פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 9978/05

רלי שלום זילברשמידט נ. בית הדין הארצי לעבודה

העותרים ביקשו לקבל 25% מסכום השיפוי שקיבל המוסד לביטוח לאומי מחברת ביטוח, מכוח סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 29/01/2006 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 9978/05 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה ביטוח לאומי — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו לקבל 25% מסכום השיפוי שקיבל המוסד לביטוח לאומי מחברת ביטוח, מכוח סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 9978/05

רלי שלום זילברשמידט נ. בית הדין הארצי לעבודה

העותרים ביקשו לקבל 25% מסכום השיפוי שקיבל המוסד לביטוח לאומי מחברת ביטוח, מכוח סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, שאריו של מנוח שנהרג בתאונת דרכים, ביקשו לקבל 25% מסכום השיפוי שקיבל המוסד לביטוח לאומי מחברת הביטוח של הרכב המעורב. העותרים הסתמכו על סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, המעניק לניזוק 25% מהפיצוי במקרים של תביעה נגד צד שלישי. בית הדין האזורי קיבל את תביעתם, אך בית הדין הארצי הפך את ההחלטה וקבע כי הסעיף נועד לעודד ניזוקים להגיש תביעות ולכסות את הוצאותיהם, ואינו חל כאשר המוסד מקבל שיפוי מכוח הסכם מוקדם ללא הליך משפטי. בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי פסיקת בית הדין הארצי נכונה וכי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה אלא במקרים של טעות משפטית מהותית.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ד' ביניש, א' א' לוי, ע' ארבל
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • רלי שלום זילברשמידט
  • שלום זילברשמידט

נתבעים

  • בית הדין הארצי לעבודה
  • המוסד לביטוח לאומי

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים טענו כי הם זכאים ל-25% מסכום השיפוי שהתקבל מחברת הביטוח, ללא קשר לשאלה אם התנהל הליך משפטי או אם המוסד פעל מכוח הסכם מוקדם.
טיעוני ההגנה
  • המוסד לביטוח לאומי טען כי סעיף 330 נועד לעודד ניזוקים להגיש תביעות ולכסות את הוצאותיהם, ומשלא הוגשה תביעה על ידי העותרים והמוסד פעל מכוח הסכם מוקדם, אין מקום לתשלום ה-25%.
מחלוקות עובדתיות
  • האם סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי חל גם במקרים בהם המוסד מקבל שיפוי מכוח הסכם מוקדם ללא הליך משפטי.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הסכם מוקדם בין המוסד לביטוח לאומי לחברת הביטוח

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
עב"ל (לא צוין מספר)
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הארצי לעבודה
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • ביטוח לאומי
  • תאונת דרכים
  • סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי
  • שיפוי

