ועניין סעיפים 29 ו-93 כאילו שילם למוציא לפועל". לדעת כונס הנכסים הרשמי, אין סעיף 94 חל בנסיבות דנא, חרף התמיהות בהתנהלות התיק. (2) בית המשפט ראה במקרה דנא מקרה חריג ובו הפרות בוטות של דיני פשיטת הרגל, הן בפתיחת תיק הכינוס הנוסף והן בתשלומים ה"פרטיים". אשר לסעיף 94, נוסח הסעיף על פניו גורף, אך ספק - כך נאמר - אם פרשנות המנהל המיוחד המונעת מאדם סולבנטי לעשות בכספו כראות עיניו ראויה, ויש לראות את הסעיף כעוסק בנכסי חייב. עם זאת נפסק, כי יש טעם לפגם בסיטואציה דנא, "שדבק בה יותר משמץ חוסר תום לב" (עמ' 4); הצעדים שננקטו באו לעקוף את דיני פשיטת הרגל (בפרט את השויון בין הנושים), ועל כן יש בהם בעייתיות רבה. אף אם אין בית המשפט יכול להחיל את סעיף 94, ואף אם הנושים באו על סיפוקם, עדיין מחובתו שלא להשלים עם התנהגות החייב. התיק השני אינו יכול לעמוד, כך נקבע, משנפתח בגין חוב עבר שנדחתה תביעת-חוב לגביו בשל איחור, ואין לקבל את הסברי הבנק. (3) אך, כך נפסק, העיקר הוא בסוגיית הסכמתם של הנושים, שגם אם בהיעדר נושים אחרים אין לאלצם להישאר בהליך - ההפטר נתון לשיקול דעת ואין מקום לתיתו, בשל ניצול ההליכים לרעה בידי החייב. אכן, הנושים שהסכימו למחול על חובם "נתפסים" על הסכמתם, תוך שהחייב חוזר לסולבנטיות באשר להם, אך אין הדבר מפטיר את החייב מנושים אחרים (ככל שיופיעו כאלה) שלא ידעו על ההליכים. (4) ולבסוף, לגבי טענת המנהל המיוחד כי פרקליט החייב הציע לו סכום כסף לשם סיום ההליכים - נאמר, כי זו "התנהלות שאם אכן ארעה בפועל (ואין אני קובעת דבר בעניין זה), הרי שאין צורך להכביר מלים על היותה חמורה ומנוגדת לדין, אלא שבית משפט של פשיטת רגל אינו המקום ההולם לדון בכך" (עמ' 8), אלא לשכת עורכי הדין. (5) סוף דבר, נקבע כי דין ההליכים להתבטל בלא הפטר או הסדר, וזאת מחמת ניצולם לרעה, בכפוף לסייג האמור. (6) הוטלו כאמור הוצאות משפט על החייב ובנק הפועלים לטובת המנהל המיוחד - 25,000 ₪ כל אחד. בקשת תיקון הפרוטוקול ג. (1) כעשרה ימים לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור (ביום 29.10.06) הגיש עו"ד שועלי לבית המשפט קמא בקשה לתיקון הפרוטוקול מיום 26.9.06, כך שייאמר כי הוא ביקש להגיב לדברי המנהל המיוחד כלפיו ולא ניתן לו. (2) בית המשפט, לאחר שעיין בתגובות הצדדים, אישר את התיקון, והוסיף (בהחלטה מיום 4.12.06) לפרוטוקול את בקשת עו"ד שועלי להגיב לדברי עו"ד גדות, ואת החלטת בית המשפט שלא התיר זאת. בית המשפט הוסיף בהחלטה, כי אינו נכנס לויכוח שבין עורכי הדין, אך "סגנונו של עו"ד עוז גדות מקומו לא יכירנו בכתבים המוגשים לבית המשפט. מוטב היה לו השתמש בלשון נקיה יותר ופחות 'ציורית'". דברים אלה כוונו לתגובת עו"ד גדות מיום 2.11.06, בה ננקטה לשון חריפה שמתוך כבוד הצדדים לא אחזור עליה. הערעור וטענות הצדדים ד. (1) מכאן הערעור דנא, בו נטען בתמצית כלפי קביעת בית המשפט כי המערער פעל בחוסר תום לב, וזאת שעה שהוא טוען לסולבנטיות מעיקרא ופנה לכל נושה להסכמה לביטול ההליכים - ועל כן לא היה מקום לשיטתו להליך פשיטת הרגל. אשר לבא כוח המערער, נטען שיש לקבל את הערעור באשר לכך שלא ניתנה לו זכות טיעון בטרם ייכתב דבר בעניינו, כיוון שכבודו ושמו הטוב נפגעו. כן נטען באשר להוצאות, והוזכר