בג"ץ 9978/05
טרם נותח
רלי שלום זילברשמידט נ. בית הדין הארצי לעבודה
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 9978/05
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
9978/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
העותרים:
1. רלי שלום
זילברשמידט
2. שלום זילברשמידט
נ ג ד
המשיבים:
1. פורמלי בית הדין הארצי לעבודה
2. המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד יואל גולדברג
בשם המשיב 2:
עו"ד עירית אלטשולר
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח
משולב], התשנ"ה-1995 מקנה למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד) זכות לתביעת
שיפוי מאת צד שלישי, מקום בו חייב המוסד בתשלום גימלה למי שאותו צד ג' חב כלפיו
בפיצוי בגין נזק שנגרם לו. כך, למשל, מקום בו נפגע אדם בתאונת-דרכים במהלך עבודתו,
והוא זכאי לגימלה מאת המוסד בגין פגיעה שנגרמה לו בתאונה זו, רשאי המוסד לחזור על
חברת הביטוח שביטחה את כלי-הרכב בו נסע אותו אדם, בתביעה כי תשיב לידיו את הסכום
שעליו לשלם כגימלה.
סעיף 330 לחוק
קובע כי במצבים שונים, בהם מוגשת תובענה נגד הצד השלישי, אם בידי הניזוק עצמו, אם
במשותף בידיו ובידי המוסד לביטוח לאומי, ואם בידי המוסד לבדו ובלא שניתנה לניזוק אפשרות
להיות צד להליך, יוכל המוסד לגבות אך 75 אחוזים מסכום הפיצוי המשתלם מאת הצד
השלישי, ואילו הניזוק יקבל לידיו את 25 האחוזים הנותרים. אמנם, התוצאה היא כי
הניזוק יקבל יותר מן השלם, שכן בנוסף לגימלה, המכסה את נזקו במלואו, יהא הוא זכאי
ל-25 האחוזים הנוספים. אך הגיונה של הוראה זו בצדה. כפי שהסביר השופט ת' אור ברע"א
686/97 מנורה בע"מ ואח' נ' עזבון תמר
ז"ל ואח', פ"ד נג(5) 145, 181, תכליתה לעודד הגשתן של תביעות
בידי הניזוקים עצמם, או לכל הפחות במעורבותם, ובכך לחסוך מן המוסד את הצורך להגיש
תביעה בעצמו, או, למצער, להקל עליו בניהולה. 25 האחוזים נועדו, בעיקרם, לכיסוי
עלויות ההתדיינות, המוטלות על הניזוקים ועלולות להניאם ממעורבות בהליך המשפטי.
2. עד כאן – הרקע, ומכאן לעתירה שבפנינו.
העותרים הם שאריו של המנוח יוסף זילברשמידט ז"ל, אשר למרבה הצער נהרג בתאונת
דרכים בשנת 1985, בעת שעשה דרכו ממקום העבודה אל ביתו. התאונה הוכרה בידי המוסד
לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ועותרת 1 (להלן: העותרת) החלה לקבל גימלת שארים כחוק.
בד בבד, הגישה היא לבית-המשפט המחוזי בנצרת תובענה כספית נגד חברת הביטוח, אשר
ביטחה את הרכב שהיה מעורב בתאונה. היא זכתה בתביעתה, אך לא קיבלה לידיה כל פיצוי
בפועל, שכן נקבע כי יש "לקזז" את הפיצוי המגיע לה אל מול תשלומי הגימלה
לה היא זכאית.
המוסד לביטוח לאומי לא לקח חלק בהליכים
המשפטיים. השיפוי לו זכה מאת חברת הביטוח ניתן על יסודו של הסכם מוקדם בינו לבין
החברה, הקובע באופן כללי כי בתמורה לנכונות המוסד לוותר על נקיטתם של הליכים
משפטיים כנגד המבטח, יזכה המוסד בכל "מקרה ביטוחי" בשיפוי מאת חברת הביטוח,
בשיעור הנקוב בהסכם. ההסכם המוקדם הוא שחסך, אפוא, למוסד את עלויות ההתדיינות
המשפטית, ולא העובדה שהעותרת פתחה בהליך נגד חברת הביטוח.
חרף זאת, פנתה העותרת לבית-הדין האזורי
לעבודה בנצרת, בתביעה לקבלת 25 אחוזים מן הסכום שהועבר לידי המוסד מחברת הביטוח.
התביעה התקבלה, לאחר שבית-הדין האזורי לא ראה לצמצם את תחולתו של סעיף 330
הנ"ל רק לנסיבות בהן הוגשה תובענה לערכאה שיפוטית, אלא לכל הליך בו משתלמים
פיצויים למוסד, אפילו נעשה הדבר מכוח הסכם וללא צורך בניהול הליך משפטי.
ערעור, שהגישה חברת הביטוח לבית הדין הארצי
לעבודה, התקבל. בית-הדין הארצי (בדעת רוב השופטים י' פליטמן וע' רבינוביץ ונציג
המעבידים ק' גבור כנגד דעתם החולקת של השופטת א' ברק-אוסוסקין ונציג העובדים א'
כחלון), קבע כי הפרשנות שנתן בית-הדין האזורי להסדר החקיקתי היא שגויה. בפסק-דינם
פרשֹו שופטי הרוב את הטעמים העומדים בבסיסו של ההסדר, אליהם התייחסנו בראשית
הדברים. בהתאם נקבע, כי העותרים אינם זכאים לתשלום מאת המוסד, מעבר לדמי הגימלה
המשולמים. מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה שבים העותרים ומציעים את פרשנותם לסעיף 330
הנ"ל, על-פיה בכל מקרה זכאי בעל הגימלה, בנוסף לדמי הגימלה, לסכום נוסף בסך
25 אחוזים מן הסכום שהתקבל מחברת הביטוח.
לאחר שעיינו בעתירה ובתשובה לה, הגענו
לכלל דעה כי דינה להידחות על-הסף. כבר שנינו חזור-ושנה, כי בית-המשפט הגבוה לצדק
אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית-הדין לעבודה. ההתערבות בהחלטותיו של
בית-הדין מוגבלת אך למקרים בהם נפלה בפסק-הדין נשוא העתירה טעות משפטית מהותית (בג"צ
525/84 חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד
מ(1) 673, 684). הואיל, כעולה מן החלק הראשון של דברינו, ואנו סבורים כי הפירוש
אותו קבעה דעת הרוב בבית-הדין הארצי לעבודה הוא פירושו הנכון של ההסדר שבחוק
הביטוח הלאומי, מאליו ברור כי לא נפלה כל שגיאה בהכרעה שיצאה מלפניו.
העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ו בטבת תשס"ו
(26.1.2006).
ש ו פ ט
ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05099780_O03.doc/שב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il