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 9978/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9978/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל העותרים: 1. רלי שלום זילברשמידט 2. שלום זילברשמידט נ ג ד המשיבים: 1. פורמלי בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יואל גולדברג בשם המשיב 2: עו"ד עירית אלטשולר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מקנה למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד) זכות לתביעת שיפוי מאת צד שלישי, מקום בו חייב המוסד בתשלום גימלה למי שאותו צד ג' חב כלפיו בפיצוי בגין נזק שנגרם לו. כך, למשל, מקום בו נפגע אדם בתאונת-דרכים במהלך עבודתו, והוא זכאי לגימלה מאת המוסד בגין פגיעה שנגרמה לו בתאונה זו, רשאי המוסד לחזור על חברת הביטוח שביטחה את כלי-הרכב בו נסע אותו אדם, בתביעה כי תשיב לידיו את הסכום שעליו לשלם כגימלה. סעיף 330 לחוק קובע כי במצבים שונים, בהם מוגשת תובענה נגד הצד השלישי, אם בידי הניזוק עצמו, אם במשותף בידיו ובידי המוסד לביטוח לאומי, ואם בידי המוסד לבדו ובלא שניתנה לניזוק אפשרות להיות צד להליך, יוכל המוסד לגבות אך 75 אחוזים מסכום הפיצוי המשתלם מאת הצד השלישי, ואילו הניזוק יקבל לידיו את 25 האחוזים הנותרים. אמנם, התוצאה היא כי הניזוק יקבל יותר מן השלם, שכן בנוסף לגימלה, המכסה את נזקו במלואו, יהא הוא זכאי ל-25 האחוזים הנוספים. אך הגיונה של הוראה זו בצדה. כפי שהסביר השופט ת' אור ברע"א 686/97 מנורה בע"מ ואח' נ' עזבון תמר ז"ל ואח', פ"ד נג(5) 145, 181, תכליתה לעודד הגשתן של תביעות בידי הניזוקים עצמם, או לכל הפחות במעורבותם, ובכך לחסוך מן המוסד את הצורך להגיש תביעה בעצמו, או, למצער, להקל עליו בניהולה. 25 האחוזים נועדו, בעיקרם, לכיסוי עלויות ההתדיינות, המוטלות על הניזוקים ועלולות להניאם ממעורבות בהליך המשפטי. 2. עד כאן – הרקע, ומכאן לעתירה שבפנינו. העותרים הם שאריו של המנוח יוסף זילברשמידט ז"ל, אשר למרבה הצער נהרג בתאונת דרכים בשנת 1985, בעת שעשה דרכו ממקום העבודה אל ביתו. התאונה הוכרה בידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ועותרת 1 (להלן: העותרת) החלה לקבל גימלת שארים כחוק. בד בבד, הגישה היא לבית-המשפט המחוזי בנצרת תובענה כספית נגד חברת הביטוח, אשר ביטחה את הרכב שהיה מעורב בתאונה. היא זכתה בתביעתה, אך לא קיבלה לידיה כל פיצוי בפועל, שכן נקבע כי יש "לקזז" את הפיצוי המגיע לה אל מול תשלומי הגימלה לה היא זכאית. המוסד לביטוח לאומי לא לקח חלק בהליכים המשפטיים. השיפוי לו זכה מאת חברת הביטוח ניתן על יסודו של הסכם מוקדם בינו לבין החברה, הקובע באופן כללי כי בתמורה לנכונות המוסד לוותר על נקיטתם של הליכים משפטיים כנגד המבטח, יזכה המוסד בכל "מקרה ביטוחי" בשיפוי מאת חברת הביטוח, בשיעור הנקוב בהסכם. ההסכם המוקדם הוא שחסך, אפוא, למוסד את עלויות ההתדיינות המשפטית, ולא העובדה שהעותרת פתחה בהליך נגד חברת הביטוח. חרף זאת, פנתה העותרת לבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת, בתביעה לקבלת 25 אחוזים מן הסכום שהועבר לידי המוסד מחברת הביטוח. התביעה התקבלה, לאחר שבית-הדין האזורי לא ראה לצמצם את תחולתו של סעיף 330 הנ"ל רק לנסיבות בהן הוגשה תובענה לערכאה שיפוטית, אלא לכל הליך בו משתלמים פיצויים למוסד, אפילו נעשה הדבר מכוח הסכם וללא צורך בניהול הליך משפטי. ערעור, שהגישה חברת הביטוח לבית הדין הארצי לעבודה, התקבל. בית-הדין הארצי (בדעת רוב השופטים י' פליטמן וע' רבינוביץ ונציג המעבידים ק' גבור כנגד דעתם החולקת של השופטת א' ברק-אוסוסקין ונציג העובדים א' כחלון), קבע כי הפרשנות שנתן בית-הדין האזורי להסדר החקיקתי היא שגויה. בפסק-דינם פרשֹו שופטי הרוב את הטעמים העומדים בבסיסו של ההסדר, אליהם התייחסנו בראשית הדברים. בהתאם נקבע, כי העותרים אינם זכאים לתשלום מאת המוסד, מעבר לדמי הגימלה המשולמים. מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה שבים העותרים ומציעים את פרשנותם לסעיף 330 הנ"ל, על-פיה בכל מקרה זכאי בעל הגימלה, בנוסף לדמי הגימלה, לסכום נוסף בסך 25 אחוזים מן הסכום שהתקבל מחברת הביטוח. לאחר שעיינו בעתירה ובתשובה לה, הגענו לכלל דעה כי דינה להידחות על-הסף. כבר שנינו חזור-ושנה, כי בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית-הדין לעבודה. ההתערבות בהחלטותיו של בית-הדין מוגבלת אך למקרים בהם נפלה בפסק-הדין נשוא העתירה טעות משפטית מהותית (בג"צ 525/84 חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מ(1) 673, 684). הואיל, כעולה מן החלק הראשון של דברינו, ואנו סבורים כי הפירוש אותו קבעה דעת הרוב בבית-הדין הארצי לעבודה הוא פירושו הנכון של ההסדר שבחוק הביטוח הלאומי, מאליו ברור כי לא נפלה כל שגיאה בהכרעה שיצאה מלפניו. העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ו בטבת תשס"ו (26.1.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05099780_O03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il