כי המנהל המיוחד אף הצהיר שהוא נכון לוותר על שכר טרחתו, וממילא יכול הוא לקבלו רק מתקבולי מימוש, חלוקה או ניהול. (2) כונס הנכסים הרשמי סבר כי אין מקום לקבל ערעור על פסק דין שניתן לטובת בעל הדין. שנית, הוזכר כי בית המשפט הדגיש שאינו קובע לגבי מחלוקת עורכי הדין, והערות הביקורת שהשמיע הן הערות אגב, ואין מקום איפוא לערעור, מה גם שהמדובר בפועל ב"הערת אזהרה", שיש להותירה על כנה. אשר ל"ניצול לרעה" של ההליכים על-ידי המערער - דברים אלה תואמים את הממצאים והליך פשיטת הרגל. לגבי ההוצאות נטען, כי אין מקובל להתערב בענין זה, ומוצדק גם תשלום למנהל המיוחד, שהרי בשל מעשי המערער לא היה כסף בקופת פשיטת הרגל. (3) המנהל המיוחד טען בתמצית, כי בתיק הופרו באופן בוטה דיני פשיטת הרגל, שעה שעשה המערער דין לעצמו בכל הנוגע לקולקטיביות הטיפול, לשויוניות, לאיסור ההעדפה, לפיקוח, לשקיפות ולתום הלב, והכל בעזות מצח. לשיטת המנהל המיוחד אין מקום לאפשר את ביטולו של הליך פשיטת הרגל ולהתעלם מהתנהלות החייב, וזאת לרבות הצעת תשלום פסול על-ידי באי כוח החייב למנהל המיוחד. המנהל המיוחד ציטט מן הפרוטוקול מיום 26.9.08 את דבריו שלו "אם עבדתי לחינם ולריק הרי עבודת שכרי (כך במקור - א"ר) אקבל ביום מן הימים בהערכת בית המשפט לפועלי". נטען עוד, כי אין מקום להתערבותם בהוצאות שנקבעו. (4) בפנינו טען בא-כוח המערער בנוסף לאמור, כי היה מקום לבטל את ההליך לפי סעיף 55(א) לפקודת פשיטת הרגל ("ראה בית המשפט שחייב פלוני לא היה צריך להיות מוכרז פושט רגל, או הוכח להנחת דעתו שחובותיו של פושט הרגל נפרעו במלואם") ולא לפי סעיף 55(ב) ("החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל"). המנהל המיוחד חזר על טענותיו, כי המערער ניסה לרוקן את פקודת פשיטת הרגל מתוכנה. בא כוח כונס הנכסים הרשמי סבר, כי אין מקום להתערבות ערעורית. הכרעה ה. דומה כי ערעור זה נסב, בראש וראשונה, על טיעוני בא כוחו של המערער באשר לנאמר על אודותיו על-ידי בית המשפט קמא ועמו על ההוצאות שנפסקו. זאת, שכן בפועל בוטלו הליכי פשיטת הרגל, ועם הביטול תם עניין החובות שהיו נשוא צוי הכינוס, גם אם לא ניתן הפטר - ולהלכה, כפי שציינה השופטת קמא, עלולים לצוץ חובות אחרים. קשה מאוד להלום, כפי שגם יפורט בתמצית להלן, כי משקבע המחוקק בהליך של פשיטת רגל סדרים מיוחדים, יכול אדם לעשות שבת לעצמו ולפעול כעולה על רוחו "במקביל" להליכים שבדין. מכאן מורת הרוח הבסיסית שהביע בית המשפט קמא, ומכן גם ההוצאות שנפסקו. על אלה, כפי שינומק, אין למערער מקום להלין. על כן מה שככל הנראה נותר לאמיתו הוא טרונייתו של עו"ד שועלי. הגעה להסדרי נושים שלא דרך קופת הפירוק ו. (1) נפתח, מכל מקום, בהליך עצמו. פקודת פשיטת הרגל וההליכים מכוחה הם דרך המלך לטיפול בחובות של מי שאינו יכול כנטען לעמוד בתשלומם. משננקטה דרך מלך זו, לא עוד ב"תכנית כבקשתך" עסקינן, ואין הרשות נתונה לצעדים "אישיים" כל עיקר, אלא יש לילך במתוה שקבע הדין, בפיקוח בית המשפט. גם חייב שניתן כנגדו צו כינוס, והמבקש אם לסלק את חובותיו כולם ואם להגיע להסדר - אין כמובן כל מניעה כי יעשה כן, ואדרבה, אך הכל בדרך המלך ולא בכביש עוקף ודרך המלך היא באמצעות בעלי התפקידים שמינה בית המשפט. (2) הפעולה שנעשתה - בין אם