קו לעובד נ. שר התחבורה והרווחה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9971/16 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. קו לעובד 2. רופאים לזכויות אדם נ ג ד המשיבים: 1. שר התחבורה והרווחה 2. שר הבריאות 3. ועדת העבודה והרווחה של הכנסת עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בניסן התשע"ט (15.4.2019) בשם העותרים: עו"ד מיכל תג'ר בשם המשיבים 2-1: עו"ד ד"ר יובל רויטמן בשם המשיבה 3: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ברקע לעתירה שלפנינו פסק דינו של בית משפט זה בעתירה קודמת (בג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה (22.6.2014); להלן: פסק הדין או העתירה הקודמת, לפי ההקשר). פסק הדין עמד על הצורך בכיסוי ביטוחי בנסיבות שבהן מהגרי עבודה וותיקים נקלעים למצבים בריאותיים קשים, שבעטיים נגרם להם אובדן כושר עבודה שאינו קצר והם זקוקים לטפול רפואי מתאים. בעתירה ניתן צו מוחלט שהורה לגבש הסדר שיקרב את הסדרי הבריאות החלים על עובדים זרים השוהים בישראל תקופה ממושכת, לאלו החלים על תושבי ישראל. כפי שהובהר בפסק הדין, הסעד המתאים אין משמעו בהכרח מתן רישיון לעובד הזר להישאר בישראל לצמיתות כדי שיוכל לקבל טיפול רפואי במימון ציבורי; כי אם מציאת דרכי ביניים מידתיות חלף מצב הדברים שהיה קיים עובר למתן פסק הדין. בעקבות פסק הדין גיבשו המשיבים הסדר ביטוחי שיאפשר לעובדים זרים, שנמצאים בישראל עם ותק של עשר שנים ומעלה, לקבל פיצוי חד פעמי במקרה של אובדן כושר עבודה – בסכום כולל של 80,000 ש"ח. ההסדר מיועד לאפשר לעובד הזר לרכוש במדינת מוצאו שירותים רפואיים נדרשים לתקופת גישור, עד שיוענקו לו השירותים הרפואיים על ידי מדינתו. זאת בגדרו של צו עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (סל שירותי בריאות לעובד) (תיקון), התשע"ו–2016 ותקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי) (תיקון), התשע"ו–2016. במסגרת הוראת מעבר נקבע כי במשך תקופה של שנתיים יחולו ההוראות רק על עובדות שמועסקות בישראל במשך 13 שנה. העתירה שלפנינו נסבה על שני נושאים עיקריים. הנושא הראשון הוא דרישת העותרים לעמוד בהוראות פסק הדין, שכן נטען כי ההסדר שנקבע אינו ממלא אחר הצו המוחלט שניתן בעתירה הקודמת, וזאת בהיבטים שונים המפורטים בעתירה. הנושא השני הוא דרישה לקיים את המלצות הוועדה הבינמשרדית לבחינת הביטוח הסוציאלי לחסרי מעמד תושב. אשר לנושא הראשון. ביום 16.10.2017 שמענו את טיעוני הצדדים. על מנת לבחון אם המתווה שנקבע מאפשר לעובד הזר לקבל טיפול רפואי מתאים בארץ המוצא שלו, הורינו למשיבים 2-1 להגיש הודעה מעדכנת בה יוגדר – בין היתר – המנגנון הייעודי לאיסוף הנתונים הרלבנטיים. בהתאם לעדכון שהתקבל, נקבע על ידי המדינה כי המעקב ואיסוף הנתונים ייעשו בשתי רמות. ברמת המעקב הכללי נקבע כי משרד הבריאות יבחן עם משרד החוץ את המענה הרפואי והביטוחים הקיימים ב-3 מדינות מוצא עיקריות (הפיליפינים, מולדבה והודו) מהן מגיעות העובדות הזרות. ברמה הפרטנית, ייבדקו המקרים בהם מומשה הזכות לפיצוי חד פעמי. ברמה הכללית, עמדת המדינה היא כי עד לשלב זה הבחינה שנעשתה והנתונים שהוצגו לה (טרם התקבלה תשובה מהודו) מצביעים על כך כי סכום הפיצוי החד פעמי נותן מענה הולם לצורך