פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 997/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1075564/2 מיום 23.11.2023 בשם העותר: עו"ד יואב מזא"ה פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 23.11.2023 (להלן: בית הדין הגדול), בגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 14.3.2023 (להלן: בית הדין האזורי), שניתן בתביעתו להפחתת חיוב המזונות בגין בנו הקטין. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה), נישאו זה לזו בארה"ב בשנת 2014 ולהם בן אחד מנישואיהם, קטין כבן שמונה (להלן: הקטין). השניים התגרשו ביום 8.12.2016, לאחר שחתמו על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין. בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי העותר ישלם מדי חודש בחודשו סך של 4,000 ₪ בגין מזונות קטין. לאחר הגירושין, התגוררה המשיבה בישראל עם הקטין, ואילו העותר המשיך להתגורר בארה"ב. בשנת 2019 עלה העותר ארצה, ועם עלייתו הגיש תביעה לאחריות הורית משותפת שנדונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בפסק דינו מיום 15.12.2022, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לתביעתו של העותר ולצד סעדים נוספים קבע כי "ביחס לקטין תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים" (ראו: תלה"מ 8015-05-19 ותלה"מ 11519-04-19 שנדונו במאוחד). בעקבות פסק הדין האמור, הגיש העותר לבית הדין האזורי תביעה להפחתת חיוב המזונות כפי שהוסכם בהסכם הגירושין. העותר טען כי מתקיים בעניינו שינוי נסיבות המצדיק הפחתה של מחצית מדמי המזונות שנקבעו לפי הסכם הגירושין. העותר הצביע על השינוי שחל במצב המשמורת, שלפיו קיימת לו ולמשיבה משמורת משותפת ושוויונית – זאת בשונה מן המצב שנהג בעת החתימה על הסכם הגירושין, אז התגורר העותר בארה"ב והיה מגיע רק מדי תקופה לבקר את הקטין. עוד טען העותר, כי מאז הסכם הגירושין כושר ההשתכרות של המשיבה גדל באופן משמעותי, בעוד שהכנסותיו שלו פחתו באופן ניכר על רקע מעברו לישראל. עוד טען העותר כי בעת שנערך הסכם הגירושין, הסכימו הצדדים כי ככל שהעותר יעלה ארצה תיבחן האפשרות לקבוע משמורת משותפת, על כל המשתמע מכך, וגם משום כך יש מקום לבחון מחדש את הסדר המזונות ולקבל את תביעתו. בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של העותר בחלקה והורה על הפחתה של 1,300 ₪ מדמי המזונות, כך שחיוב המזונות החודשי יעמוד על 2,700 ₪. העותר לא השלים עם התוצאה האמורה והגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ערעורו של העותר נדחה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 23.11.2023; ומכאן העתירה שלפנינו. העותר טוען כי פסקי הדין שניתנו על-ידי בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול, אינם מיישמים את ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"מ 919/15), וכלשונו "המשיבים 2-1 מסרבים לקבל את סמכותו של בית המשפט העליון ואינם רואים את עצמם ככפופים להלכותיו". בהקשר זה נטען שבנסיבות המקרה דנן ועל פי ההלכה האמורה, היה על בתי הדין להפחית לכל הפחות מחצית מדמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין. העותר מבקש אפוא להורות על ביטול פסקי הדין שניתנו בעניינו, ועל השבת התיק לבית הדין האזורי על מנת שיקבע את דמי המזונות בהתאם להלכת בע"מ 919/15; לחלופין, מבקש העותר להשהות את ההכרעה בעתירה דנן, עד למתן פסק דין בבג"ץ 117/22 המתברר לפני בית משפט זה בימים אלה. לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפלה בהחלטה פגם מהותי, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים, שבהם נדרש להעניק סעד מן הצדק (ראו מבין רבים: בג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (29.6.2020); בג"ץ 7229/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, פסקה 5 (20.11.2023)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. אף שהעותר מנסה לשוות נופך עקרוני לעתירתו, עיון בעתירה מגלה כי מדובר בטענות בעלת אופי ערעורי במהותן. טענותיו אלה נבחנו על-ידי בית הדין הרבני הגדול, אשר קבע כי אין עילה להתערב בפסק הדין של בית הדין האזורי, משנמצא כי בית הדין האזורי פסק על יסוד התשתית העובדתית והראייתית שהונחה לפניו, והפחית באופן משמעותי את חיוב המזונות החודשי מסכום של 4,000 ₪ לסכום של 2,700 ₪. ואכן, עיון בפסק הדין של בית הדין האזורי מעלה כי בפסק הדין ניתן משקל משמעותי לשינוי הנסיבות שחל בעניינם של העותר והמשיבה בכל הנוגע להסדרי המשמורת, תוך שצוין כי "העילה העיקרית לשינוי בחיוב המזונות היא השינוי הדרמטי בהיקף הסדרי השהות". בית הדין האזורי קבע אפוא כי קיומה של משמורת משותפת מצדיק הפחתה של דמי המזונות, תוך שהיה ער לפסק הדין שניתן בבע"מ 919/15, ואף עמד על השיקולים בגינם הועמד חיוב המזונות על סכום הגבוה ממחצית הסכום עליו הוסכם בהסכם הגירושין. מדובר אפוא בהחלטה מנומקת, המצויה בגדר סמכותו ומתחם שיקול הדעת של בית הדין הרבני, שאינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה (השוו: בג"ץ 4088/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (10.6.2021); בג"ץ 4842/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים (13.7.2021); בג"ץ 8324/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (11.1.2022)). אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשו תגובות, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' באדר א התשפ"ד (‏14.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24009970_X01.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il