על-ידי קרובים בברכת המערער ובין על-ידי המערער - לענין המו"מ עם הנושים עמדה בסתירה מובהקת לסדר הדברים שהתוה המחוקק לענין כינוס נכסים ופשיטת רגל. אכן, במקרה דנא השיג המערער את הסכמת כל הנושים הרלבנטיים, אך במקרה הטוב נתקיימו בו דברי ר' יהודה הלוי במסר ממרום למלך כוזר "כוונתך רצויה... אבל מעשך אינו רצוי", (ספר הכוזרי (מהדורת יהודה אבן שמואל) מאמר א' פתיחה עמ' א'), ולשיטת חלק מן המשיבים גם הכוונה מוטלת בספק. אף בהנחה של כוונה רצויה, אין להלום, ודברים אלה נאמרים ככלל באשר לאפשרויות הנתונות לחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, כי בשעה שבית המשפט מינה נאמן או מנהל מיוחד כ"קצין בית המשפט" יעשה אדם דין לעצמו; בעל התפקיד שמונה, ואך ורק הוא, הכתובת למו"מ עם הנושים ולקידום ההליך. ראו לעניין זה דבריו הנכוחים של השופט א' זמיר, כי: "שיתוף פעולה מלא עם בעל תפקיד ונקיטת פעולות רק במסגרת הפקודה והדין הנוהג בהקשר האמור הם מאבני היסוד של הליך פשיטת הרגל; כל קביעה אחרת תפגע במהותו ובתכליותיו של הליך כזה. אמנם אינטרס החייבים... הוא שיקול חשוב; כך גם האינטרסים של הנושים. לצד זאת שומה על בית המשפט לשמור גם על האינטרס הציבורי במובן הרחב" (בש"א (ת"א) 1620/07 אריכא נ' עו"ד חבר, נאמן לנכסי החייבים (לא פורסם)). בהחלטה בתיק ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד חבר (לא פורסם) הצטרפתי "בכל לב" לדברים אלה מן "הטעם המשפטי ערכי", והוספתי כי "יש חשיבות לסדרים תקינים ולמילוי הוראות הדין כדין, ויד האינטרס הציבורי בכגון דא גוברת". (3) אזכיר, שסעיף 19 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי, "אין חזרה מבקשה שהוגשה - בין של נושה ובין של חייב - אלא ברשות בית המשפט", והדברים ברורים. לעניין זה כתבה השופטת א' פרוקצ'יה, בעת כהונתה בבית המשפט המחוזי, ואל נכון הפנה המנהל המיוחד לדבריה, כלהלן (פש"ר (י-ם) 4899/96 בנק הפועלים נ' שאג (לא פורסם)): "מסתמנת אבחנה ברורה באמות המידה להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בשלב הקודם למתן צו הכינוס לעומת השלב לאחר מתן צו הכינוס ..." ומאז הכרזת פשיטת הרגל יש לפעול באמצעות הנאמן. (4) ברי כי בנידון דידן עסקינן בשלב שמעבר ל"פרשת המים", השלב שלאחר הכינוס ומינוי המנהל המיוחד - וממילא היתה זירת הפעולה נתונה למנהל המיוחד כקצין בית המשפט, ולא לשיקול דעתם של המערער או קרוביו, על פי אוות נפשם. במהלכים שנעשו שגה המערער משגה כבד ופעל שלא כהלכה, ולכך נתנה השופטת קמא ביטוי אל נכון בפסק דינה. (5) כאמור, הליכי פשיטת רגל אינם כהליכים אזרחיים "רגילים", במובן זה שמופקעת במהלכם חרותו ה"רגילה" של אדם לנהל את ענייניו, ומועברת ל"קצין בית המשפט", נאמן, מנהל מיוחד או כונס נכסים, הכל לפי המקרה. אין החייב יכול לעמוד "בתחרות" עם בעלי התפקידים, שאחרת היתה נוצרת מציאות של ג'ונגל, יד איש ברעהו, מירוץ אל ליבם של הנושים וכל מרעין בישין אחרים. דבר זה סותר חזיתית את מרכיב השויון ויתכן כי יהא נודף הימנו ריח של העדפת נושים. זאת אין להלום, ועל כן לא היה הנעשה כאן כתקנו. (6) מכל אלה ברי, כי המערער בתיק דנא לא נהג כדין. ראוי כי לכך יתנו דעתם חייבים ובאי כוחם; משנכנס ההליך למסלול של פשיטת