בקבלת שירותים רפואיים בתקופת הביניים שעד להיקלטות העובדת הזרה במדינת המוצא שלה. במישור הפרטני, נמצא כי לא הוגשה עד כה אף תביעה לקבלת סכום הפיצוי החד פעמי (מטעם זה אף הופחתה הפרמיה שמשולמת על ידי העובדים הזרים בגין הביטוח). ביום 15.4.2019, לאחר השלמות טיעון בכתב, קיימנו דיון נוסף. המשיבים 2-1 טוענים כי על רקע הנתונים האמורים אין עילה להתערבות בית המשפט; מה גם שהיעדרן של תביעות לפיצוי מכוח ההסדר מלמד כי אין מקום לקיים דיון בעתירה תיאורטית וכללית. העותרים מצידם שבים על טענתם כי ההסדר שנקבע אינו ממלא אחר פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת. להשקפתם, אחד מהמקרים אליו הפנו בתגובתם להודעת העדכון (תצהיר נספח ע/7), מעורר את הסוגייה נושא העתירה (הגם שכפי שהערנו לבאת כחם המלומדת במהלך הדיון, הדברים לא עולים מהכתובים). עוד הועלתה האפשרות למתן מענה רפואי בארץ במקרים שבהם מדובר באובדן כושר עבודה לפרק זמן מוגבל (גם אם הוא חורג מתקופה של 90 ימים). בא כוח המשיבים 2-1 ציין בתגובה כי סוגיה אחרונה זו לא התחדדה בעתירה, ואין מניעה שתיעשה פנייה מוקדמת בנושא וזו תבחן לגופה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי בנקודת הזמן הנוכחית העתירה אינה בשלה להכרעה. על אף שחלפו כשנתיים מאז הנהגת ההסדר החדש, אין לפנינו ולו מקרה קונקרטי אחד של עובד זר השוהה בארץ במשך פרק הזמן שנקבע בפסק הדין ובהסדר, איבד את כושר העבודה והגיש תביעה בגדר ההסדר שנקבע. בצד האמור, טרם מוצו הליכי הבחינה של ההסדר החדש. העותרים מצידם יוכלו לפנות למשיבים בנושא אותו העלו לפנינו כמבואר לעיל, אשר המשיבים 2-1 הביעו נכונות לבחנו לגופו. במקביל יוכלו המשיבים 2-1 להשלים את תהליך הבחינה בו החלו לאחר שמלוא הנתונים יתקבלו גם מהודו, ושני הצדדים יבחנו אף לקחים אפשריים מהפעלת ההסדר החדש, ככל שתהיינה פניות קונקרטיות שלא תקבלנה להשקפתם מענה הולם (והנחתנו היא כי לעותרים יש נגישות מלאה לקבוצת העובדים הזרים הרלבנטית, לה יוכלו לשמש כפה). על רקע האמור, העתירה בראש זה נמחקת. כל טענות הצדדים שמורות להם. למותר לציין כי אין במחיקה משום הכרעה לגופה של המחלוקת, שתוכל להתברר, ככל שתהיה עילה לכך, על רקע תשתית עובדתית מלאה וקונקרטית, כאמור. אשר לנושא השני – בסוגיה זו המחלוקת בין הצדדים מוגבלת באופייה ובהיקפה. טיוטת התקנות שנועדה ליישם את המלצות הוועדה הבינמשרדית, פורסמה להערות הציבור, הוגשה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת (להלן: הוועדה) ולאחר קבלת הערות מצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה נבחנה מחדש על ידי משרד הבריאות. בשל הבחירות לכנסת העשרים ואחת, חל עיכוב בהליך חקיקת המשנה. באת הכוח המלומדת של הכנסת הצהירה כי תביא את הסוגיה לפני יושב הראש הנכנס של הוועדה לאחר שייכנס לתפקידו, תוך הבהרת הדחיפות הנודעת לסוגיה. נראה אפוא כי – לעת הזו – העתירה מיצתה עצמה בנושא זה. סיכומם של דברים – אנו מוחקים את העתירה, על ראשיה השונים, תוך שמירת זכויות כאמור. בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בניסן התשע"ט (‏16.4.2019). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 16099710_M11.docx עח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il