אבישי שבתייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9978/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9978/04 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: אבישי שבתייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 8017/04 שניתן ביום 21.9.04 על ידי כבוד השופט ח' עמר תאריך הישיבה: י' באדר ב התשס"ה (21.03.05) בשם המערער: עו"ד מרדכי יוסף בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי בשם שרות המבחן למבוגרים: גב' אדווה פרויד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. המערער נדון בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ח' עמר), על פי הודאתו בגדרי הסדר טיעון, למאסר בפועל של שלושים וארבעה חודשים, שאליו צורפו בחופף שישה חודשים מתוך 12 חודשי מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו, ובסך הכל - ארבעים חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. כן נדון ל-18 חודשי מאסר על תנאי ולפסילה מקבלת רשיון נהיגה לשלוש שנים, לפיצוי למתלונן ולקנס כספי. ב. העבירות שעליהן נדון בכתב האישום המתוקן היו, באישום ראשון, שוד פלאפון מטרמפיסט שנסע - עם טרמפיסטים נוספים - ברכב אותו נהג (ללא רשיון נהיגה); השוד נעשה תוך איום באמצעות דוקרן שהיה ברשותו של המערער. שנית, באישום נוסף, החזקת 3.29 גרם חשיש לצריכה עצמית, וכן החזקת סכין. בשני האישומים הודה גם בנהיגה ללא רשיון. ג. בטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי, טענה המדינה כי למערער ניתנו בעבר הזדמנויות שלא ניצל; הרשעותיו הקודמות ראשיתן בעבירות מ-1999 (בהיותו בן פחות מ-14 שנים), וכוללות התפרצות לדירות ולרכב, הצתת רכב וכן החזקת נכס חשוד כגנוב. נוכח חומרת העבירה הנוכחית נתבקש מאסר ממושך בפועל, וכן פיצוי למתלונן וקנס סמלי. הסניגור תיאר את רקעו המשפחתי הקשה של המערער, שהוצבע עליו גם על ידי שירות המבחן (אף שהשירות לא הגיש המלצה טיפולית נוכח אי נטילת אחריות על ידי המערער). המערער עצמו ביקש התחשבות בית המשפט, נוכח הקושי שבשהיה במעצר. ד. בית המשפט המחוזי ראה בחומרה את נסיבות העבירה, לרבות נזק נפשי שנגרם לקרבן השוד, ורכישת אמונם של המתלוננים, טרמפיסטים ברכבו. עם זאת - כדבריו - לא מיצה בית המשפט את חומר הדין, והביא בחשבון את קשיי המעצר ואת העובדה שהמדובר במאסר ראשון לריצוי בפועל, לפיכך גזר את הדין כאמור. ה. בפנינו טען בא כוח המערער, כי לא הובאו בחשבון די הצורך בגזר הדין נסיבותיו האישיות של המערער, כי השוד לא היה במדרג חמור וכי הודאתו של המערער לא נזקפה דיה לזכותו, ואף לא חרטתו, ואמירת בית המשפט קמא באשר לנזק נפשי למתלוננים אינה מעוגנת בראיות. באת כוח המדינה סברה, כי העונש אינו חמור במידה המצדיקה התערבות; שירות המבחן ראה את המערער כבעל דפוסי התנהגות וערכים עברייניים, וציין לפי שעה העדר שיתוף פעולה עם גורמי רווחה בכלא לשם שיקום, אף כי התנהגותו כשלעצמה שם תקינה. ו. אין בידינו להעתר לערעור. עבירת השוד היא מן החמורות עלי ספר, והעונש שנגזר על המערער בנסיבות אינו חמור יתר על המידה. המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו על עבירות של פריצה לרכב והצתתו הופעל במחצית בחפיפה. גם חלקיו האחרים של גזר הדין - המאסר המותנה, הפסילה, הפיצוי והקנס - נראים לנו מידתיים ומאוזנים. המערער בחר לו, למרבה הצער, דרך של עבריינות מנעוריו המוקדמים, ולאורך השנים צבר קופה של עבירות, עד לעבירות הנוכחיות שנעברו בהיותו כבן 18. שירות המבחן, בית הלל של המערכת ושירותי הרווחה בכלא לא מצאו לפי שעה את המפתח לסיוע למערער למעבר לחיים נורמטיביים. בוודאי, בגילו הצעיר, לא פסה תקווה, ותקוותנו כי אכן יעשה המערער להפיק תועלת מן המאסר לשם שיקומו. אך אין אנו רואים מקום להתערבות באשר גזר בית המשפט קמא. לא מצאנו דופי בהנחת הנזק הנפשי הנגרם לקרבן עבירת שוד; דבר זה מבוסס על נסיון חיים ועל שכל ישר, ונשווה לנגד עינינו כיצד היה מגיב כל אחד מאיתנו אילו נשדד חלילה וכיצד היה הדבר נחרת בתודעתו. לא נוכל, איפוא להעתר לערעור. ניתן היום, י' אדר ב' תשס"ה (21.3.2005). המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04099780_T01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il