רגל, אין מסלול נוסף יכול להיות מופעל. (7) אין בדעתי להרחיב דברים בשאלת היקפו של סעיף 94 לפקודה, קרי, מעמדו של כסף ששולם "במישרין לנושה או לשלוחו", שנאמר עליו כי ינהגו בו כאילו שולם למוציא לפועל. לעניין זה נדרש בית המשפט קמא והציב את היבטי הבעיה, קרי, הקושי שבהגבלה על צדדים שלישיים סולבנטיים מול התנהגות בעייתית של החייב. אין הדברים נצרכים להכרעה בענייננו, אף כי בכל הכבוד, נוטה אני לעמדת השופטת קמא. ערעור של צד שעמדתו נתקבלה ז. (1) לא אכביר מלים בשאלה אם יכול אדם לערער על פסק דין שניתן לטובתו, ואכן הכלל הרגיל אינו כך (ע"א 756/82 יגור נ' שירותי נפט, פ"ד מא(1) 85, 92 - השופט ד' לוין; ע"א 6138/93 הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ' אברהמי, פ"ד נ(1) 441, 448-447 - השופטת, כתארה אז, ביניש). עם זאת, נדקדק בדברי השופטת ביניש שם (עמ' 447): "כלל ידוע הוא, שמי שזכה בדין וקיבל מבית המשפט את מלוא הסעד שביקש ושהיה זכאי לקבל, אינו רשאי לערער על ממצאי פסק הדין ועל נימוקיו. על פי אותו הכלל, הממצאים שנפסקו לחובתו של בעל דין שזכה, אשר לא ניתן לו לערער עליהם, לא יהיו בבחינת מעשה בית דין נגדו בכל הליך עתידי". (ראו גם ע"א 1946/01 הקרן לטיפול בחסוים נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נו(3) 311, 315 - הרשם שחם; בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה, פ"ד נב(3) 721, 742 - השופטת דורנר, שלפי הנאמר שם ככל שלא נפגעה זכות "הופלדיאנית" של אדם, אין זכות ערעור; ראו גם גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 602). בנידון דנן חלים דברים אלה ביסודם על הטענה המרכזית בדבר הערות בית המשפט כלפי בא-כוח המערער, שכן אין בפנינו ערעור על ההחלטה שלא ליתן הפטר, והערות אלו נאמרו מפי בית המשפט באשר לה. (2) אכן, המערער לא קיבל את כל חפצו, אך קיבל את עיקרו - קרי, בוטלו הליכי פשיטת הרגל. הטרוניה באשר להנמקה, עניין הניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, סבורני כי בנסיבות איננה במקומה, הכל על פי מה שפורט מעלה; אותה "שבת לעצמו" שעשה המערער קשה מאוד להשלים עמה (לעניין זה ראו גם ש' לוין, א' גרוניס, פשיטת רגל (מה' 2, תשס"א), סעיף 102 עמ' 197). על כן אי מתן ההפטר תואם במקרה דנא את סייג סעיף 63 (ב)(1) לפקודת פשיטת הרגל. אמנם, ישנו גם ערעור על פסיקת ההוצאות, אליו אדרש להלן. ערעור על דברי בית המשפט על בא כוח המערער ח. (1) באים אנו להערת בית המשפט קמא כלפי בא-כוחו של המערער. לא אכחד כי לא פשוטה היא השאלה של התייחסות ביקורתית בהחלטות בית משפט לצד שזכה ולעד או לצד שלישי כלשהו, העלול להיוותר "מוכתם" ללא יכולת להתגונן כדבעי. דבר זה על בתי המשפט לשוות לנגד עיניהם תדיר. רגישות הנושא מצאה ביטויה גם בשקלא וטריא השיפוטית בפרשת צירינסקי הנזכרת (ראו דעת המיעוט של השופטת שטרסברג-כהן בעניין קביעות שיפוטית באשר לעד, ולענייננו לבעל דין שזכה בתיקו "בשורה התחתונה", והקושי הממשי ששיקפו דבריה (ראו עמ' 755-744), וכן דברי השופט קדמי (עמ' 738) ודברי השופטת דורנר (עמ' 741)). רגישות בכגון דא יפה כוחה בכל עת, כמובן הכל לפי עוצמתו הספציפית של המקרה. (2) בהידרשנו למקרה דנא, יצוין תחילה כי בית המשפט לא קבע מסמרות באשר לטענות ההדדיות שבין המנהל המיוחד לבא כוח המערער, ואף מתח כאמור מנגד ביקורת על סגנון שנקט המנהל המיוחד; אף לדידי יש חשיבות רבה למתינות בהליכים בין עורכי הדין העומדים זה מול זה, וגם דברים קשים ניתן לומר בלא בוטות יתרה, וכבר נאמר מפי החכם מכל אדם כי "דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט', י"ז). לטענת המנהל המיוחד יכול היה בא כוח המערער להעלות טרוניותיו בטרם הדיון בבית המשפט קמא. אך בית המשפט קמא התיר את תיקון הפרוטוקול, והוסיף בו כי בא כוח המערער ביקש להשיב למנהל המיוחד והדבר לא ניתן לו. אכן, אותה רגישות כלפי "המבוי הסתום" שתואר מעלה באשר לאי יכולתו של אדם לערער על דברים שנאמרו לחובתו, כגון משהתוצאה היתה לטובתו (ובענייננו ביסודה כך), מחייבת מטבעה ליברליות של בית המשפט במתן רשות למענה ל"מבוקר", בטרם יחרוץ את דעתו. אמנם, בית המשפט קמא, כאמור, לא קבע מסמרות, אך הוא גם נתן ביטוי להאשמות המנהל המיוחד, אף אם בנסיבות לא היה מנוס מכך וממסר בעייתי מבחינת בא כוחו של המערער. דומה שהיה מקום איפוא כי יינתן לבא כוח המערער יומו להשמיע טענותיו במלואן - אף אם במהלך הדיון, על הרוב, אין זה ידוע כי צד מסוים יזכה בדין ויאבד את זכות הערעור. התנהלותו של המערער בהליכים במקרה דנא תוארה באורח ביקורתי כאמור מעלה, והאמור באשר לזכות התגובה של בא כוח המערער אינו ממעט מכך, ואולם, דרכנו השיפוטית היא הידור בכבוד האדם; ראו דברי המשנה לנשיא לוין על אודות הנשיא יצחק כהן ע"ה, בדבר המתינות בדין (צוטטו על-ידי השופטת שטרסברג-כהן בעניין צירינסקי בעמ' 743), מתוך רשימתו "קוים לדמותו של יצחק כהן", ספר יצחק כהן (בעריכת מ' אלון, מ' בן זאב, א' ברק, נ' ליפשיץ ומ' לנדוי (תשמ"ט) 13). ואין טוב מאשר לחזור לדברי חכמינו מפי אנשי כנסת הגדולה (אבות א', א') "הוו מתונים בדין", ולדידי מתינות בדין גם שמיעת הכל במשמע. ושוב יצוין, בית המשפט קמא ניסה - ככל הניתן בנסיבות - להלך על החבל הדק, והפנה את התלונות לערכאה המתאימה מבלי לנקוט עמדה ישירה. סוף דבר ט. (1) ולבסוף, אין לקבל את הטענה כי כספי ההוצאות שנפסקו צריכים היו לעבור לקופת הכינוס. לא זה המצב במקרה דנא, שעה שבנסיבות שנוצרו - שלא בטובתו של המנהל המיוחד - תם ההליך המהותי, ועל כן אין רלבנטיות עוד לקופת הכינוס. בית המשפט ראה לנכון לתת ביטוי לאי הנחת באשר להליך. גם בשל כך וגם במסגרת הכללית של אי התערבות ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות, איננו רואים מקום להתערבותנו, וכבר תוארה פעמים רבות המדיניות השיפוטית המצמצמת התערבות בכגון דא (ראו ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פ"ד מט(2) 233, 247 - השופט, כתארו אז, אור; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת יש עתיד לביאליק" - השופט גרוניס). בנידון דידן אין מקום להתערבותנו. ו. התוצאה היא, כי בנתון להערות האמורות, איננו נעתרים לערעור. אנו פוסקים שכר טרחה בסך 10,000 ₪ שייחלקו בין המנהל המיוחד לכונס הנכסים הרשמי. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, י"ז בתמוז התשס"ח (20.7.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06099980_T09.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il